שינוי כיוון 1. הסתלקותו של ערפאת מהמפה בסוף שנת 2004 נתן את הסימן למשקיעים הזרים לראות את ישראל באור הרבה יותר חיובי. עלייתו של אבו מאזן חיזקה את ההערכה כי פני המזרח התיכון ליציבות ואולי אפילו לשלום. כהמשך ישיר לשינויים אצל הפלשתינאים, קידם שרון את תוכנית ההתנתקות שהראתה כי האזור אינו קופא על מקומו ויכולים להיות בו שינויים חיובים.
ואכן, המזרח התיכון אף פעם לא קופא על שמריו ועליית חמאס לשלטון ברשות הפלשתינאית מסמלת את סוף האופטימיות בתחום זה. ישנם אנליסטים הטוענים, כי יש אפשרות שחמאס יהפוך את עורו, יכיר בישראל, יעצור פיגועים ויחתור להסכם עם ישראל. אני אינני מעריך כי אפשרות כזו היא מציאותית אולם, ישנה דרך פשוטה מאוד לבדוק את כוונותיו של חמאס: הצהרה על הכרה במדינת ישראל תיתן את האות לשינוי כיוון אמיתי בארגון.
שינוי כיוון 2. העליות בסוף שנת 2005 היו תוצאה ישירה של פינוי חבל עזה באמצעים לא אלימים. הדגש כאן הוא על פינוי ללא אלימות משני צידי המתרס: המפנים והמתפנים. אני, שהערכתי כי ההתנתקות לא תעבור בשקט וחששתי אף ממלחמת אחים שעלולה לערער את יציבות החברה בישראל, התבדיתי - ההתנתקות היתה מחזה אופטימי מאין כמוהו. התחושה היתה שיש סיכוי לפנות את השטחים (לצורך קביעת גבול הקבע של המדינה) מבלי להגיע לקרע עמוק בעם. העוצמה של קמפיין "הרגישות והנחישות" החזיר את תחושת הביטחון של הציבור הרחב בכוחות הביטחון ולא פחות מכך, ההתנהגות המאופקת (באופן יחסי) של המתנחלים החזירה את הציבור הזה להוויה הישראלית ולחוקיה.
אירועי "עמונה" מחזירים אותנו לנקודת ההתחלה. אינני רוצה להיכנס במאמר זה לשאלה מי אשם יותר באירועים אולם, התוצאה של אירוע זה תלווה אותנו עוד זמן רב. הפצע שנפער עכשיו עלול לדמם גם בפינויים העתידיים והחשש ממלחמת אחים חוזר שנית.
שינוי כיוון 3. עליית שרון לשלטון בשנת 2003 סימלה את תחילתה של תקופה שלטונית יציבה (באופן יחסי). היכולת של שרון לתמרן בין המפלגות השונות, כולל בתוך מפלגתו, היתה שינוי מרענן לעומת חוסר היציבות השלטונית שישראל חווה כבר מעל לעשור. שרון ביחד עם בנימין נתניהו כשר אוצר הובילו רפורמות משמעותיות במבנה המשק הישראלי ויכלו לעמוד בהתנגדות של קבוצות מיוחסות בחברה ולא להיכנע.
עזיבתו של שרון את הפוליטיקה משאירה אותנו עם אותו מאזן כוחות קדום, שהיה מקור לחוסר יציבות שלטונית שנים רבות. להערכתי, יצירתו האחרונה של שרון - "קדימה" - הבנויה משילוב של ימין ושמאל (כגון הנגבי ופרס) עדיין צריכה להוכיח את עצמה כמפלגה יציבה. החשש הגדול שלי הוא, שלאחר הבחירות היא עלולה להתפרק לגורמים הבסיסיים המרכיבים אותה. אולי אני אתבדה, אולם התפרקות הליכוד עלולה לחזור על עצמה בקדימה.
שינוי כיוון 4. העוני והפערים החברתיים בישראל, שהיו מן הגדולים בעולם, הוחרפו בשנים האחרונות למרות הגישה הכלכלית, שסברה כי צמיחה תעזור לצמצם את העוני וגם תעזור לצמצם את הפערים. התקווה של מובילי המדיניות הכלכלית לצמצום העוני על ידי צמיחה נתבדתה לעת עתה. כעת יש להניח שמדיניות זו תקבל גוון מעט שונה. להערכתי, אין זה משנה במיוחד איזו מפלגה תחזיק בתיק האוצר בממשלה הבאה, קיצוצים בתשלומי העברה לא יהיו בקדנציה הזו וגם רפורמות גדולות אינני צופה בקרוב.
שינוי כיוון 5. סביבת האינפלציה הנמוכה מאוד שאיפיינה את השנים האחרונות בשילוב של ריבית "הנמוכה בהיסטוריה של מדינת ישראל", היוו מנוע רב עוצמה בתהליך היציאה מהמיתון ובעליית מרכיב המניות בתיק השקעות.
עליית הריבית בארה"ב בשילוב עליית הדולר והאינפלציה בישראל (גם בעזרת עליית מחירי הסחורות) מסמנים את סיום תור הזהב של הריבית הנמוכה (מאוד) שחווינו כאן בשנתיים האחרונות. סביבה של ריבית עולה ואינפלציה הנוטה לעלות יחלישו בוודאי את התיאבון להשקעה במניות בשנה זו.
שינוי כיוון 6. המלצתו של בנק ההשקעות מהגדולים בעולם - מורגן סטנלי - להפחית את ההשקעה במשקים מתעוררים מסמן, להערכתי, את סוף הגל הענק של השקעות זרים בבורסה הישראלית. אפשר תמיד לזלזל (בכל המלצה) אולם, להערכתי גוף כמו מורגן סטנלי הוא מוביל דיעה בהשקעות בכל העולם וגם אם הוא טועה, השפעת המלצותיו תביא לבדיקה מחודשת של ההשקעה בכל המשקים המתעוררים, בטח ובטח בישראל שבה יש שינוי לרעה של הסביבה הכלכלית.
שינוי כיוון 7. בשנת 2003 ארה"ב כבשה את עיראק והורידה מהשלטון את סדאם. אירוע משמעותי זה הוריד את רמת הסיכון הגיאו-פוליטי של מדינת ישראל בבת אחת בכמה רמות. לאחר שחיילי המארינס האמריקאים השתלטו על בגדד יכולנו להרגיש חופשיים יותר לזרוק את מסיכות האב"כ לפח האשפה. ההשפעה האופטימית של נפילת סדאם מתחלפת היום בחששות ממנהיג איראן מחמוד אחמדינג'אד. האיש, מכחיש שואה הדוגל בטרנספר של היהודים מארץ ישראל, עומד להשיג בשנים הקרובות את נשק יום הדין. נכונה העובדה שרמת הסיכון ממדינה זו מוקרנת גם לעולם כולו (בסיפור הזה ישנו גם הנפט) אולם, רק לישראל איום קיומי מיכולותיה העתידיות.
כל השינויים הללו יחד עלולים להביא לא רק לירידות בבורסה, אלא גם להאטה בצמיחה הכלכלית שחווינו כאן בשנתיים האחרונות. הכלכלה הישראלית רגישה מאוד לתהליך השלום, שבימים אלו נמצא בבחינה מחודשת. בנוסף לכך, המאבק האלים עם הפלשתינאים עדיין אינו מגיע לקיצו, על אף ירידה דרסטית בפיגועים בשנה האחרונה. חידוש של הפיגועים עלול לפגוע בכלכלה בצורה ישירה.
לצערי, השינויים המוזכרים לעיל תופסים את השוק ברמתו הגבוהה ביותר מעולם. רבות מן המניות מגלמות אופטימיות רבה מדי, ולכן הגדרתי את רמה זו (852 במעוף ו-872 בת"א 100) כמיני בועה העלולה להוביל למיני מפולת. מאז מאמרי בנדון, ירדו המדדים מעל 5% אולם, להערכתי ירידה זו עדיין לא מגלמת את המצב בו אנו נמצאים. כל עוד המגמות המתוארות כאן אינן משתנות, לא כדאי לצפות לשינוי במגמה השלילית בבורסה, אולי להיפך, צפויה החרפה של המגמה.
** אודי אלוני הוא מנכ"ל אן.בי.סי אלוני השקעות בע"מ ומרצה בכיר
הבורסה תמשיך לרדת
אודי אלוני
8.2.2006 / 9:53