מכל עבר ניתן לשמוע כבר את מחיאות הכפיים וקריאות ההידד. הנה, הצלחנו, המדינה הקטנה מהמזרח התיכון תתקבל במאי לארגון המדינות המפותחות בתבל - OECD. אתמול אף השתתף המזכיר הכללי של הארגון, אנחל גורייה, בישיבת הקבינט הכלכלי ואמר ש"יש התקדמות רבה בתהליך".
אבל האמת היא שכבר 10 שנים "יש התקדמות רבה בתהליך". כבר 10 שנים אנחנו או-טו-טו נכנסים ל-OECD - אך זה לא קורה. ב-2000 הבטיח שר האוצר האמריקאי, לארי סאמרס, לשר האוצר דאז אברהם שוחט, ש"ישראל תהיה המצטרפת הבאה לארגון". מאז הצטרפו סלובקיה (ב-2000) וצ'ילה, אך ישראל - יוק. כי הכל פוליטי.
ב-OECD מדברים על "כמה ליקויים" ועל כך "שנותרה עדיין עבודה" לפני שישראל תוכל להצטרף, אבל לא אומרים בפומבי את מה שהם חושבים באמת. הרי אפשר היה לצרף את ישראל כעת, תוך הבטחה שהליקויים יתוקנו בהמשך. זה מקובל. אלא שבארגון משתמשים ב"ליקויים" כתכסיס השהיה אינסופי.
הליקוי הראשון נוגע למלחמה בשחיתות, כי בישראל אין חוק שמאפשר לתבוע חברה ששילמה שוחד בחו"ל. ה-OECD גם רוצה שנפרסם את כל העסקות הצבאיות שאנחנו מבצעים עם העולם, וזה בלתי אפשרי. הליקוי השני נוגע לזכויות יוצרים על פטנטים. זה נוגע בעיקר לחברת טבע, המייצרת תרופות גנריות. ה-OECD רוצה שטבע תתחיל בפיתוח התרופה הגנרית רק בתום תקופת הפטנט, בעוד שטבע מתחילה בפיתוח הרבה קודם לכן.
הליקוי השלישי הוא העדין מכולם: גבולות המדינה. הארגון רוצה שישראל תפרסם את נתוני הסטטיסטיקה שלה בלי השטחים, כלומר בלי מזרח ירושלים, הגולן וההתנחלויות. אבל אם "ליקויים" אלה ייפתרו, יימצאו "ליקויים" חדשים.
בין המדינות החברות בארגון (31 במספר) יש כאלה שהן ברמת פיתוח ושקיפות נמוכים מישראל. אבל הן התקבלו - על רקע פוליטי. יש בארגון גם מדינות שלא מתלהבות מישראל - על רקע מבצע עופרת יצוקה בעזה, המציאות הקשה בשטחים והקיפאון בתהליך השלום, ולכן הן יצביעו נגד. כדי להתקבל לארגון יש להשיג את התמיכה של כל המדינות החברות בו, פה אחד. לכן, מספיק שטורקיה תתנגד - ואנחנו בחוץ.
לאחר הסכם אוסלו בספטמבר 93' היתה לנו הזדמנות פז להיכנס לארגון. אז נהפכנו ליקירי העולם והיחסים עם מדינות אירופה השתפרו מאוד. ב-94' ניסה שר החוץ דאז, שמעון פרס, לצרף אותנו לארגון, אבל לא היה מי שידחוף את העניין קדימה וההזדמנות הוחמצה.
לכן, מוקדם עדיין לחגוג, אף שיש כבר מי שתופר חליפות. הנה, רק באחרונה הוחלט בין משרד האוצר למשרד החוץ, כי כדי שנוכל לבצע את העבודה ביעילות, תקים ישראל שגרירות מיוחדת ל-OECD שתמוקם ליד שגרירות ישראל בפאריס. השגריר ל-OECD יהיה ממשרד החוץ, וסגנו יהיה ממשרד האוצר. חלוקת שלל לתפארת.
מיליון קוב מים
השיטפונות בדרום גורמים לכמה מאתנו להרגיש שהנה הגלגל מסתובב לו, והשנה תהיה שנת גשמים ברוכה. אבל לא צריך למהר. הכנרת עדיין מתחת לקו האדום וכך גם אקוויפרי החוף וההר. ואולם הכי מרגיז הוא לדעת שגם את המעט שניתן היה להרוויח מהשטפון לא הרווחנו.
די קרוב לגבול מצרים, לא רחוק מניצנה, יש מאגר "נחל לבן" שמיועד לקלוט מי שיטפונות. לפני שנתיים המאגר לא עמד בעומס - ונפרץ. מאז ועד היום מתכננת המועצה האזורית רמת הנגב איך לבנות את הסכר שנפרץ. אבל שלשום הגיע שוב השטפון, המאגר היה פרוץ ומיליון קוב מים זרמו להם לנחל אל עריש ולמצרים - כי שנתיים זה לא מספיק זמן למועצה האזורית וגם לא לרשות המים.
שלשום התקיים כנס תאגידי המים, ושם הציג מנהל רשות המים, אורי שני, נתונים על הצריכה ב-2009. מהנתונים עולה שהטלת היטל המים ב-2009 ומסע ההסברה לחיסכון במים הביאו לחיסכון ענק בשימוש במים במגזר העירוני: חיסכון של 165 מיליון קוב, שמבטא ירידה של כ-20% בצריכה הביתית.
אז היכן אותם עיתונאים שאמרו שלהיטל אין כל תועלת כי הצריכה לא תרד? היכן חברות הכנסת מירי רגב ורונית תירוש שנלחמו בשצף קצף נגד ההיטל? הרי 165 מיליון קוב הם התפוקה של שני מתקני התפלה במשך שנה תמימה.
ונצואלה אין דומה לה, אולה
רבים בישראל מתגעגעים לשיטה הסוציאליסטית הישנה והטובה, שם היה שוויון, אחווה ועושר גדול, שחולק באופן צודק בין כל האזרחים. אותם חסידי הסוציאליזם מתנגדים בתוקף להפרטה ורוצים שהמדינה תנהל הכל - כי היא יודעת טוב יותר מהאזרחים מה לעשות עם הכסף.
אחד שיודע הכי טוב מכולם הוא הגיבור של אותם סוציאליסטים: נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס. צ'אווס גם סידר לעצמו תוכנית טלוויזיה, שבה אמר השבוע שארה"ב מתכוונת לכבוש את האיטי, אך הוא מבטיח לשלוח לאי תמיכה בצורת מכליות נפט. הבעיה היא שתחת השיטה הסוציאליסטית של צ'אווס, עוד מעט ונצואלה עצמה תזדקק לתמיכה.
כי צ'אווס מצליח לחסל, לאט אבל בטוח, את הכלכלה במדינה העשירה הזו, שהיא אחת מספקיות הנפט הגדולות בעולם. ב-8 בינואר, עקב מחסור גדול במטבע חוץ, ביצע צ'אווס פיחות ענק של 100% כלפי סל המוצרים - חוץ ממזון, תרופות ומכונות לתעשייה. התוצאה היתה מכת אינפלציה והגברת האי-ודאות. צ'אווס מצא לכך פתרון: הוא שלח את הצבא שיפקח על התנהלות החנויות, וכאשר אחד החיילים דיווח על הפקעות מחירים ברשת סופרמרקטים שבבעלות חברה צרפתית, הוא הלאים את הרשת: "מעתה הרשת תהיה שייכת לרפובליקה", הכריז בגאווה.
זה הקו הקבוע של צ'אווס: הלאמות. ב-11 שנות נשיאותו (הוא שינה את החוקה כך שיוכל לשמש נשיא לנצח) הלאים צ'אווס חלקים ניכרים מהכלכלה של ונצואלה, כמו חברות לקידוחי נפט, חברות חשמל וחברות תקשורת. התוצאה היא שאנשי עסקים ומשקיעים בורחים מוונצואלה.
ואולם האינפלציה לא בורחת. היא ממשיכה לרוץ. גם האבטלה ממשיכה לעלות. אבל גם כאשר ונצואלה תתמוטט והעוני בה ירקיע שחקים - חסידי הסוציאליזם לא ילמדו כלום.