פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גולשים, צונחים ומבזבזים

      במפקדת זרוע היבשה יש בסיסים ומערכי אימון מיותרים, בית ספר לא נחוץ לצניחה ויחידת אלפיניסטים יקרה וחסרת תעסוקה

      צבא היבשה הוא הסעיף היקר ביותר בתקציב הביטחון, לאחר חיל האוויר. כבר לפני כשני עשורים הבינו בצה"ל שכפילויות רבות של יחידות צבאיות גורמות לבזבוז רב, והקימו את מפקדת חילות השדה. עם השנים, הועברו למסגרתה יותר ויותר יחידות, עד שבסוף שנות ה-90 הוחלט להפוך את המפקדה לזרוע היבשה. עם ההחלטה, הועברה לסמכות מז"י (מפקדת זרוע היבשה) האחריות לארגון ובניין הכוח של כוחות השדה (חי"ר וצנחנים, תותחנים, שריון, הנדסה ומודיעין השדה) והכוחות התומכים בלחימה (חימוש, לוגיסטיקה, תקשוב וכוח אדם). בראש הזרוע הועמד קצין בדרגת אלוף.

      אלא שבמהלך שיפור המערך הלוגיסטי, נהפכה מז"י לצבא בתוך צבא. בתחילת השנה הוחלט במטכ"ל להפוך את מז"י למעין פיקוד-על והוקצה לה אלוף נוסף - המתפקד בתור סגן מפקד הזרוע - אף שסדר הכוחות לא הוגדל. עלותה של לשכת אלוף, על המטה שהיא כוללת, נבלעה בספרות הרבות של תקציבי הענק.

      בצעדים קטנים

      בשנים האחרונות עובדים במז"י בשני ערוצים עיקריים: בניין הכוח ואימונו. במסגרת שיפור מערך האימונים, הושקעו כספים רבים במרכז לאימוני יבשה בדרום הארץ ובבסיסי האימונים הפיקודיים - אף שישנה, במקרים רבים, כפילות בין פעילויותיהם. במסגרת שינוי מערך ההדרכה והקורסים, אוחדו כמה בסיסי הדרכה ואף הוכנה תוכנית להקמת "עיר בה"דים" בנגב (לפי שעה, יש מחלוקת בעניין מיקומה בשל סיבות שאינן תלויות בצה"ל). אחד המהלכים המוצלחים שהובילו במפקדה היה איחוד בתי הספר למקצועות השריון עם בית הספר למפקדים וקצינים של החיל לבסיס אחד בדרום - ובכך נחסכה השקעה מיותרת בהקמת בסיס לבית הספר למודיעין שדה, שחשיבותו הוכחה בלחימה בעזה ובצפון.

      במז"י מדברים גם על ביטול המפקדות העורפיות של חמש חטיבות החי"ר והעברתן לבסיסי האימון החטיבתיים - שבהם שוכנים מחסני ציוד חטיבתיים ומשרדי מטה, שלרוב אינם מאויישים עקב תעסוקות מבצעיות שנערכות הרחק משם. הביטול אמור לפנות שטחים יקרים לצה"ל בבסיסים באזור השרון, הקריות ושער הנגב. ההכנסות מהפינוי, במקרה שיושלם, יחזרו למז"י.


      החיסכון הגדול - נעלם מן העין

      אולם דווקא בכסף הגדול חוששים להתעסק במ"זי. מול עיני האלופים, שמעדיפים לסובב את ראשם, עומדים בסיסי האימון החטיבתיים שבהם נערכים הטירונות והאימון המתקדם במשך השנה הראשונה לשירותו של הלוחם. בעבר, משימותיהן של חמש חטיבות החי"ר נבדלו זו מזו, ולכן נערכו הכשרות מקצועיות ייחודיות לכל חיל - אולם כיום, כשמרבית הלחימה נערכת בעזה ובצפון, ההכשרה כמעט זהה. המסלול גם הוא זהה - מלבד טקסים ומסעות שונים, שנהפכו לסמלי החטיבות ומשמרים את גאוות היחידה.

      על אף שבצה"ל יודעים להתמודד עם בסיסים של אלפי אנשים ובנגב לא חסרים שטחים להקמת בסיסים בסדר גודל כזה, לא שוקלים במ"זי הקמת בסיס טירונות ואימון מתקדם משותף לכל יחידות הח"יר - צעד שיכול לחסוך סכומים עצומים על לוגיסטיקה ומינהלה (ועוד לא דיברנו על פינויים של בסיסים לא נחוצים). קצין בכיר במז"י אמר השבוע כי לא נערך דיון בנושא ואין בידי צה"ל תחשיבים שיוכיחו את החיסכון במהלך כזה, או כאלה שיצדיקו את המצב הנוכחי.

      מחיר גאוות היחידה

      בית הספר לצניחה, תחנה הכרחית במסלולו של כל חייל בצנחנים, הוא דוגמה נוספת לדרך שבה גאוות היחידה מסמאת את העיניים הצה"ליות. בית הספר עולה למז"י באופן ישיר עשרות מיליוני שקלים בשנה, בגין החזקת הבסיס, מימון סגל הדרכה גדול של עשרות מדריכים וכאלף שעות טיסה של מטוסי הרקולס, שנועדו להצנחות. מלבד חיילי הצנחנים, זכאים לקורס צניחה גם חיילי היחידות החטיבתיות (סיור, נ"ט והנדסה) מכל אחת מחמש החטיבות וגם לוחמי היחידות המיוחדות.

      העובדה שהצניחה הקרבית האחרונה נערכה במעבר המיתלה ב-1956 לא גורמת למישהו בצה"ל לוותר על המחשבה שחיילים ישובו לקפוץ ממטוסים - ומערך הצניחה היקר ממשיך לגבות את ליטרת הבשר מהתקציב.

      דובר צה"ל מסר כי "צה"ל שומר לעצמו יכולות מבצעיות מגוונות, כולל יכולת צניחה. לקחי מלחמות בעולם, כגון עיראק ואפגניסטן, מוכיחות שיש צורך בצניחה - ולכן היחידות הרלוונטיות מתרגלות אותה".

      אולם גם אם מקבלים את הטיעון הקלוש הזה, לא ברור מדוע ממשיכות לעבור בבית הספר יחידות שלמות - שאין סיכוי שיוצנחו גם בתרחישי מלחמה - פשוט כדי שעל חזה החייל יתנוססו בגאווה כנפי צניחה כסופות. הטיעון של צה"ל נחלש עוד יותר על רקע העובדה שחיילי מילואים, עיקר הכוח הלוחם של המערך המוצנח, כלל אינם מתאמנים בצניחה. לכן, קשה להבין באיזה שימור כשירות מדובר, מלבד שימור גאוות היחידה של חובשי הכומתות האדומות בפורום מטכ"ל - גאווה שעולה לצה"ל הרבה כסף.

      מלכות החרמון


      בכל פעם שמופיעים כמה פתיתי שלג על פסגות החרמון, כמה אנשים בצה"ל מתקשים למחוק את החיוך מהפרצוף. אפשר להבין אותם - השלג הוא תפאורה נפלאה לתמונות הדוגמנות שהם משגרים לעיתונות באמצעות דובר צה"ל כדי להזכיר לעם ישראל את האלפינסטים המצטיינים שלו, עטויי הסרבלים הלבנים המצולמים בשלל פוזות קרביות.

      היחידה, בפיקודו של הסא"ל המקושר היטב, שמעון פריינטה, מחזיקה גרעין קטן של חיילי סדיר וקבע וסגל מילואים גדול, המבוסס בעיקר על יוצאי סיירת גולני - כולם מוכנים לעשות הרבה כדי להגיע לשירות מילואים מפנק ביחידה. מיעוט השלג בחרמון בשנים האחרונות אינו מטריד את מקבלי ההחלטות בצה"ל, וגם לא העובדה שהפעילות המבצעית האחרונה של היחידה התרחשה לפני כ-15 שנה, כשחיילים נתקעו לכמה ימים באחד המוצבים. כשאין מספיק שלג, מוציאים את הלוחמים לאימונים בחו"ל.

      בהודעות דובר צה"ל על פעילות היחידה, מתוארים בעיקר מבצעים הירואיים של חילוץ גולשי סקי שטעו בדרכם, לעתים 20 חילוצים ביום: אחדים משלבים פינוי של מסוקי חיל האוויר. אלוף פיקוד הצפון הקודם, בני גנץ, חיבב עד מאוד את היחידה והורה לרכוש בעבורה שישה כלי רכב חדשים לעבירות בתנאים קשים, שכל אחד מהם מסוגל לשאת 16 לוחמים. ההשקעה הגדולה הוצגה משום מה כחיסכון בעלויות - אך לא ברור מדוע, אם מרבית החילוצים הם עבור אתר החרמון. מדוע האתר, שמכניס כסף רב מהפעלתו, לא היה אחראי לקניית כלי הרכב וממשיך להסתמך על שירותי החילוץ של צה"ל?

      דובר צה"ל סירב לפרט את עלות הפעלת היחידה ואת עלות נסיעות הלוחמים לחו"ל. לטענת הדובר, עיקר פעילות היחידה היא "להוות כוח ייעודי לביצוע משימות במתווה הררי מושלג ובתנאי מזג אוויר קשים, להוביל אספקה וכוחות ולבצע פעילות חילוץ באזורים מושלגים, לפלס צירים ומשטחים מושלגים, לתחזק ולתמוך טכנית ברכב ייעודי באזורים מושלגים ולספק סיוע מכני והנדסי באותם אזורים. לפלוגה אין תקציב שנתי מיוחד ולמעט תעסוקה מבצעית במילואים, מבצעת היחידה אימונים ע"פ מחזוריות. מדי כמה שנים מבוצע אימון בחו"ל במתארים מושלגים".