"כנראה שכל אשה מצליחה צריכה אשה מצליחה מאחוריה"

>> "לאחר שבוע שבו נעדר סמנכ"ל המכירות שלנו מהעבודה, שאלתי אותו אם הוא קרא את המייל ששלחתי לו. הוא השיב כי עדיין לא הגיע אליו. התפלאתי. שאלתי אותו, מה זאת אומרת לא הגעת אליו? הוא הסביר כי התחיל לקרוא את המיילים שהצטברו אצלו החל מהמוקדמים יותר ולא מאלה שהגיעו אחרונים. בישיבה הבאה שאלתי את הנוכחים אם לדעתם זה הגיוני. כל הנשים הסכימו שלא, הגברים חשבו שכן. הגברים חשבו שהכי הגיוני לקרוא את מיילים מהכי מוקדמים להכי מעודכנים. הנשים - הפוך".

את האנקדוטה הזו מחדר הישיבות הביאה איריס נחשוני, מנמ"רית (מנהלת מערכות מידע - cio) של יבואנית מוצרי הצריכה שסטוביץ, בפאנל מנהלות מערכות מידע שערך themarker it. הפאנל עסק בהתמודדות של נשים בתפקיד ניהולי בכיר בסביבה גברית ובשאלה הנצחית אודות הדרך הנכונה לשילוב קריירה ומשפחה.



בחינת התמודדות נשים בתפקיד המנמ"ר מעניינת במיוחד לנוכח העובדה שגם אם יש תפקידים בכירים בארגונים שבהם יש יותר נשים - כמו סמנכ"ל שיווק ומכירות או משאבי אנוש - תפקיד המנמ"ר נחשב למאוד גברי.



קשה היה להתעלם מקווי הדמיון הביוגרפיים של ארבעה המשתתפות - חני גרינשפון, מנהלת אגף מערכות ופרויקטים בחטיבת טכנולוגיית מידע בבזק; אודליה לבנון, מנמ"רית קואופ; איריס נחשוני, מנמ"רית שסטוביץ (ובעבר מנמ"רית מי עדן) ומיקי בלקין, מנמ"רית הזרע. אליהן הצטרפה נועה וויסבורד, מנכ"לית טופ-אקספרט (topexpert) המתמחה בשירותי השמה למומחים בתוכנות ניהול ארגוניות (erp), קשרי לקוחות (crm) ובינה עסקית.



רובן נכנסו לתחום המחשבים בגיל צעיר, חלקן עוד בצבא, בני הזוג של רובן נושאים בתפקידים בכירים או בעלי תארים אקדמיים מתקדמים (בעלה של גרינשפון הוא דוקטור לכימיה וסמנכ"ל בחברה שמייצרת חומרי גלם), רובן בנות לאם קרייריסטית בעצמה (אמא של בלקין היתה מראשוני יבמ בישראל, אמא של גרינשפון היתה מנהלת בית ספר ואמא של לבנון היתה המנכ"לית הראשונה של המועצה לצרכנות), ורובן שהו תקופה ממושכת בארה ב (גרינשפון, נחשוני ובלקין). ייתכן שהדמיון הוא זה שעמד מאחורי מיעוט חילוקי הדעות ביניהן במהלך הפאנל.



דמיון נוסף הוא היותן מיעוט בקרב רוב גברי. "אני רגילה להיות בסביבה של גברים, זה לא מוזר", אמרה לבנון, שהיא גם חברת ההנהלה היחידה ברבוע הכחול, "להיות עם עוד אשה בחדר - זה מה שמפתיע".



אמא היא יותר משיחות על אוכל



תפקודן כמנהלות בכירות המנהלות גם חיי משפחה ושואפות לאיזון ביניהם עבר כחוט השני לאורך הפאנל. "כשהייתי מנמ"רית במי עדן היה לי ההסכם עם המנכ"ל שאני נוסעת לשבוע אחד בחודש לכל היותר. הייתי חייבת להסתיר את הנסיעות מבתי בת השנתיים כדי שהיא לא תתחיל לבכות. בפועל נסעתי הרבה יותר", סיפרה נחשוני, שלא הצליחה לדבריה לאזן בין הבית לעבודה. "הרגשתי או שאני לא אמא כמו שצריך או שאני לא עושה את התפקיד כמו שצריך".



עם ייסורי המצפון היא למדה לחיות בעקבות שיחה עם סמנכ"לית פיתוח ממוצא סיני שהרצתה בכנס שבו השתתפה בארה"ב. "באותו מעמד היא לא נתנה לי להפריע לה עם שאלות, אבל בסיומו פניתי אליה כאשה לאשה ושאלתי אותה איך את חיה את הקונפליקט של אמהות-קריירה. היא סיפרה שיש לה ארבעה ילדים ושתי מטפלות והיא מבלה עם הילדים בין שש לשבע בערב. שאלתי אותה על ייסורי המצפון והיא השיבה 'מה אתם?'. השיחה אתה די סידרה לי את הראש".



היא אימצה את המודל בעצמה. "בעבודה ידעו שיש לי מטפלת שקוראים לה שולה. כנראה שכל אשה מצליחה צריכה אשה מצליחה מאחוריה". במיעוט זמן האיכות נחשוני רואה דווקא יתרון. "כשאני לא נמצאת הרבה, הילדים מעריכים את מה שאני עושה. כשאני שמה לעצמי מטרה אני משיגה אותה וזה החינוך שאנו מעבירים לילדים באמצעות הדרך האפקטיבית ביותר - הדוגמה האישית. בעיני הכי עצוב זה ילדים ששואלים את אמא רק על האוכל".



גם לבנון לא מביעה הרבה ספקות. "המחיר של המהפכה הפמיניסטית הוא עבדות. אני נמצאת בתנועה מתמדת. אני חיה בשלום עם זה שאני בתנועה מתמדת. אני אמא, חברת הנהלה, אני מטפחת בית. יש לזה מחיר".



מי יותר גבר



ההבדלים המגדריים בהרגלי קריאת המיילים אינם רק בגדר אנקדוטה, אלא נהפכים לקריטיים יותר לגבי השאלה מי מתאים את עצמו ולמה. "אני חיה בעולם גברי מאוד. כל המנהלים סביבי הם גברים. הבעלים הוא גבר", מספרת לבנון. "זה נראה לי טבעי מאוד, אבל זה מחייב לעבוד בשיטה אחרת. אם גבר היה יושב בהנהלה שכולה נשים הוא היה נמצא באותה בעיה - לאוסף של נשים יש טרמינולוגיה משלהן. כאשר הגברים הם רוב מוחץ, הם לא מרגישים שהם צריכים להיזהר בלשונם".



בלקין היתה מפורשת מאוד לגבי חלק מהמשמעות של 'שיטה אחרת'. "היה חשוב לי להוכיח לעצמי שהגעתי לאן שהגעתי בזכות הכישורים המקצועיים", היא מספרת. "סגנון הלבוש שלי מטרתו להתנתק במקסימום מזה שאני אשה. לא תראה אותי בשמלה או חצאית. אני לא רוצה לשדר שאני אשה - אני נלחמת בזה כמעט", היא מתוודה.



במלה מלחמה השתמשה גם לבנון, שסיפרה ש"כאשר ראו אותי באחת החברות - רצו לשלוח אותי למכירות. ממש נלחמתי בזה. באחד מתפקידי הקודמים כמנהלת מערכות מידע המנהל האדמיניסטרטיבי אמר לי 'התפקיד העיקרי שלך פה זה לעלות במדרגות ולחייך אלי'. עזבתי את התפקיד בגלל זה".



"תמיד תבקשי יותר שכר"



ואולם הערמת הקשיים לא מגיעה רק מגברים. כשגרינשפון חזרה מארה"ב היא נשלחה להתראיין לתפקיד מנהלת פרויקט "בסדר גודל גדול" אצל אשה. "היא שאלה מה מצבי המשפחתי, וכשעניתי נשואה פלוס שלושה היא שאלה 'ואיך תסתדרי?' שאלתי אותה אם לה יש ילדים. לאחר שהיא השיבה בחיוב שאלתי אותה בחזרה 'ואת מסתדרת?' התשובה שלה היתה 'התקבלת'. האמת, לא ציפיתי שאשה תשאל דבר כזה".



"הרבה פעמים החסמים הן נשים אחרות", מסכימה לבנון. "דווקא גברים יקדמו יותר נשים. נשים לא מפרגנות. אם אשה מרגישה מאוימת, היא לא תאפשר לנשים אחרות להתקרב לאזור שלה". גם בסוגיית השכר לחברות הפאנל לא היתה כל בשורה מפתיעה. "גברים מרוויחים יותר, כי מציעים להם יותר מלנשים", קבעה וויסבורד. לכן, היא מציעה לנשים "אל תבקשי שלושים - תבקשי שלושים וחמש".



וויסברוד אומרת כי כיום יש הרבה נשים בתפקידים של מנהלות פרויקטים או מיישמות, הרבה נשים שנכנסות מהצד של תעשייה וניהול והמון תוכניתניות, שאותן לבנון מגדירה "התופרת העכשווית".



"האמהות נהפכה למשהו חזק מאוד. הרבה נשים קרייריסטיות משנות כיוון ונהפכות לפרילנסריות", אומרת וויסברוד. למרות שאין כיום יותר מנמ"ריות מאשר לפני עשר שנים, היא רואה סיבה לאופטימיות: "קיים שינוי מסוים שיכול לעודד כניסה של נשים לתפקיד המנמ"ר. פעם התפקיד היה בעל אופי הרבה יותר טכנולוגי ואילו כיום הוא נוגע בראש ובראשונה לתהליכים העסקיים של הארגון. אמרנו אופטימיות? גם ריאליות לא נעדרה מהפאנל, בדמות תקרת הזכוכית. "כמה מאתנו מדווחות לנשים?" מסתכלת לבנון ימינה ושמאלה. "אף אחת".