פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מה זה פיזור השקעות ולמה זה כל כך טוב?

      פיזור הוא אחד העקרונות החשובים ביותר בעולם ההשקעות וכזה שיש סביבו קונצנזוס. הסיבה מאוד פשוטה: יישום שלו יכול רק לשפר תיקי השקעות - לעולם לא לפגוע בהם

      השקעות (ShutterStock)
      השקעות (צילום: shutterstock)

      זה הרבה יותר פשוט וקל להבנה מכפי שזה נשמע. כדי להבין את רעיון פיזור ההשקעות, כל מה שצריך הוא היכרות מינימלית עם שני רעיונות שגם הם מאוד אינטואיטיביים: תשואה וסיכון.

      התשואה היא הרווח שהיינו מקווים ורוצים לראות מתיק ההשקעות שלנו, בעוד שהסיכון הוא ההפסדים העלולים להיגרם לתיק. מה שהיינו רוצים כמובן הוא תשואה גבוהה יותר - אבל בלי שהסיכון יהיה גבוה יותר. דרך אלטרנטיבית תהיה לומר שהיינו רוצים סיכון נמוך יותר - אבל מבלי שנוותר על תשואה.

      את היעד הזה ניתן להשיג על ידי עירוב מספר גדול של השקעות שונות באותו תיק ההשקעות, מה שמכונה "פיזור". מי שמפזר את ההשקעות שלו יכול רק לשפר את איכות התיק שלו. והמשמעות הנגזרת היא כמובן שאי-פיזור כמעט בהכרח גורם לתיק להיות נחות.

      רוצים את חדשות העסקים ישירות לסמארטפון? עכשיו גם בטלגרם - הצטרפו כאן

      לקריאה נוספת:
      מי הזיז את החמאה שלי: לאן נעלמה החמאה מהמדפים?
      מנכ"ל החברה שרכשה את פרוטרום מחפש עוד הזדמנויות בישראל
      אין מה לדאוג מהגירעון? הטריק המוזר של האוצר

      רעיון מאוד אינטואיטיבי

      כדי לדעת איך מפזרים, צריך קודם להבין סיכון קצת יותר טוב. וגם זה לא קשה. הספרות הכלכלית מגדירה בדרך כלל סיכון כסטיית התקן של התשואה. מי שלא למד סטטיסטיקה בטח יירתע . אז הנה הצגה הרבה יותר אינטואיטיבית של סיכון: מה יקרה לתיק ההשקעות בתרחישי קיצון מסוימים - כמה הוא יפסיד.

      נתחיל בדוגמה פשוטה: תיק לשנה אחת שמכיל שתי קרנות בלבד בחלקים שווים ושהתשואה שהיינו רוצים שיניב היא כ-3%. מחצית אחת של התיק היא קרן פסיבית המשקיעה במדד מניות תל אביב 125, ומחציתו האחרת היא קרן פסיבית המשקיעה במדד תל בונד, שהוא מדד של איגרות חוב של חברות.

      מה קורה במצבי קיצון?

      התשואה השנתית הממוצעת של מדד תל אביב 125 בשנים האחרונות היתה 4.1%. זה השיעור שאותו נגדיר כתשואה הצפויה שלנו למחצית התיק שמושקעת במדד הזה. מה שעוד היה בשנים האחרונות הוא ש-12 החודשים הגרועים של המדד ביותר חלו בין מאי 2015 למאי 2016. בתקופה הזו המדד נפל ב-18.1%. זה יהיה תסריט הקיצון שלנו לחלק התיק שמושקע במדד תל אביב 125. זה יהיה מימוש הסיכון.

      עכשיו למחצית התיק השנייה. התשואה השנתית הממוצעת של מדד תל בונד בשנים האחרונות - והתשואה הצפויה שלנו בחלק הזה של התיק - היתה 2.2%. כמו כן, 12 החודשים הגרועים ביותר של מדד תל בונד חלו בין פברואר 2015 לפברואר 2016. בתקופה הזו המדד נפל ב-3.5%. לכן, זה יהיה תסריט יום הדין שלנו לחלק התיק הזה. יחד, התשואה הצפויה הכוללת על התיק היא 3.15%, שזה הממוצע של 4.1% ו-2.2%. יש לנו תיק.

      מה הסיכון שלו? ובכן, אם אנחנו מסתכלים על השנים האחרונות כאינדיקציה - והיא עשויה להיות לא נכונה, גם בהיבט החיובי וגם בשלילי - אזי שנה גרועה במיוחד תניב לנו הפסדים בטווח של 11%-18.1% על המחצית שבמניות ו-3.5% על המחצית שבאג"ח. זה הסיכון. ולא סתם הסיכון, אלא כנראה סיכון מאוד גבוה, שההסתברות שיתממש היא כנראה די נמוכה.

      יש תיאוריה מאחורי הפיזור (והיא אפילו זכתה בפרס נובל) - אז איך לפזר?

      חזרה לפיזור. מה פיזור אומר? שניתן לשמור על התשואה הצפויה - 3.15% - אבל להוריד את הסיכון. במקרה שלנו, פיזור יעיל יותיר את התשואה הצפויה על התיק - אבל עם הפסדים פוטנציאליים קטנים יותר במקרה שבו שני תרחישי הקיצון שלנו יתממשו - צלילה של 18.1% במדד תל אביב 125 ונפילה של 3.5% במדד תל בונד.

      פה זה כבר באמת מסובך. אנחנו עושים את זה באמצעות הכלים שפותחו על ידי הכלכלן זוכה פרס נובל הארי מרקוביץ. באופן כללי ניתן לומר שככל שמוסיפים יותר נכסים לתיק - במקרה שלנו, מדדי מניות או תעודות סל - הוא יותר מפוזר. בפועל, זה לא לחלוטין מדויק. יש נכסים שדווקא צפויים להרע את איכות התיק - להקטין תשואה ולהגדיל סיכון, וגם בקבוצת הנכסים שמעלים תשואה ומקטינים סיכון יש כאלה שמתאימים יותר למשימה וכאלה שמתאימים פחות.

      וכאן השתמשנו בדוגמה של שני מדדי מניות ישראלים. למה? כי אנחנו ישראלים ואנחנו מבינים את זה בצורה יותר טובה. אבל בעצם, אנחנו צריכים לפזר גם על ידי השקעה בחו"ל.

      למה? משום שיש סיכונים נוספים, רחבים יותר, שגם בהם צריך להתחשב: הסיכונים הייחודיים לכלכלה הישראלית, כמו למשל הידרדרות ביטחונית. זה לא אומר שכל תיק ההשקעות צריך להיות בחו"ל, אבל חלק ממנו כן - החלק שאמור לשמש עבורנו כפוליסת ביטוח השקעתית למקרה של הידרדרות ביטחונית.

      עבור מי שמקבל את הטענה שמנהלי או מנהלות השקעות אינם יכולים לדייק בבחירות שלהם לאורך זמן- ויש מחקרים, תיאוריות ונתונים למכביר שמבססים את הטענה הזו, פיזור הוא פעולה בלתי נמנעת. עד כדי כך בלתי נמנעת, שהתעלמות ממנה שקולה להשארת כסף על הרצפה. ומי שיאסוף את הכסף הזה הוא כמובן מי שכן פיזר.

      הכותב הוא מנכ"ל VIDEA מקבוצת לאומי