מכולות טורקיות. ShutterStock
מכולות טורקיות/ShutterStock

כלכלה מאיסטנבול

21.10.2020 / 11:00

ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין דחפו את טורקיה לזרועותיה של איראן והמסרים האנטי-ישראלים הוקשחו. בעוד במישור המדיני נקלענו למבוי סתום, קשרי המסחר עם הטורקים צלחו כל משבר ונותרו פוריים. האם שיתופי הפעולה החדשים יפגמו ביחסים הכלכליים עם ידידתנו הישנה?

לפני מספר שבועות עלתה במדור זה סקירה על מספר חברות, שאחת מהן הייתה מטורקיה. "תעשה טובה, אל תכתוב שהמותג 'טורקי'", התבקשתי. קצת מוזר, בהתחשב בעובדה שתאגידי ענק כמו טורקיש איירליינס או ארצ'ליק, הקונצרן שמשווק את המותג הפופולארי Beko, פועלים בישראל בגלוי כבר הרבה שנים וממנפים היטב את עסקיהם, ושאם יש לכם רכב יפני או קוריאני, סביר להניח שהוא יוצר ויובא מטורקיה. על אף שבעולם העסקי מעריכים מאוד את הטורקים, החשיפה לצרכן הישראלי, מרגישים חלק מהגורמים בענף, לא ממש עושה טוב.

עד לפני כ-15 שנה טורקיה הייתה חברת הנפש שלנו בכל המישורים. ישראל ביצעה תמרונים צבאיים משותפים, רכבות אוויריות יצאו לאנטליה (ולפני כן לבתי הקזינו של איסטנבול, לפני שנסגרו בסוף שנות ה-90), נבחרת הכדורגל שיחקה בטורקיה כשלא התאפשר לה לארח בארץ בגלל המצב הבטחוני בעקבות האינתיפאדה השנייה. היחסים נשארו חמים, יחסית, עד 2010. מאז תקרית המרמרה הכול עלה על שרטון. שינוי המדיניות הקיצוני וההכרזות המתלהמות של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן לא נעלמו מאוזניהם של הישראלים, שהפסיקו לעלות על טיסות לאנטליה והחלו להעדיף את יוון. לאיסטנבול הם טסים היום כדי להשתיל שיער כי זה זול, אבל חוזרים מהר. טורקיה, בעיני חלקים רבים בציבור, היא מדינת אויב, כזו שהס מלהזכיר את שמה, גם אם העובדות מספרות סיפור שונה לחלוטין, במיוחד בפן העסקי.

נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן בנאום באנקרה, 4 בספטמבר 2020. רויטרס
גם הנאומים המיליטנטיים ביותר לא ימנעו מטורקיה לשתף איתנו פעולה בים ובאוויר. ארדואן/רויטרס

"טורקיה נותנת בשנים האחרונות פייט רציני למדינות שיש בהן הרבה ייצוא ותעשיה", אומרת הדס צור, מנהלת דסק המזרח התיכון וצפון אמריקה באיגוד לשכות המסחר, "כמו מדינות המזרח - סין, וייטנאם, הודו, וגם מדינות מזרח אירופה - היא מהווה יתרון במובן הזה, כי היא מדינה יצרנית שיותר קרובה ונגישה אלינו. המיקום האסטרטגי של טורקיה מאפשר לנו גישה גם למדינות אירופה. גם אם היחסים הדיפלומטים עם טורקיה רעועים, נכון שיש לזה השפעה מסוימת על יחסי המסחר אבל לא בצורה אבסולוטית. גם כשהיה נתק דיפלומטי, נשמרו היחסים הכלכליים עם טורקיה. הצורך במסחר הוכיח את עצמו כיותר חזק מכל השפעה פוליטית כזו או אחרת".

"אני מלווה את היחסים ארבעה עשורים", מעיד אלון ליאל, בעבר מנכ"ל משרד החוץ, מנכ"ל משרד הכלכלה והתכנון וגם שגריר ישראל בטורקיה, "שירתי שם כשעדיין לא היו יחסי סחר. היחסים המדיניים היו גרועים ולא קיימים בצד האזרחי. בשנות ה-90 נהנינו מעשור של רומן עם הסכם סחר שהוריד מכסים, מיסים ועוד. מאז ועד היום יש לשני הצדדים יכולת להפריד בין המדיני והמסחרי".

טורקיה הייתה ב-2019 היבואנית הרביעית בגודלה לישראל אחרי ארצות הברית, סין וגרמניה (ב-2018 הייתה שלישית). בתחום הייצוא, היא ממוקמת חמישית ויכלה להיות מדורגת אפילו במקום גבוה יותר, אלמלא ההגבלות על ייצוא תעשיות צבאיות, תחום שישראל מתמחה בו. ליאל מסביר: "הפן הבטחוני ללא ספק נפגע אנושות. חלק מקשרי המסחר עם טורקיה בין 1990 ל-2010 היו קשרים בתחום הזה - מטוסים, טנקים וגם מוצרים בתחום אבטחת המדינה. למגזר הזה ייקח הרבה מאוד זמן להתאושש, אם בכלל, אבל במוצרים האזרחיים שני המשקים מאוד משלימים. לנו יש הרבה טכנולוגיה, לפעמים גם בתחום התזקיקים, ולהם יש מוצרים מהתעשיות המסורתיות יותר, הלואו-טק. המרחק הגיאוגרפי הוא כמעט 0, בייחוד נוכח הקו הימי שנפתח בנמל חיפה ומעביר בעיקר לירדן סחורות. יש תנועה אווירית ערה מאוד".

"המגזר המוביל ביבוא מטורקיה הוא מזון", מוסיפה צור, "כמדינה שיש בה הרבה תוצרת חקלאית טרייה, ישראל מייבאת מטורקיה פירות וירקות בהמוניהם. בנוסף, יש מסחר רב בכל הנוגע לחומרי גלם, לבניה ולתעשייה ושיש, וכן כימיקלים, חלקי חילוף לרכב ופלסטיק. הכלכלה הישראלית מושתתת בעיקר על יבוא, ולכן מרבה לייבא מטורקיה - בין אם זו מייצרת בעצמה או משמשת תחנת מעבר מאירופה".

seperator

הסכם הסחר עם טורקיה נכנס לתוקף ב-1997, אז, כאמור, היחסים היו טובים בהרבה. צור מסבירה כי ההסכם הזה מאפשר לרוב היצוא הישראלי להיכנס לשוק הטורקי בפטור ממכס וכנ"ל לגבי היבוא. "ב-2019 עמד היקף הסחר עם טורקיה על 4.9 מיליארד דולר, עלייה של 4% מ-2018. עם זאת, בשמונת החודשים הראשונים של 2020 ההיקף הצטמצם ל-3.1 מיליארד דולר, ירידה של 7% לעומת התקופה המקבילה ב-2019".

פה ליאל כן חושב שהאספקט הדיפלומטי פוגם בשיתוף הפעולה. אולי אין נסיגה משמעותית, אבל הצמיחה יכלה להיות גדולה בהרבה: "אם טיפסנו מ-0 דולר בתחילת שנות ה-80 עד 5 מיליארד דולר בשנה שעברה, ביחסים נורמליים היינו מצליחים להכפיל ואולי אפילו לשלש את הסכום הזה. יש תחומים שבהם העסקים היו כל כך כדאיים, שהם פשוט היו ממשיכים לגדול. למשל, בתחום הרכב יכולת להביא מכונית קוריאנית או יפנית באותה רמה במחיר טוב יותר. תעשיית הרכב הטורקית מייצאת יותר מכוניות מהאיטלקית וחלק גדול מהיבוא שלנו בשנים ההן היה של רכבים פרטיים".

בית הכנסת נווה שלום באיסטנבול. ShutterStock
קהילה יהודית חמה ותומכת. בית הכנסת נווה שלום באיסטנבול/ShutterStock

ההדים נשמעים היטב בכל מקום, בשתי המדינות. בכל פעם שישראל מוזכרת בטורקיה או להפך, עולים קולות ברחבי הרשת, להחרמה, במיוחד אחרי אירועים בטחוניים גדולים באחת המדינות. האם אנחנו באמת כל כך סולדים מהטורקים והם מאיתנו?

"חד משמעית לא", מדגישה צור, "ראשית, צריך לזכור שתעשיות שכבר מושתתות על המסחר עם טורקיה לא יחפשו עכשיו שותפות חליפיות. יש אינטרס כלכלי והקהילה העסקית הטורקית מאוד חמה כלפי ישראל ורוצה לעשות איתנו עסקים. יש עדיין פער בין הרמה הפוליטית לרמה העסקית. כשהתחיל משבר הקורונה וסין נסגרה, הרבה יבואנים ועסקים ישראליים הבינו את הטעות בהתבססות רק על מקור אחד ביבוא, וחיפשו את התעשייה הטורקית שהייתה מאוד נכונה. לא מתוך ניצול ציני, זו הייתה שמחה על ההזדמנות להרחיב את העסקים עם ישראל. מי שיחפש לעשות עסקים עם טורקיה ימצא יחסים מצוינים. הרמה של הייצור במדינה ממש לא נופלת ממדינות אחרות".

"בטורקיה יש את הקהילה היהודית, שרבים בה הם בתחום העסקים והמסחר וזה גורם מייצב שנותן אמון", מרחיב ליאל, "עורכי דין ורואי חשבון יהודים מעורבים גם הם בעסקים. הרבה מהאמון שקיים הוא בזכות הגשר של הקהילה היהודית שאולי הצטמקה, אבל רוב אנשי העסקים נשארו והחברות עדיין בבעלות יהודית".

עדיין, אומר ליאל, היחסים המדיניים חלחלו לרמה הציבורית. "זה פגע בתיירות, בעיקר של האוכלוסייה הישראלית-יהודית. עם זאת, תנועת טיסות הקונקשן עדיין מאוד גבוהה. עוד משהו שמחזיק את הקשרים החברתיים הן הטלנובלות הטורקיות שכבשו את הציבור הישראלי. זה מראה שיש לנו סוג של געגוע למה שטורקיה נתנה בשנים הטובות".

ליאל כן מציין תחום אזרחי אחד שנפגע קשות בגלל הקרירות הדיפלומטית. "מה שהיה קורה ללא המשבר המדיני זה סחר הגז. לפני עשר שנים, במיוחד לפני המרמרה, לא היה ספק שהגז יילך בצינור לטורקיה והיום אין ספק שזה לא יקרה. זה אובדן קשר כלכלי עצום. אנחנו מייצאים לירדן ולמצרים, וטורקיה נשארת בחוץ".

נציגי בנק לאומי עם נציגי בנקים מאיחוד האמירויות. יחצ,
ההסכם הדיפלומטי נחתם, ופתח את הדלת לאין-ספור הסכמים מסחריים. נציגי בנק לאומי חותמים עם נציגי בנקים באמירויות/יחצ

ואחרי המילים החמות, חוקי המשחק קצת השתנו לאחרונה כששחקניות חדשות נכנסו לתמונה: איחוד האמירויות, בחריין ומי יודע מה עוד יקרה בדרך. רגע לאחר שהוכרזו הסכמי הנורמליזציה, כבר נחתמו עשרות אם לא מאות עסקאות בין גורמים ישראלים למקביליהם מהאמירויות. איך כל זה ישפיע על הסחר עם טורקיה?

"עניין האמירויות לא ישפיע יותר מדי", טוען ליאל, "אבל הוא כן חידד את המחנות. ההסכם שלנו עם האמירויות דחף את טורקיה קרוב יותר לאיראן ולקטאר. לגבי קשרי המסחר, הם עברו כבר כל משבר אפשרי, כולל צוק איתן והמאווי מרמרה. ההיערכות האזורית שהשתנתה במקצת לא תשפיע, לדעתי, על קשרי המסחר. מה שכן יכול להשפיע בצורה דרמטית הוא הסכסוך בין טורקיה ליוון וקפריסין. אם הוא ייגרר לאלימות אנחנו ניקח צד, וברור שזה יהיה הצד היווני. כשמתחיל להיות מצב חצי מלחמתי יש סכנה לפגיעה גם ביחסי הסחר, אבל אנחנו עדיין לא שם, לשמחתי".

"בהיבט הלוגיסטי, ייתכן שלטורקיה תהיה כעת יותר תחרות", מציינת צור, "אולי גם בענפים נוספים מסוימים, יחד עם זאת, יש הרבה ענפי מסחר שלהערכתי לא ייפגעו, למשל מזון וחומרי גלם לענף הבנייה. לצד זה, יהיו ענפים שיהפכו ליותר תחרותיים, כמו מתכות, כימיקלים ושירותים למיניהם. מאחר שישראל מרחיבה את מעגל השווקים עימם היא מקיימת קשרי מסחר, לדעתי לטורקים יהיה חשוב לשפר ולנרמל עוד יותר את היחסים".

  • עוד באותו נושא:
  • טורקיה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully