צילום: , ShutterStock

"ואז הוא דחף את המכשיר. משהו בתוכי מת"

1,000 עדויות, לא פחות, נאספו בחודשים האחרונים מנשים שישבו על כסא הגינקולוג והתמודדו עם יחס משפיל וכואב במישור הנפשי והפיזי. מהחדרת מכשירים ללא אזהרה ועד הערות פוגעניות, החוק לא בהכרח מגן עליהן והדרך לתביעה ארוכה. את המחיר לפגיעות האלה כולנו משלמים

"כשנכנסתי לגניקולוג, הוא היה עסוק כמעט 5 דקות שלמות בלדבר על כמה יפה ומדהים השיער שלי וכמה זמן אני מגדלת אותו ואיך אני מסתרקת וכמה זמן לוקח לי לחפוף אותו. כל זה תוך כדי שהוא מסתכל עלי זמן רב, בשתיקה. מה שעורר בי אי נעימות. אחר כך אמר שיבדוק אותי אבל לא הסביר מה יקרה אלא רק הצביע על חדר ליד. נכנסתי לחדר הבדיקות והתפשטתי כדי שיבדוק אותי ואז נכנס ובדק, אמר שהכול בסדר. ואז שאל 'מה זה כאן?' ונגע לי בדגדגן עם היד ללא הכפפה. ואז גם עם היד שעם ואז שוב עם זו שבלי. ואז אמר 'אה, זה כלום, לכלוך'. אני לא חושבת שהיה לי לכלוך. וגם אם היה, כל זה לקח הרבה יותר זמן מלהוציא לכלוך".

העדות של מירי היא דוגמה אחת מני אלף עדויות, לא פחות, שנאספו בחודשים האחרונים באמצעות הלובי למלחמה באלימות מינית מנשים שישבו על כיסא הגינקולוג, ומצאו את עצמן, דווקא ברגע המביך מכל, נאלצות להתמודד עם יחס משפיל, לעתים תוך כדי צעקות, הערות שיפוטיות ואף וכפייה של ביצוע פרוצדורות רפואיות ללא קבלת הסכמתן.

מה מתרחש מאחורי הוילון המוסט על כיסא הגניקולוגים בישראל? היכן עובר קו הגבול בין אמירה אומללה לעילה לתביעה וכיצד המדינה לא מבינה כי בסופו של יום, את המחיר הכלכלי הכבד של הערה נבזית כולנו משלמים.

איפה עובר הגבול? (צילום: ShutterStock)

מזה שנים רבות שנשים מתלוננות על יחס מחפיר בו הן נתקלות במהלך בדיקה גינקולוגית, ומעת לעת, הנושא פורץ לתודעה הציבורית, אולם במרוצת השנה האחרונה, יותר ויותר מטופלות החליטו לשים סוף לקשר השתיקה, להניח את המבוכה בצד ולגולל את סיפורן. קול זעקתן פרץ את גבולות הכנסת ולאחרונה התקיים דיון במסגרת הועדה לקידום מעמד האישה, בה הוצגו העדויות. הן קשות מנשוא.

קראו, למשל, את עדותה של טלי: "בגיל 19, בהיותי בתולה ודתיה (כלומר די קלולס), מספר חודשים אחרי מגע מיני ראשון שלא כלל חדירה או משהו דומה, התחילו לי כאבים חזקים ודימומים שלא קשורים לווסת. הגעתי לרופאת נשים לראשונה בחיי. היא היתה נחמדה ובישרה לי שיש לי גידול ואני חייבת להבדק על ידי רופא אחר. אמרתי לה שאני לא רוצה שגבר יראה אותי והיא הרגיע ואמרה שהיא תזהיר אותו שאני בתולה. הגעתי למחרת לד"ר ב' באשדוד. הוא דיבר איתי ממש בגסות. בבדיקה שאל אותי למה אני רועדת ואז תפח לי על איבר המין ואמר "זה מה שמלחיץ אותך? זה?" אחר כך אמר לי שנקרע לי קרום הבתולין, שהוא יגזור את החלק המפריע ויקח לבדיקה, שאין לי מה לדאוג כי זה רק קרום הבתולין שלי. הסברתי לו שאני בתולה ולכן זה לא הגיוני שנקרע לי קרום הבתולין. הוא התעקש והחל לחקור אותי בגסות. "את שיחקת פעם עם בולבול? נתת לגבר לגעת בך? שיחקת עם בולבול נכון? תגידי לי..."

וככל שצוללים יותר ויותר לתוך העדויות, כך מתבררת גודל הזוועה שנאלצות לעבור נשים בישראל. הן לא מותירות ספק לגבי חצייה פראית של גבולות.


א' משתפת בסיוט שעברה: "הוא ביקש ממני להתפשט, ולא היה שם וילון, ואני קולטת אותו סוקר אותי במבטו מכף רגל ועד ראש. לא הצלחתי להרפות מהמחשבה שמאחורי הגינקולוג יש שם גבר, שנשאר גבר, אבל הנחתי למחשבה הרעה הזו ונשכבתי על הספה. אחרי כמה שניות הוא הביא אולטרסאונד ווגינלי והתחיל למרוח את הקצה שלו בחומר סיכוך. הסברתי לו שאני חוששת שזה יכאב לי אבל הוא אמר "זה לא יכאב יותר מפעמים אחרות בהן הכנסת...", וממש דחף לי את האולטרסאונד לתוכי. רציתי למות באותו הרגע, ואולי גם בעצם משהו בתוכי מת. מעולם לא הלכתי פעם נוספת לגינקולוג וזה לא יקרה לעולם".

וכך, כל סיפור טומן בחובו כאב עצום של אישה שהדבר האחרון עלי אדמות שהיא רצתה בו זה להרגיש כי נפשה מחוללת ע"י הרופא. "הגעתי לגינקולוג לבדיקה אחרי לידה", מספרת שירה בעדותה. "שאלתי אותו אם אני יכולה מבחינה פיזית לקיים יחסים. הוא הכניס לי את מכשיר האולטרסאונד הווגינלי שהיה נחוץ לבדיקה ואמר בבת צחוק "את רואה, אין בעיה" והמשיך להכניס ולהוציא את המכשיר כמה פעמים כאילו 'להוכיח'".

נושא כאוב, תרתי משמע (צילום: ShutterStock)

ההימנעות מבדיקות גוררת סיבוכים שעולים למדינה ביוקר

"אלף נשים שמתלוננות תוך חודש, זו לא דמוניזציה של הגינקולוגיה בישראל. זה מצב נתון, חמור ודחוף שהגורמים המקצועיים חייבים להתיחס אליו, לטפל בו ברצינות בלי להסס", אומרת יעל שרר, מנכ"לית הלובי לאלימות מינית: "אין להתחמק ממנו או לנסות להקטין אותו. הגיע הזמן לפקוח את העיניים ואת האוזניים ולהקשיב למטופלות, לקחת אחריות על העוול שנעשה. לעשות תיקון. אלא שפקיחת העיניים מצד מערכת הבריאות אינה יכולה להסתכם בחידוד נהלים שכן הדרך של אותן נשים לעשות דין עם הרופא, מורכבת וטעונה בכאב נפשי רב".

הפרקטיקה המשפטית הקיימת בהן נשים צריכות לעבור מדור גיהנום בדרך לקבלת פיצוי צריכה להשתנות, מבהיר עו"ד דוד פייל, מבכירי עוה"ד בישראל בתחום הרשלנות הרפואית. בהמשך הכתבה נצלול לתוך ההליך הבעייתי אולם צריך להעמיד דברים על דיוקם: לכאורה, ניתן לחשוב כי המאבק של הלובי למניעת אלימות מינית נסוב על סוגיות של אתיקה, מוסר והצבת גבולות אולם בסופו של דבר, מי שמשלם על התנהלותם הבעייתית של חלק מהגינקולוגים בישראל הוא כלל הציבור בישראל. החוויה השלילית שנצרבת בתודעה שלהן משפיעה באופן ישיר על המוטיבציה ללכת שוב ולהיבדק, כאשר לעיתים ההימנעות משמעה, בין היתר, אבחון מאוחר של סרטן, טיפול לקוי במחלות מין והכרח לבצע התערבות כירורגית להפלת עוברים. לכל זאת יש תג מחיר מוערך של מאות מיליוני שקלים שנגרעים מקופת המדינה, שנאלצת לממן את ההליכים הרפואיים המורכבים לטיפול באותן נשים. חרף ההשלכה החמורה על בריאותן של הנשים, כמו גם על קופת המדינה, מאמצינו להשיג נתונים על הזיקה בין השניים העלו חרס.

פרוצדורה חודרנית וכואבת - בלי הסכמה, ללא הרדמה וללא כל הכנה

במהלך התחקיר לכתבה אספנו אין ספור עדויות של נשים שמעידות כי נכפה עליהן לבצע בדיקת פאפ, במהלכה מחדירים מטוש ארוך לאיבר המין שלהם ונוטלים תאים מצוואר הרחם על ידי שפשוף של הריקמה. באופן טבעי, מעדיפות רבות מהן לא לשתף בפרהסיה בטראומה שעברו, אולם הילה בניוביץ'-הופמן החליטה להקים קול צעקה. בפוסט ארוך שפרסמה היא משתפת בתסמונת בשם ווסטיבולודיניה, שגורמת לכאבי תופת במגע בפתח הנרתיק. לאור כך, הורתה הגינקולוגית שלה לבצע את הבדיקה בהרדמה מלאה בבית החולים אולם הרופאים סירבו".

לדברי הילה "הרופא הצעיר לא טרח להסביר לי מה הוא עושה, למה הוא עושה את זה, מתי הוא מחדיר מכשירים. הוא פשוט עשה. הייתי חור, צנרת וככל שהוא התקדם וחפר לתוכי, כאב לי יותר ויותר. התחלתי לבכות ולהתנשף. בעוד האחות לידי השמיעה כל מיני סיסמאות כמו 'את נהדרת, את נהדרת, עוד מעט נגמר', הרופא - שוב, בלי שום אזהרה או הסבר - התחיל להזרים לתוכי מים קרים. זה כבר כאב ממש. בכיתי יותר ויותר וחזק, והאחות והרופאים - הבכיר והצעיר - כולם במקהלה צעקו לעברי 'זה כלום, זה רק מים! זה כלום!' ואני בוכה ומתקשה לנשום. אחר כך - בלי להסביר, בלי להזהיר, בלי כלום - הרופא החדיר את המכשיר של הפאפ ולקח ביופסיה. מצאתי את עצמי צורחת כל כך חזק, שהחדר כולו רעד".

"למשרד הבריאות יש מדיניות של 'לטאטא מתחת לשטיח'. הם מתעטפים במנגנון הגנה, וכל עוד המשרד לא יכיר בעומקה של הבעיה, הוא לעולם לא יצליח לטפל בכך כפי שצריך". עודד פורר בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה (צילום: אתר רשמי, שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

לא לטאטא את התופעה מתחת לשטיח

לפני כחודש קיימה הועדה לקידום מעמד האישה דיון, בראשותו של ח"כ עודד פורר סוער סביב סוגיה זו, שבסופו הוחלט כי משרד הבריאות יקים ועדה שתעדכן את הקוד האתי ויתקיימו דיוני מעקב. אלא שלדבריו ח"כ פורר "למשרד הבריאות יש מדיניות של 'לטאטא מתחת לשטיח'. הם מתעטפים במנגנון הגנה, וכל עוד המשרד לא יכיר בעומקה של הבעיה, הוא לעולם לא יצליח לטפל בכך כפי שצריך".

תגובת משרד הבריאות לדבריו של פורר: "בעקבות הנחיית נציב קבילות הציבור למקצועות הרפואה ד"ר בעז לב להקים וועדה למתן המלצות להתנהלות במהלך בירור גינקולוגי, הוקמה ועדה ב-24.11. הבסיס לעבודת הוועדה הוא 'האמנה לבדיקות אינטימיות', אשר תעודכן בהתאם לדיוני והחלטות הוועדה. כמו כן, הוצגו לחברי הוועדה טיוטות של 'קווים מנחים לביצוע פעולות ברפואת נשים לקראת הפסקת הריון כירורגית' ו-ה'אמנה לבדיקה גניקולוגית' שהפכה בהמשך לקוד האתי של הר"י. הוועדה מתכנסת בימים אלו, המלצות הועדה יועברו למשרד הבריאות ובהמשך להטמעה במוסדות הבריאות".

מיטל בנשק, סמנכ"לית קרן בריאה, אומרת: "בחודש האחרון הגיעו אלינו תלונות רבות על גינקולוג מתל אביב המתנהל באופן פוגעני כלפי מטופלות. ראשית, הוא מבצע בדיקות פאפ בנשים ללא ידיעתן ורשותן כדפוס שבשגרה ובכך הוא מפר את חוק זכויות החולה. אין הצדקה להפקעת השליטה של האישה על גופה בביצוע פעולה רפואית חודרנית אשר אינה חירומית. נשים רבות חוו זאת כתקיפה גופנית ויצאו עם כאבים פיזיים וטראומה מהפרוצדורה. בנוסף, הגינקולוג הנ"ל דיבר ביהירות ובזלזול אל מטופלות אשר חוו תחושת השפלה עמוקה ויצאו בבכי מהטיפול. אין פלא שתמיד יש אצלו תורים פנויים, רוב הנשים לא חוזרות אליו. עם זאת, הזמינות הגבוהה שלו מביאה אליו דוקא את הנשים שנמצאות במצב הכי רגיש שצריכות טיפול או ייעוץ מיידי פשוט כי אין להן ברירה.

"אנחנו קוראות למשרד הבריאות ולאיגוד הגינקולוגים לחדד נהלים בדבר איסור קיום בדיקות אינטימיות בכלל ובדיקות פאפ בפרט ללא רשותן ואישורן של נשים. בנוסף, ישנו צורך לטפל ברופא הספציפי הזה ולדאוג שיושעה כל עוד התנהלותו אינה עומדת בסטנדרטים מינימלים של טיפול אתי ומכבד. אנחנו נפנה בימים הקרובים באופן רשמי עם כל החומרים שהצטברו אצלנו לכל הגורמים הרשמיים על מנת שהצדק יעשה ונשים לא יצטרכו לסבול יחס מבזה בעת קבלת טיפול רפואי".

האם אפשר לתבוע את הרופאים?

נכון להיום, מרבית העדויות של הנשים מציירות, על פניו, חציית גבול מוסרי ועבירת משמעת, אך נשאלת השאלה, איזה מחיר משלם אותו רופא על התנהלותו. מהם הכלים שעומדים לרשות אותן נשים על מנת לדרוש שיעשה צדק בעניניין ואף לקבל פיצוי כפועל יוצא של עוגמת הנפש שנגרמה להן?

לצורך כך, מסביר עו"ד פייל, כי ניתן לחלק את העוולות שנעשות כלפי המטופלת לשלושה סוגים.

  • הסוג הראשון: רופא שמבצע פעולה או פרוצדורה רפואית פולשנית, ללא קבלת הסכמתה מדעת של המטופלת, שגורמת לה לנזק. כך למשל, במקרה של רות, שמספרת כי הגיעה לרופא בעקבות צלקת מכוערת באיבר המין " הוא אמר שיש לו פיתרון נהדר עבורי שיכול לסייע תוך זמן קצר, ועוד לפני שאני מספיקה להגיד משהו, הוא מורח לי חומר. בדרך חזרה לבית התחלתי להרגיש צריבה מטורפת שהלכה והתגברה עד שהתברר שיש לי ממש כוויה. לא קבלתי ממנו שום הסבר, ואם הייתי יודעת שזה הולך לכאוב כל כך- בחיים לא הייתי מסכימה. זריקה אני בקושי מסכימה לקבל בגלל שאני רגישה כל כך לכאב והכי חמור זה שזה לא שינה כלום במראה הצלקת שלי ורק הפך אותה למגרדת ומכאיבה". עו"ד פייל מסביר כי מדובר על התנהלות שעומדת בסתירה מוחלטת לחובת הרופא לקבל את הסכמתה מדעת של המטופלת. " יש לה את הזכות הבסיסית להחליט על ביצוע פרוצדורה רפואית רק לאחר שנמסר לה מידע מדויק על האבחנה, הטיפול ותוצאותיו. המטופלת חייבת להבין מה התועלת שלו, מה סיכויי ההצלחה ולקבל את כל האינפורמציה שקיימת בנוגע לסיכונים והאלטרנטיבות. גובה הפיצוי שישולם לה, ישקף את היקף וחומרת הנזק שנגרם לה, לרבות הפגיעה הנפשית"
  • הסוג השני: ביצוע בדיקה או הליך רפואי כגון בדיקת פאפ, שאינו מצריך חתימתה על טופס הסכמה מדעת, אך עליו היה לבקש את רשותה לביצועו, כל שכן ליידע אותה לגביו. במקרה כזה, ובהנחה כי החוויה שעברה לא צרבה אצלה טראומה שהתגבשה לכדי נזק פיזי או נפשי בר הוכחה, היא זכאית להגיש תביעה בגין הפגיעה באוטונומיה בלבד . פייל מסביר כי גובה הפיצוי בתיקים כאלו יכול לנסוק גם ל 100 אלף שקלים ויותר.
  • הסוג השלישי: המקרה הנפוץ מכולם הוא התנהגות גסת רוח של הרופא, שמהווה חריגה מהקוד האתי בלבד. נכון להיום, לעולם המשפט הישראלי אין מענה לגביו : לשון החוק, התקנות והפרקטיקה הקיימת, לא מכירות במקרים אלו כברי תביעה והסנקציה היחידה שעומדת לרשות אותן נשים, היא פניה לנציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים שסמכותו לטפל בתלונות שיש בהן חשש להתנהגות שאינה אתית או לחריגה מסטנדרט מקצועי סביר בטיפול בבית החולים או בקהילה, במסגרת הרפואה הציבורית והרפואה הפרטית. מסקנות הוועדה, יחד עם המלצות הנציב, תועברנה למנכ"ל משרד הבריאות לאישור, ולאחר מכן תועברנה לגורם שנגדו הוגשה התלונה ולמתלונן
לא בכל המקרים אפשר לתבוע (צילום: ShutterStock)

המציאות מלמדת כי מעטות, אם בכלל, תביעות הנזיקין שהגישו נשים בעקבות עוולות שנגרמו להן במהלך בדיקה גניקולוגית, לבטח בהשוואה להערכות כי מדובר על אלפים רבים של מקרים. השאלה היא מדוע קיים פער כל כך משמעותי, בין מספר תביעות הנזיקין שמוגשות במקרים אחרים לבין הסטטיסטיקה הדלה בהקשר זה?

עו"ד פייל מסביר כי רבות מהן נפגעו עד עמקי נשמתן ואינן וחשות כי העיסוק הנוסף בכך יצור להן קושי רב ממנו הן נמנעות: "זהו הליך מייסר שנדרש לצורך הוכחת התביעה של הנפגעת מאותה עוולה. לא רק שהנפגעת צריכה להביא חוות דעת רפואית של מומחה מטעמה שיבדוק אותה בדיקה קלינית, היא תיאלץ גם להגיע לבדיקה אצל גניקולוג נוסף מטעם ההגנה ובמקרים בהם בית המשפט יתקשה להכריע, הוא ימנה מומחה נוסף שתאלץ להיבדק על ידו (שלושה גניקולוגים שונים). חוות הדעת, שכוללות תמונות של איבר המין, נחשפות גם בפני השופט או השופטת, כך שבסופו של יום, המבוכה והרתיעה הבסיסית מכריעה. על מנת לסלול את הדרך בפני אותן נשים לממש את זכותן לעשות דין עם הרופא הפוגע, יש לאמץ את ההגנות שקיימות בדין הפלילי על נפגעות תקיפה מינית וליישמן גם בתביעות אזרחיות, על מנת לספק את מלוא ההגנה הנדרשת לאותן נשים". לדבריו, גם כך קיימת יראה בסיסית של המטופלת מהמטפל ולעיתים קרובות, הבחירה שלא לתבוע נעוצה על חוסר הנעימות מההכרות ארוכת השנים איתו".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully