"רציתי להרביץ לה אחרי שגיליתי שהיא בגדה בי עם האקס שלה. אני מודה. הרוחות בבית התלהטו, ואמרתי לה דברים מכוערים ושתעוף מהעיניים שלי קיבינימט ושהנישואים שלנו נגמרו באותו הרגע. על הרבה דברים אני יכול למחול, אבל שהיא תשכב עם האקס שלה, אחרי שאנחנו נשואים 12 שנים, עם שני ילדים?
"שמרתי את הידיים שלי עמוק בתוך הכיס. צרחתי עליה כמו משוגע אבל לא הרמתי עליה יד. יום למחרת אני מקבל טלפון מחוקר משטרה שאני מזומן לחקירה. חשבתי שזה בגלל הוויכוח שיש לי עם השכן על החנייה, וכשהגעתי, והוא נתן לי בדיוק שעה להגיע לתחנה, אמרו לי שהיא הגישה נגדי תלונה אל אלימות ועל זה שדחפתי אותה לרצפה. לא היה ולא נברא. סיפרתי לשוטר את כל ההשתלשלות ושהייתי מאוד עצבני. אחרי חקירה לא מאוד ארוכה, החליטו לעצור אותי ל-24 שעות. וכאילו להוסיף חטא על פשע, המנוולת התקשרה לעבודה שלי ואמרה שאני לא אגיע כי אני עצור על אלימות. בושות כאלו שרציתי למות. בסופו של דבר התיק נסגר, אבל הנזק לשם שלי נעשה. גמרה לי על החיים האישה השטנית הזו".
תשומת הלב הציבורית לתופעת האלימות נגד נשים הגיעה במרוצת השנה האחרונה לשיא בעקבות אין ספור מקרי הרצח המזעזעים ואילו שבנס לא גבו את חיי הקורבנות. אלא שלרגישות המערכתית יש גם צד שני שבו חייהם של לא מעט גברים הופכים לסיוט. אלה, על לא עוול בכפם, נקלעים למערבולת שנגרמת מכך שהאישה מנצלת את דריכות השיא של המשטרה, על מנת לסגור חשבון עם בן הזוג, ומתוך מטרה להשיג יתרון טקטי במסגרת הליך הגירושים. הערכות מדברות על אלפי מקרי תלונות שווא מדי שנה.
מחיר כבד ברמה הרגשית ובהיבט הכלכלי
"לאף אחד לא אכפת מהגברים. מי משמיע את קולם של אלפי הגברים שנופלים קורבן לאלימות פיזית ומשפטית מצד נשים? אין ספור מחקרים בעולם המערבי קובעים כי כמות הגברים המוכים זהה לזו של הנשים, אבל לאף אחד לא אכפת", מציינת ד"ר רונית דרור, עובדת סוציאלית חוקרת בתחום אלימות בין בני זוג ומייסדת עמותת לצדכם (לטיפול בגברים נפגעי אלימות פיזית, מינית ואבות בהליכי גירושין בקונפליקט גבוה). " יש לך מושג כמה מיליוני שקלים מקבלים ארגוני הנשים בשביל לדברר את האג'נדה שלהם? וכמה מקבלים ארגוני הגברים? אפס. הסטטיסטיקה כל כך חמורה, עד שנוצר מצב בו בשביל להיות גבר בישראל בעידן המודרני, צריך לעבור טקס חניכה של תלונות שווא".
כל אירוע כזה מתחיל בתלונה שמוגשת למשטרה, לרוב על ידי אישה נגד בעלה, בה היא מגוללת את השתלשלות האירועים שלכאורה התקיימו. מהנקודה הזו, נכנסת המערכת המשטרתית לפעולה: תחילה, הגבר מזומן לחקירה, כאשר לא אחת מנצלת המשטרה את סמכותה ועוצרת אותו ל 24 שעות.
"הבעיה הגדולה היא שהמעצר יתבצע אף אם יש תשתית ראייתית חלשה מאוד שמונחת בפניה, וגם אם אין שום סימני פגיעה וצל כבד מוטל על אמינות גרסתה", מציין עו"ד ניר כלפה, מומחה למשפט פלילי ושותף במשרד עוה"ד פורטנוי ליס כלפה ושות'. לדבריו, "גם אם השוטר משוכנע במאת האחוזים שהאישה משקרת במצח נחושה ומודע לחלוטין שמדובר בתלונת שקר - הגבר ייעצר. "מדובר בסוד גלוי", מוסיפה ד"ר דרור. "יש מי שצופים את פני העתיד ומלכתחילה מצלמים את האירוע, אבל רובם של הגברים ממש מובל לשחיטה".
2/3 מהמעצרים לא מבשילים לכדי כתב אישום
חיזוק לטענתה של דרור מגיע גם מכיוון הסנגוריה הציבורית - בדו"ח שפרסמה צוין בין היתר כי בכל הנוגע ל 'מעצרי ימים', בין כמחצית לשני שליש מהם לא מבשילים לכדי הגשת כתב אישום כנגד החשוד והתיק נסגר בשלב מאוחר.
"כשהמשטרה מעוניינת לחקור ולהגיש לשורש האמת, היא בהחלט עושה את זה, אך לצערי הרב, במרבית התלונות בגין אלימות, היא נמנעת מלהשתמש בכלי חקירה זמין ואפקטיבי מאוד - ביצוע עימות בין הצדדים", מוסיף עו"ד כלפה, כאשר לדבריו, השיקול היחיד הוא האנרגיה, משאבי כוח האדם והזמן שנדרשים לשם כך. לאחר המעצר, מוסמך קצין משטרה להוציא צו הרחקה לגבר, מכוח סעיף 42 לחוק המעצרים ובכלל זה, לאלצו למצוא דיור חלופי שכן הוא מנוע מלישון בדירתו.
אבנר, בחור בן 32 מירושלים שנעצר והורחק מביתו לפני כחודש, סיפר לוואלה! כסף כי לא מצא אף חבר שיכול היה לארח אותו למשך שבועיים וכך נאלץ לישון בבית מלון. "הוצאתי כמעט 7,000 שקלים ועל מה? בגלל אישה רעה, רעה, שהתלוננה שנתתי לה סטירה לפנים".
החוק אמנם מאפשר לגברים שהוצא נגדם צו הרחקה להגיש ערר לבית המשפט ובמקרים לא מעטים בית המשפט מבטל את החלטת המשטרה, מסביר עו"ד כלפה, אך מוסיף כי מרבית הגברים שמורחקים אינם פועלים למיצוי זכויותיהם ומקבלים בהכנעה את רוע הגזירה. מדוע? כיצד יתכן כי גברי ישראל פתחו עמדה פסיבית ומתגוננת כל כך? "אתה יודע איזו השפלה הם עוברים, איזו זוועה? יש כאן עשרות אלפי גברים במדינת ישראל שהם פוסט טראומטיים", מציינת ד"ר דרור, " וזאת מעבר לעובדה שנדרש בשביל זה משאבים לא קטנים, כלכליים, רגשיים, מנטליים, כשרבים מהם נמצאים רק במוד הישרדותי. כבר לא נותר להם כוח להילחם בכמה חזיתות".
התיק נסגר, אות הקין נשאר
במקרים בהם התביעה המשטרתית מבינה כי אין מקום להגיש כתב אישום בגין התלונה, עומדות לרשותה מספר עילות לסגור את התיק. הראשונה היא "חוסר אשמה", כלומר קביעה פוזיטיבית שהגבר לא ביצע את העבירה, שמובילה גם למחיקת הרישום הפלילי בגין התלונה. אלא שבמקרים רבים, המשטרה אינה בוחרת באפשרות זו.
כחלופה, לעיתים קרובות, התיק נסגר תחת הכותרת של " היעדר ראיות מספיקות". רמת ההוכחה הנדרשת בפלילים גבוהה מאוד ובתיק בו ניצבת גרסת המתלונן מול גרסת החשוד, המכחיש את המיוחס לו, ואין ראיות נוספות לתמוך במי מהגרסאות, קיים קושי לברור מי מהגרסאות משקפת נכונה את אשר אירע. החלופה הנוספת היא סגירתו של התיק בעילה של "נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין" (חוסר עניין לציבור). כלומר, מטעמים של מדיניות והקצאת משאבים, החליטה התביעה שלא להגיש כתב אישום. הבעיה הגדולה של אותם גברים היא כי סגירת התיק בשתי העילות האחרונות, מותירה רישום פלילי בגין התלונה, או אם תרצו, אות קין שחקוקה על מצחו של אותו גבר.
" יש כאן פספוס אדיר מצד הרבה מאוד גברים שמסכימים לחיות עם אות הקין הזה, על אף שאפשר להילחם בהחלטה ולשנות את רוע הגזירה", מציין עו"ד כלפה, "לרשותם עומדת האפשרות להגיש ערר למחלקת התביעות ואם הוא מנוסח היטב, מנומק ומצביע על כשלים בבחירה של המשטרה, בהחלט ניתן לשנות את עילת הסגירה".
אולם כל האמור מעלה אינו מספר את הסיפור במלואו, שכן הבעיה הגדולה ביותר היא כי אף אם ברור למשטרה שהמקרה לא ארע ואף אם יש בידיה יותר מראיה שמצביעה על כך - מספר כתבי האישום שמוגש כנגד נשים שהתלוננו תלונת שווא - שואף לאפס.
'תשרטי את עצמך קצת ותצלמי, תצעקי במדרכות שהוא מרביץ לך'
בתוך המשוואה של תופעת תלונות השווא, צריך להכניס גורם מאוד דומיננטי שככל הנראה, מבלי שהוא היה מנחה את אותן נשים להגיש את התלונות, שיעורן היה צולל בעשרות אחוזים.
לפני מספר חודשים חברו שורה של עורכי דין בתחום וקראו לשר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, לפעול נגד תופעת תלונות השווא. במכתבים ששלחו הם מציינים כי עד שנת 2016 לא התאפשר לפעול נגד מגישי תלונות שווא בתחום עבירות מין ואלימות במשפחה בשל הנחיה של פרקליט המדינה מ־1993 שלפיה לא יינקטו אמצעים נגד מגישי תלונות שווא, כדי שנשים לא יחששו להגיש תלונות אמיתיות. ב־2016 נכנס לתוקף עדכון שלפיו ניתן לנקוט צעדים נגד מגישי תלונות שווא בתנאי שניתן לכך אישור של פרקליט המחוז. אלא שבפועל לא ננקטת כל פעולה נגדם, אף שמדובר למעשה במתן עדות שקר.
במכתבם ציינו עורכי הדין באופן מפורש כי התופעה היא הפך חלק מאסטרטגיה בתיקי גירושים, שבמסגרתה אישה מבקשת להוציא את הבעל מהבית המשותף, כשהמטרה להרחיקו מהילדים, לפגוע בקשר העתידי שלו עם ילדיו ולהגדיל את דמי המזונות שישלם לה. אחת מהן כתבה "הייתי עדה במהלך שנות עבודתי להנחיות ועצות מזעזעות שנתנו חלק מחברי למקצוע ללקוחותיהם, כגון 'תשרטי את עצמך קצת ותצלמי, תצעקי במדרכות שהוא מרביץ לך'".
"הבעיה העיקרית הייתה ועודנה היעדר אכיפה כנגד בני זוג אלימים"
עו"ד גלי עציון, מנהלת ייעוץ וחקיקה בנעמת, הגיבה: "הניסיון שלנו מלמד שתלונות שווא הן תופעה שולית ביותר ביחס לתופעה החמורה והרחבה של אלימות במשפחה. מישהו כאן קצת התבלבל בין עיקר לטפל. להיפך, הנתונים דווקא מלמדים על רפיון בטיפול בתלונות אמת. יש הרבה יותר נשים החיות במעגל האלימות שאינן מתלוננות כלל, מאשר כאלה המתלוננות 'תלונות שווא', ובמקרים בהם נשים כבר מעזות ומתלוננות, פעמים רבות התיק נסגר בשל הקושי בתיקים מהסוג הזה. שכן כשמדובר בגרסה מול גרסה, הדבר תמיד פועל לטובת החשוד שעומדת לו חזקת החפות.
"הרבה פעמים המתלוננת חוששת להמשיך בהליכים, אם בשל הפחד לעמוד מול בן הזוג המתעלל, להתעמת איתו או להעיד נגדו, פן 'תחטוף' יותר כשתחזור הביתה, ואם מתוך החשש שמעצר או מאסר שלו, יותיר אותה חסרת כל הכנסה או אמצעי קיום. מסמך של מרכז המידע והמחקר בכנסת מנובמבר 2020, בנושא אלימות במשפחה, מגלה למשל שב-2019 לכמעט מחצית מהחשודים בביצוע עבירות אלימות כלפי בנות זוגם, נפתח תיק נוסף בעשר השנים שקדמו לפתיחת התיק הנוכחי בגין אלימות כלפי בת זוג; לכ-30% מהחשודים היו שלושה תיקים, או יותר, ולא בהכרח בגין אלימות כלפי אותה בת זוג.
"ולמרות זאת, 75% מהתיקים נסגרים, בד"כ מחוסר ראיות מספיקות. רק עשירית מהתלונות הגיעו להחלטה שיפוטית ורק ב 90% מהם היתה הרשעה. ללמדך שהבעיה העיקרית שדורשת טיפול היתה ועודנה היעדר אכיפה מספקת כלפי בני זוג אלימים, ולא תלונות שווא. יחד עם זאת מובן מאליו שנעמת נגד תלונות שווא, ויוצאת נגדן, זאת מכיוון שכל תלונת שווא פוגעת בראש ובראשונה בנשים נפגעות האלימות עצמן ומסיתה את הדיון מהבעיה האמיתית, שהיא נגע האלימות במשפחה".
תלונות שווא - התמודדות ותקדימים
יש מספר מהלכים שיכול לעשות גבר שנקלע לסיטואציה כזו, על מנת לשפר את מצבו. "ראשית", מסביר עו"ד כלפה, "על החשוד לרשום במעמד החקירה גרסה מלאה וקוהרנטית ולהתעקש שירשם באופן חד משמעי כי הוא לא ביצע את המיוחס לו. כמו כן, עליו לדרוש עימות מול המתלוננת. כל זה יאפשר לו בהמשך, בין היתר, לבסס את הטענה כי לא בוצעו כל מהלכי החקירה ויש מקום לסגור את התיק מחוסר אשמה. כמו כן, במקביל לתלונתה, עליו להגיש תלונה נגדה בגין שיבוש מהלכי חקירה ומתן עדות שקר.
"הבעל אף יכול להגיש תביעה כספית אזרחית בגין תלונת השווא, ולא אחת, התוצאה בלתי מבוטלת. כך למשל, סגן נשיא בית המשפט למשפחה בירושלים נמרוד פלקס חייב לאחרונה אם לשלושה לפצות את אביהם - בעלה לשעבר - ב-275 אלף שקלים בשל הסתה פרועה והוצאת לשון הרע עקב תלונות שווא. על פי פסק הדין, כשהאב הודיע לאם ב-2011 שהוא מעוניין להתגרש היא החליטה לנקום בו באמצעות הגשת תלונות על פגיעה מינית ואיומים כלפי ילדיהם המשותפים. כל התלונות נסגרו מחוסר אשמה לאחר שהתברר כי לא הייתה להן כל אחיזה במציאות".
- בית הדין לענייני משפחה נדרש לדון בתביעה שהגישו גבר ואשתו החדשה כנגד גרושתו, לאחר שבמשך תקופה ארוכה זו טענה כי הם פוגעים פיזית בילדים המשותפים ואף מבצעים בהם מעשים פדופיליים. בפסק הדין נקבע כי האישה מעלילה על בני הזוג ואין בה כל אחזיה במציאות וחויבה לשלם פיצוי בגובה של 75 אלף שקלים.
- במקרה אחר, בית הדין הרבני האזורי בתל אביב קיבל תביעה של גבר לחייב את אשתו להתגרש, ופסק כי היא הפסידה את כתובתה ואת זכותה למזונות. זאת בשל תלונה כוזבת על אלימות לכאורה שהגישה נגדו במשטרה. יחסיהם על שרטון ובעקבות זאת הגיש הבעל תביעת גירושים בבית הדין הרבני. מיד לאחר מכן עתרה האישה לשלום בית, אולם זמן קצר לאחר מכן היא הגישה נגד בעלה תלונה במשטרה על אלימות עקב מריבה שפרצה ביניהם על רקע חינוך הילדים.
- בפרשת זוהר נ' מדינת ישראל נדון מקרה בו נטען ע"י אישה כי בעלה איים על חייה בטלפון. זה נעצר, אך לאחר שהמשטרה השיגה את פלט השיחות, התברר כי השניים כלל לא שוחחו בתאריך הנטען. בית המשפט חייב את האישה לפצות את הבעל בסכום של 3,500 שקלים.
- במקרה נוסף גבר הורשע בשל תלונות שווא של אשתו ונדון למאסר. רק לאחר שנה וחצי שנכלא מאחורי סורג ובריח התברר כי מדובר על תלונה ללא כל אחיזה במציאות. במקרה הזה, מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, נקבע לו פיצוי בגובה של יותר מ 90 אלף שקלים.
- גם בית הדין הרבני יוצא נגד התופעה. הרכב של בית הדין האזורי בחיפה נתן פסק דין בסכסוך גירושים שנערך בין בעל ואישה, שם התלוננה האישה במשטרה במה שהתברר כתלונות שווא, והוסיף אמירה חד־ משמעית כי הצד שמתלונן תלונות שווא הוא המפסיד וגורם נזק גדול. בפסק הדין מבקשים להפסיק את התופעה המכוערת של תלונות השווא ואומרים: "לאדם ישר דרך, כדוגמת הנתבע דנן, מפקד שמשמש דוגמה ללוחמים, להיות עצור במשטרה ולחיות עם כתם של תיק פלילי, אין כתם גדול מזה".