ראש עיריית רמת גן כרמל שמא הכהן פרסם בסוף השבוע פוסט שקומם הרבה אנשים. זאת כאשר איחל יום הולדת שמח לאשתו וציין כי "אמרתי לה: 'הכרטיס אשראי שלי היום לרשותך', ואחרי שעות בקניון זה נגמר רק בבושם עבורה ובכמה שקיות בגדים לי ולילדים, אין צנועה וטובת לב ממנה".
השליטה הכלכלית הסמויה בתוך חיי הנישואין מתבטאת לא פעם בכך שכרטיס האשראי או האפליקציה הבנקאית נמצאים באופן בלעדי אצל בן הזוג. גם כאשר האישה מקבלת אישור לכאורה לצאת לקניות, עצם הידיעה שכל צעד שלה מנוטר וכל הוצאה דורשת אישור מראש מייצרת פחד סמוי.
מאחורי כותרות פופולריות כמו אלימות כלכלית, המסתתרות דרך קבע במדורים משפטיים וכלכליים, קיימת מציאות מורכבת שבה מערכת המשפט נוטה לגלות אוזן קשבת ברמת ההצהרות, אך מתקשה לתרגם זאת לפיצוי ממשי בפסקי הדין בפקטיקה זה אחרת לגמרי.
כאשר בוחנים כיצד אלימות כלכלית יכולה לבוא לידי ביטוי בעת גירושין, מתברר כי חוק יחסי ממון קובע ברירת מחדל ברורה של חלוקה שוויונית לחלוטין של הרכוש המשותף. החוק אמנם כולל את סעיף (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג המאפשר לבית המשפט לקבוע חלוקה לא שוויונית של הנכסים בנסיבות מיוחדות, בפועל מדובר ביוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. ישנן דוגמאות רבות לאלימות כלכלית, כמו שליטה בחשבונות הבנק ומניעת גישה לכסף או לכרטיסי אשראי, דרישת קבלות והסברים על כל הוצאה, מניעת התפתחות בקריירה, הקצבת סכומי כסף זעומים, הסתרת נכסים והכנסות, כפייה לחתום על הלוואות ואף ניצול כספים אישיים של בן הזוג החלש כמו ירושות, פיצויים או חסכונות ועוד.
עורכי דין רבים נוטים להשתמש במושגים אופנתיים כמו אלימות כלכלית או נרקיסיזם בכתבי התביעה שלהם, אך שופטים כאמור אינם מתרשמים בקלות מסיסמאות אלו, והדבר כמעט ואינו משפיע על תוצאות הליך הגירושין במציאות.
שופטים מביעים לעיתים קרובות אמפתיה כלפי אנשים שסבלו משליטה כלכלית קיצונית, אך מעטים המיקרים שבהם מתקבלות תביעות לחלוקה לא שייויונית, לטובת האישה. אפילו במקרים קלאסיים שבהם הבעל הימר ואיבד את רוב הון המשפחה, או ניהול של מי מהם חיים כפולים, איבד את הון המשפחה, בתי המשפט נוטים להיצמד לחלוקה מאוזנת ושוויונית.
מנסיוני התופעה מקבלת גוון ייחודי כאשר משווים בין אזור המרכז לבין הפריפריה והצפון. ישנם הבדלים מסורתיים ערכיים ואותנטיים בניהול תיקי גירושין. בצפון הארץ המושג של אלימות כלכלית כמעט ואינו מוכר או מיושם בבתי המשפט. כמו כן סוג הרכוש, רמת ההכנסה והגישה של הערכאות המשפטיות בפריפריה שונות לחלוטין מאשר במרכז, מה שמקשה עוד יותר על אנשים מהצפון לזכות בהכרה משפטית. לדוגמא פסק השנה בית המשפט משפחה בתל אביב בו חויב האיש להעביר לאשה 230 מיליון שקלים הוא פסק דין יוצא דופן נדיר.
הצד החלש בוחר לשתוק ולא להתגרש רק בשל הפחד מהעתיד הכלכלי והבלתי נודע. ההחלטה לפרק את החבילה דורשת אומץ לב עצום, שכן נשים רבות מגלות רק ברגע האמת כי חשבונות הבנק רוקנו והזכויות שצברו במשך עשרות שנים הוברחו ללא ידיעתן.
במקרים שבהם אחד מבני הזוג פועל במיומנות להברחת נכסים, כפי שקורה לעיתים קרובות, האתגר המשפטי הופך למורכב פי כמה. במצבים אלו חובה להיעזר במינוי אקטוארים, חוקרים כלכליים וחוקרים פרטיים כדי לחשוף את האמת.
ללא משאבים כספיים למימון חקירות אלו, נשים רבות (לעיתים גם גברים) מוצאות את עצמן בעמדת נחיתות קשה, כאשר בתי המשפט אינם מספקים להן הגנה אוטומטית. הפסיקות החריגות והמפוצצות שמתפרסמות לעיתים בכותרות העיתונים מייצגות תיקים של מיליוני שקלים ואינן משקפות את המציאות היומיומית של רוב האנשים בישראל, הנאלצות להילחם על זכויותיהן הבסיסיות ביותר אל מול מערכת שמעדיפה את עקרון השוויון הפורמלי על פני צדק חלוקתי ממשי.
אלימות כלכלית הוא מושג ונושא חשוב בדיני משפחה, חלוקת רכוש ואיזון משאבים זה העתיד של בני אדם לטווח רחוק, אחת הדוגמאות הבולטות לכך, הוא הפוסט שפרסם ראש עיריית רמת גן בו ציין כי "הכרטיס אשראי שלי היום לרשותך", תנסו לתרגם את המשפט הזה.
מעטים המקרים בהם ביהמ"ש מקבל תביעה לפי סעיף חוק יחסי ממון 8 (2), המתייחס ליום הקובע בו הוכרז על הסכסוך או היום שבו הוגשה התביעה. נתקלתי בלא מעט מקרים שלפני הגשת התביעה, המגיש מעלים נכסים ומרוקן את החשבון כדי להשפיע על מצב הנכסים ב"יום הקובע".
משרדה של כותבת המאמר מתמחה בדיני משפחה וירושה