כווית סירבה לרכוש נתח מבית הזיקוק במצרים שבו שותפה מרחב

מאת עמירם כהן

כווית סירבה להצעה מצרית לרכוש נתח מבית הזיקוק הישראלי-מצרי "מידור" - כך אמר, על פי הביטאון הבריטי לענייני נפט "מידל איסט אקונומי סרווי" (MEES), שר הנפט של כווית, עדל אל סבח, לעיתונאים בכווית בידיעה נאמר שאל סבח גילה כי שר הנפט המצרי, סמיח פהמי, הציע לו בעת ביקורו בכווית שמצרים תרכוש חבילת מניות של בית הזיקוק ותמכור אותן לכווית. לפי הביטאון, שר הנפט הכוויתי אמר כי "לכווית אין עניין לקחת חלק בפרויקט שישראל שותפה בו, במישרין או בעקיפין, ולא משנה כמה הוא רווחי".

על פי המכון הישראלי לנפט ואנרגיה, המצטט את הדיווח, "הזהות הישראלית" של בית הזיקוק, אף שהוא מצוי בשליטה מצרית מלאה, מונעת ממנו לעבד נפט גולמי שמקורו במדינות המפרץ והוא רוכש את הנפט הגולמי מחברת הנפט הלאומית המצרית (EGPC), עד שיימצא מקור אחר.

מקור בחברת מרחב אמר בתגובה כי המצרים הכחישו שהציעו לכווית לרכוש נתח בבית הזיקוק. לדבריו, אין לבית הזיקוק כל קושי לרכוש נפט גולמי, ובכלל זה נפט ממדינות המפרץ.

בית הזיקוק מידור במצרים, שכושר הזיקוק שלו 100 אלף חביות ביום (5 מיליון טון בשנה), החל באפריל בהפעלה נסיונית. הוא הוקם באזור הסחר החופשי אמרייה שסמוך לאלכסנדריה, בהשקעה הנאמדת ב-1.2 מיליארד דולר.

ההון העצמי של "מידור" בעת הקמתו היה 180 מיליון דולר. המניות התחלקו בין חברת מרחב, בבעלות יוסי מימן (40%, באמצעות חברת "מדור" הרשומה באירלנד), איש העסקים חוסיין סאלם (40%, באמצעות החברה השווייצית מסקה ובנקים מצריים) וחברת הנפט הממלכתית המצרית (20%).

בסוף 1996 החליטה ממשלת מצרים, מסיבות מדיניות וכלכליות, לרכוש את השליטה בבית הזיקוק באמצעות הכפלת ההון העצמי ל-360 מיליון דולר, ולהקפיא את חלקם בהון של היזמים המקוריים. בעקבות זאת, חלקה של חברת הנפט הממלכתית המצרית גדל ל-60% ושר הנפט המצרי מונה ליו"ר מידור.

את בית הזיקוק תתפעל חברת פוסטר ווילר שגם תתחזק אותו - בהסכם ל-5 שנים, בהיקף של 260 מיליון דולר. בית הזיקוק נחשב משוכלל ומודרני ביותר ומייצר תזקיקים בינוניים וקלים, סולר באיכות מעולה, בנזין באוקטן גבוה ומוצרי דלק אחרים.