מים מתוקים - גם למשקיעים: עניין רב ב-2 מכרזים להתפלת מי ים

מאת עמירם כהן

שני המכרזים להתפלת מי ים שפירסמה הממשלה מתחילת השנה, עוררו עניין רב בקרב גופים רבים שהציעו את מועמדותם, בהם חברות בנייה, תעשייה ואנרגיה. בשבועות הקרובים תפרסם הממשלה מכרז שלישי - באמצעות חברת מקורות - והמכרז הרביעי, שמצוי בשלבי הכנה במשרד התשתיות אמור להתפרסם ב-2002. אפילו בהשוואה לנעשה בעולם בתחום ההתפלה, מדובר במכרזי ענק למתקנים שההשקעות בהקמתם יגיעו לכ-650 מיליון דולר.

חברות רבות מתחומי הבנייה והתשתית מעוניינות להשתלב בעבודות ההקמה, ותולות תקוות רבות במכרזים. בתעשייה מאמינים כי חלק ניכר מ-650 מיליון הדולר שעליהם כבר הוחלט - יוזרמו למפעלים מקומיים שישתלבו בייצור של ציוד ההתפלה.

התשואה על ההשקעה בענף ההתפלה - 8%-9% - נמוכה אמנם מהמקובל בענף התשתיות, אך בחינה מעמיקה יותר מעלה כי מדובר בעסק לא רע. ראשית, מדובר בהשקעה נטולת סיכון, המקנה הכנסה קבועה ומובטחת בדומה לנכס מניב ל-22 שנה - כשהסיכון כולו מוטל על כתפי הממשלה.

שנית, המתחרים במכרזי ההתפלה מוכנים להסתפק בתשואה נמוכה, מפני שברור כי מי שיזכה במכרז הראשון יצבור יתרון גדול בהתמודדות במכרזים נוספים. זאת ועוד, בקיאים במכרזי התשתית שהממשלה מפרסמת, יודעים כי המחירים במכרז הם בסיס לשינויים, וכי מהמערכת הממשלתית ניתן לרוב להשיג הטבות נוספות.

תקופת האספקה של המכרז הראשון שפורסם - בהספק של 50 מיליון מ"ק לשנה - היא 22 שנה, עם אופציה להכפלת ההספק. חוזה האספקה במכרז השני (65 מיליון מ"ק) הוא לתקופה של 20 שנה. המכרז השלישי הוא להתפלת 45 מיליון מ"ק באשדוד, והרביעי - להתפלת 50 מיליון מ"ק נוספים.

המכרז למתקן ההתפלה של מקורות יוקם בשיטת ה-Turn Key. הממשלה, שתממן את ההשקעה בו, תהיה גם הבעלים. יתר המכרזים יתקיימו בשיטות ה-BOT וה-BOO. בשיטת BOT הזוכה מממן את הפרויקט, מקים אותו ומפעילו לתקופת החוזה עם היזם (המדינה), כאשר בסיום החוזה עובר המתקן לבעלות המדינה. בשיטת ה-BOO הזוכה במכרז מממן, מקים ומפעיל את המתקן לתקופת החוזה - ובסיומו נשאר בעלי המתקן.

אף שרק 3 קבוצות התייצבו למכרז הראשון, להקמת מתקן התפלה באשקלון - ההתעניינות היתה עצומה. היא אף גברה במכרז השני, שככל הנראה ישתתפו בו גם החברות שהגישו הצעות למכרז הראשון. עם חברות אלה נמנות כי"ל (האחים עופר), אשטרום, שיכון ובינוי, אורי דורי, דלק, גאון אחזקות, אלקו, ברן, אשקוגן, האחים זאבי, קבוצת מרחב וגרנית השקעות.

למכרז השני ינסו להתברג גם חברות ממשלתיות, בהן בתי הזיקוק, חברת החשמל, תש"ן ומקורות. הסיבה לכך היא שתנאי המכרז קובעים כי על המציעים להציג אתר קרקעי מתאים. כל גוף שיכול לארגן לעצמו אתר קרקעי חופי שהתב"ע (תוכנית בניין עיר) שלו היא למטרות תעשייה - ושאין לו שימוש אלטרנטיווי אטרקטיווי יותר - מנסה לגבש סביבו קבוצה.

גאון אחזקות מגבשת קבוצה סביב אתר מפעל צינורות המזרח התיכון בעכו שפורק; בז"ן מגבשת קבוצה סביב אתר קרקעי בבית הזיקוק באשדוד; וגם מספנות ישראל ואשקוגן מחזיקות באתרים קרקעיים מתאימים. בנציבות המים מנו 10-8 אתרים מתאימים, אך במגזר העסקי אומרים שיש לפחות 20 כאלה.

בכיר בענף התשתיות אומר כי יש סיבה טובה לעניין הרב במכרזים: "אמנם התשואה על ההשקעה במכרז באשקלון תסתכם בכ-8% בלבד (במחיר מים מותפלים של 60%-65% סנט), אך המתמודדים מתייחסים לפרויקט כמו לנכס מניב המקנה הכנסה קבועה ובטוחה ל-22 שנה, הצמודה להתייקרויות".

ואולם היתרונות אינם מסתכמים בתשואה המובטחת. מי שמכיר את המערכת הממשלתית יודע כי בפרויקטים ארוכי טווח קיים מה שמכונה מיצוי הפרויקט. "הממשלה היא גוף שניתן להוציא ממנו הטבות בלי סוף", מסביר הבכיר.

"המפעילים יכולים לקבלהכנסה נוספת בגין שיפורים שיכניסו, או לבקש להקים מתקן לייצור אנרגיה עצמית להתפלה, לאחר שיציגו תחשיב שלפיו זה זול יותר למשק. ואם כבר מתקן לייצור אנרגיה - ניתן להרחיב אותו וגם למכור אותו לאחרים. התמחירנים של המפעילים תמיד יהיו ממולחים ומקצועיים יותר מאלו של הממשלה".

עיון במכרזים מוכיח שאת עיקר הסיכון לקחה על עצמה המדינה. ראשית, יחסית לפרויקטים של BOT ו-BOO המתקיימים בענפים אחרים, אין סכנה לתנודות בהכנסות של הזוכה כמו בכביש חוצה ישראל, לדוגמה. כאן המדינה חותמת על חוזה אספקה עם כמויות ומחיר לטווח ארוך. יותר מזה, החוזה מבטיח לזוכה במכרז שגם אם יהיו חורפים גשומים ולא יצטרכו מים מותפלים - הממשלה תמשיך לשלם לזוכה את העלויות הקבועות.

לדברי הבכיר, המתמודדים מוכנים להסתפק בתשואה נמוכה כי הם יודעים שמי שיזכה במכרז הראשון באשקלון יוכל לממש בעתיד אופציה להכפיל את המתקן.

הבעיה של בז"ן

בז"ן, חברת החשמל, מקורות, תש"ן וחברות ממשלתיות נוספות לא מורשות להתמודד בפרויקטים להתפלה. לפי החלטת הממשלה, השוק הזה נועד למגזר הפרטי. ההחלטה יוצרת בעיה לחברות אלה, שדווקא להן יש אתרים קרקעיים זמינים. יתר על כן, לחלק מהחברות האלה יש אתרים הסמוכים למקורות אנרגיה - מה שיוזיל את עלויות ההתפלה באמצעות ניצול החום השיורי.

כנגד העיקרון שלפיו הממשלה לא צריכה לעסוק בהתפלת מים באמצעות חברות ממשלתיות, עומד השיקול שיש לאתרים הזמינים האלה יתרון יחסי בעלויות התפלה.

פתרון אפשרי לניצול האתרים הוא שהממשלה תאפשר לגורמים העסקיים הפרטיים להקים את המתקנים באתרים הממשלתיים תמורת תשלום רנטה לבעלי הזכויות בהם. זאת, הואיל וכל הפחתה בעלויות הייצור וההקמה היא בבחינת רווח נקי של המשק כולו.