ענקי ההון סיכון ממשיכים להשקיע

מאת מאט מרשל

עתה, לאחר סופו של שיגעון הגורילות, האם פירמות העילית של עולם ההון סיכון יסייעו לבלום את הנסיגה בהשקעות הון סיכון?

לאחר התרסקות השוק במארס 2000, קרנות ההון סיכון המובחרות התאמצו לתת טיפול נמרץ לתיקי ההשקעות שלהן. רק לאחרונה הן התחילו להציץ מחוץ לבית הקברות.

הקרנות הללו עברו שינוי מהותי בטבען: הן הפכו למפלצות. זה דבר טוב אם אתם יזמים הרוצים להגיע לירח. זה דבר קטלני אם אינכם.

ב-1995, רק קרן מובילה אחת, TA אסושיאייטס, גייסה מיליארד דולר. מאז ההתרסקות, 15 חברות בכירות גייסו הון בהיקף דומה או יותר. רבות - כולל וורלדוויו טכנולוג'י פארטנרס, גריילוק, אוסטין ונצ'רס ו-אוק אינווסטמנט פארטנרס - השיקו קרנות חדשות השנה, זמן רב אחרי שנגרם מרבית הנזק לשוק.

סטיבן ליסון, מ-InsiderVC.com, אומר כי היקף הגיוסים מאז ההתרסקות עומד בסתירה לתיאוריית "הבצורת".

"התפישה שעומדת להיות ירידה בהשקעות הון סיכון איננה נכונה", הוא אומר. "הקרנות הללו צריכות למצוא הזדמנויות השקעה מכניסות, והן ירצו לקנות נתחים גדולים יותר. הן יצטרכו לתת יותר גז".

באותו מובן, הוא מוסיף, אם יזם יציע לחברה הזדמנות לבצע עסקת ענק, הוא יוכל לקבל תנאים עדיפים, מכיוון שאנשי ההון סיכון הגדולים ירצו כולם להשתתף. הצד השלילי של העניין הוא, שיזמים שלא יוכלו להבטיח הצלחה גדולה, ייאבקו על חייהם.

נכון, חלק מקרנות ההון סיכון שגייסו סכומי כסף גדולים אומרות שהן האטו את קצב ההשקעות שלהן. פיליפ גיאנוס, שותף ב-אינטרווסט פארטנרס, אמר שהחברה שלו לא צפתה את גודל הירידה כאשר ערכה את גיוס ההון. במידה שתידרש שנה עד שיגיעו הזדמנויות טובות, קרנות ההון סיכון ימתינו, אמר.

מחזירים 70%, שומרים 30%

אחרים טוענים כי גודלן של הקרנות חייב אותן להשקיע ביותר חברות סטארט אפ הנמצאות בשלבי פיתוח מאוחרים יותר, משום שהן דורשות השקעה כספית יותר גדולה. מייקל דארבי, מנהל שותף בבאטרי ונצ'רס, אמר כי החברה שלו עדיין מתמקדת בעסקות של השלבים המוקדמים, אך "במצב הנוכחי, העובדה שאנחנו רוצים להשקיע הון משמעה שאנו מחפשים עסקות בשלבים מאוחרים יותר".

ישנה סיבה נוספת לתקווה אחרי ההתרסקות, אמר ליסון. חברות הון סיכון רבות יכלו לדרוש תנאים מצוינים מהמשקיעים - טובים אף יותר מאלה שהם דרשו אך לפני מספר שנים. גם זה סימן שהמשקיעים עדיין מאמינים בקרנות ההון סיכון, אמר.

אכן, לפני מספר שנים ה-Carry, או היקף הרווחים ששמרו לעצמן חברות ההון סיכון בתמורה להשקעותיהן, היה כ-20% בחברות ההון סיכון המובילות. החברות החזירו 80% למשקיעים שלהן, הידועים גם כשותפים מוגבלים.

אולם, קבוצה מובחרת של חברות החלה לדרוש 25% ואפילו 30% מה-Carry. קליינר פרקינס קולפילד אנד ביירס היתה הראשונה ששמרה לעצמה 30% ב-1983.

היא נותרה בגפה ב"מועדון ה-70/30" (מחזירים 70%, שומרים 30%) עד שנה שעברה, כאשר אקסל פארטנרס הצטרפה, ואחריה סקויה קפיטל, בנצ'מארק קפיטל, מאטריקס פארטנרס וסופטבנק ונצ'ר קפיטל. המוני חברות הון סיכון נוספות החלו לשמור לעצמן 25% מהרווחים.

ג'ים ברייר, מנהל שותף באקסל, טען שהגדלת ה-Carry מאפשרת לחברה להרחיב את התשתית שלה ולהציע תמריצים לעובדים.

הוא החל לגייס הון לקרן שלו שלושה שבועות אחרי הקריסה. השותפים המוגבלים שלו הסכימו ל-Carry של 30% בשל הניסיון המוכח שלו במהלך חמש השנים שקדמו לכן, אמר - למרות שהזהיר אותם שייתכן שלא יושגו תשואות גבוהות כמו בעבר. כעבור שנה, החברה שלו השקיעה רק 17% מהון של 1.6 מיליארד דולר שעומד לרשותה.

"אנחנו משקיעים בקצב איטי", אמר.

זה לא נשמע ממש מעורר השראה. נראה כי המפלצות באמת יישארו עומדות על הרגליים - יש להן את הכסף, וככל הנראה גם את אמון המשקיעים. הבעיה היא, שהם לא יטרחו לצאת מבית הקברות עד שתהיה להם סיבה טובה לכך.