בריכה בחצר האחורית

העלייה ברמת החיים והתפתחות תרבות הפנאי והנופש, המודעות לעיסוק בספורט ולעיצוב הבית, אופנה חברתית והוזלת עלויות, הגבירו מאוד את קצב התקנת בריכות השחייה הפרטיות בבית הישראלי, בדרך כלל בחצר האחורית ולפעמים גם בסלון.

כשהגיע הצייר האנגלי, דיוויד הוקני, בשנות השישים ללוס אנג’לס, הוקסם ממזג האוויר החמים ומבריכות השחייה, סמלה המסחרי של העיר, והפכם למוטיב מרכזי בציוריו. ואמנם, בריכות מעוצבות מלאות מים כחולים וצלולים הן מראה קסום, באמנות כמו במציאות, והן מסמלות חופש וחיים טובים.

בריכת שחייה פרטית היא חלום שהולך ומתגשם גם בארץ. כיום אומדים את מספרן ב-10 אלפים, עם קצב גידול של כ-10 אחוז בשנה. את הסיבות לגידול המואץ תולים במספר גורמים כלכליים וחברתיים, שהתרחשו ועדיין מתרחשים בישראל בשנים האחרונות: מודעות גוברת לתרבות פנאי, עיצוב וספורט ועלייה תלולה ברמת החיים. קרקעות חקלאיות רבות הופשרו באחרונה לבניית בתים צמודי קרקע, והתוצאה: בריכה כמעט בכל חצר אחורית.

לדברי גיא אילון, מנהל השיווק של חברת "אילון הנדסה", התיירות הכפרית שהולכת ומתפתחת והתחרות בענף זה, הביאו לכך שמשפחות רבות בנו בבתיהן יחידות אירוח, ובריכה העומדת לרשות האורחים היא אטרקציה גדולה. גיורא נקש, בעל חברת "קבין" ליבוא והתקנת בריכות שחייה, טוען כי בריכה בחצר מעלה מאוד את ערך הנכס ללא כל יחס להשקעה הכרוכה בהקמתה, והיא מקדם המכירות הראשון במעלה של הקבלנים.

הרבה מיתוסים נקשרו לבריכות שחייה פרטיות. נוהגים לחשוב כי בנייתן יקרה וכך גם תחזוקתן, וכי הן גורמות לבזבוז מים וחשמל. מסתבר כי לא תמיד זה כך. כניסתן לשוק של הבריכות המתועשות הוזילה מאוד את מחירן, עד כי הפכו למוצר בר-השגה, והמכשור החדיש לסינון וטיהור מי הבריכה הביאו לכך שאין צורך להחליף את מימיה במשך שנים, כך שכמות המים הדרושה להשקיית הדשא גדולה פי כמה מזו הדרושה לתחזוקת הבריכה. ובאשר לצריכת החשמל - הכמות הדרושה להפעלת מערכות הסינון אינה גדולה מזו הדרושה להפעלת מקרר ביתי.

עלות התחזוקה תלויה באיכות הטכנולוגית של מערכות ההפעלה. ככל שאיכותן של אלו גבוהה יותר, התחזוקה השוטפת זולה יותר. סקר שוק מגלה כי עלות התחזוקה הנעשית על ידי איש מקצוע (Poolman), המטפל בבריכה אחת לשבוע, נעה בסביבות 100 דולר לחודש, לא כולל חומרים. במידה ומתחזקים את הבריכה לבד, העלות (חומרים וחשמל) יכולה להסתכם ב-60 דולר. (החישוב הוא חודשי-שנתי. בחורף העלות קטנה יותר מאשר בקיץ).

שאלות רבות מעסיקות את מי ששוקלים לבנות בריכה פרטית: האם צריך להחליט על כך כבר בשלב תכנון הבית, או האם אפשר לדחות את ההחלטה למועד מאוחר יותר? האם לבנות בריכת בטון או בריכה מתועשת? האם עדיף לנצל את שטח המרתף ולבנות בריכה בתוך הבית, או האם אפשר לנצל לשם כך את הגג? ואולי בכלל כדאי להסתפק בבריכה עילית, כזו שמציבים על הדשא? על שאלות אלו ואחרות ננסה להשיב בכתבה זו.

שני סוגי הבריכות הנפוצים בישראל הם בריכות הבטון והבריכות המתועשות. יש הרואים בבריכת הבטון את "הדבר האמיתי" ואילו אחרים, חסידי הבריכות המתועשות, קובעים נחרצות כי הן זולות, אמינות ובטיחותיות יותר. בדבר אחד ישנה הסכמה כללית: בניית בריכה, בין אם מבטון ובין אם בריכה מתועשת, חייבת להיעשות על ידי בעלי מקצוע מיומנים.

לא כל קבלן בנין יכול לבנות בריכת בטון, כי עבודה זו מחייבת ניסיון וידע, הן בבחירת סוג הבטון והן בביצוע העבודה. צבי מור, מבעלי חברת "אקווטק", המתמחה בבניית בריכות בטון: "את הבריכה צריך לצקת בבת אחת, דפנות ורצפה, כמו קופסה. הבטון חייב להיות בעובי של כ-25 ס"מ ומסוג מיוחד.

קודם ליציקה חייבים לבסס את הקרקע, כדי למנוע זעזועים ותנודות שעלולים לגרום לסדקים. ביסוס הקרקע נעשה בתיאום עם מהנדס, הבודק כי העבודה נעשית בהתאם לתקן. לפעמים יש צורך בהחלפת הקרקע עד לעומק של 40 ס"מ ולעתים קרובות, במקומות שבהם הקרקע היא חרסיתית והאדמה ’עובדת’, יש לבנות את הבריכה על כלונסאות".

יש להקפיד על אטימת הבריכה בחומרי איטום מיוחדים, המונעים חדירת מים. כדי לבדוק אם האטימה אכן מוחלטת, רצוי למלא את הבריכה במים למשך כ-10 ימים. חשוב לציין כי בבריכת בטון קשה מאוד, ויש אומרים בלתי אפשרי, לאתר את מקור הדליפה, ואם ישנה כזאת חייבים לאטום את כל הבריכה מחדש.

ישנן שתי שיטות מקובלות לניקוז המים הגולשים משפת הבריכה, באמצעות מקפים (סקימרים) או תעלות ניקוז. התעלה מאפשרת גלישת מים אחידה בכל היקף הבריכה אל מפלס הריצוף. שיטה זו יקרה יותר, אך יש המעדיפים אותה בגלל המראה היפה של מים המגיעים עד לגובה הריצוף. כאשר הניקוז הוא בשיטת הסקימרים, מפלס המים נמוך ממפלס הריצוף בכ-15 ס"מ.

חשוב להיזהר מהחלקה, ולכן רצוי לבנות מסביב לבריכה ריצוף מונע החלקה, ברוחב של כחצי מטר. כדאי גם להתקין ריצוף דומה בחלק הרדוד בקרקעית הבריכה, המיועד בדרך כלל לילדים.
בעיה נוספת שנתקלים בה בבניית בריכות בטון, אם העבודה אינה נעשית במקצועיות, היא שאריחי הקרמיקה ניתקים ונופלים. יש להשתמש בחומרים מתאימים ובשיטות עבודה מיוחדות.

ההתפתחות הטכנולוגית של הבריכות המתועשות, הנקראות גם "מודולריות", שינתה את פני השוק בשנים האחרונות. הקמת בריכה מתועשת קלה ומהירה והעלות נמוכה יותר: עד כ-50 אחוז מזו של בריכת הבטון. כמו כן, בניית בריכת בטון אורכת מספר חודשים, ואילו הקמת בריכה מתועשת נמשכת שבוע ימים בלבד.

הבריכה המתועשת המקובלת ביותר עשויה פלדה מגולוונת. רצפתה עשויה בטון, והיא מורכבת מלוחות גמישים המתחברים ביניהם באמצעות ברגים. כך ניתן להגיע לכל צורה ולכל מידה. שיטה זו, שהיצרנים קוראים לה free form, מאפשרת התאמה מוחלטת לפני השטח עד כדי כך שאם יש בחצר עץ שחבל לעוקרו, פשוט מקיפים אותו עם הבריכה.

לאחר הקמתה, מצפים את הבריכה ביריעת ויניל -חומר חזק ועמיד מאוד, המותאם בדיוק למידותיה. הוויניל מצפה את כל פנים הבריכה ואוטם אותה לחלוטין. כאשר ממלאים את הבריכה במים הוא נצמד לדפנות בחוזקה רבה. הוויניל הוא החומר הקובע את הצבע והדוגמא של הבריכה, ומצויים היום בשוק שלל עיצובים וצורות.

בעוד שבריכת בטון יש לתכנן מראש יחד עם הבית כולו, וכמעט שלא ניתן להקימה בחצר קיימת (העבודה דורשת חפירה ויציקת בטון), הרי שבריכה מתועשת ניתן להקים גם בשלב מאוחר יותר, לאחר השלמת הבית.

קיימות אופציות נוספות למי ששואף לבנות בריכה, ואינו רוצה לגרוע משטח הגינה. מצויות היום בארץ בריכות רבות שנבנו בתוך הבית, בין אם בקומת הקרקע או בקומת המרתף. לבריכה פנימית מספר יתרונות, במיוחד לחובבי שחייה מושבעים שרוצים לשחות בכל מזג אוויר ובכל ימות השנה.

האדריכל יובל פרוזניק רואה אפשרויות רבות בשילוב בין בריכה פנימית וחיצונית. בית שתכנן באחרונה ברעננה, מורכב משני גושים המחוברים ביניהם באמצעות גשר, כשהבריכה משתרעת מתחתיו. התוצאה היא שלעיני היושבים בחדר האוכל המצוי בגוש האחד של הבית, מתגלה המראה המרהיב של הבריכה.

פרוזניק: "לפני התכנון יש לברר עם בעלי הבית את העדפותיהם והרגליהם, ובהתאם לכך לתכנן את הבריכה. יש מי שיעדיפו בריכה מקורה, צמודה לבית. אחרים מבקשים להפריד אותה לגמרי מאזור המגורים". יחד עם זאת מדגיש פרוזניק, בריכה בתוך הבית או צמודה לו, מחייבת יתר שימת לב לאיטום, שכן דליפה של מים שיגיעו ליסודות הבית עלולה לסכן את המבנה כולו.

בבריכה פנימית יש לדאוג לאוורור מתאים, שכן אדי המים, במיוחד אם מחממים אותם בחורף, יכולים לגרום לעיפוש ולפגוע בצבע הקירות. אם אין אפשרות לפתוח חלונות חייבים לדאוג לאוורור מלאכותי באמצעות מאווררים.

בריכה על גג הבית היא אפשרות טובה לניצול שטח מבוזבז. אולם מאחר שמשקל המים הוא כטון וחצי למ"ר, חייבים לדאוג שהגג יוכל לשאת משקל כה רב. בבתים פרטיים כמעט שלא מקובל לבנות בריכות שחייה על הגג, והדבר נפוץ יותר בפנטהאוזים, המצויים בבתי קומות שהותאמו לכך מראש. חשוב להדגיש, כי בכל מקרה צריך להתייעץ עם מהנדס קונסטרוקציה ולקבל את אישורו, הן בגלל המשקל והן מחשש לדליפות, העלולות לסכן את הקומה מתחת.

* הקמת בריכות שחייה ציבוריות מעוגנת בתקן מחמיר ומחייב. לגבי בריכות פרטיות אין כל תקן.

* הלוגו NSPI, המופיע על פרסומים של חברות ויבואנים ישראליים, אינו מהווה תו תקן. פירושו, כי המשתמש בו הינו חבר בארגון זה, המאגד בתוכו את כל החברות והיצרנים האמריקניים בתחום בריכות השחייה. הארגון מעדכן את חבריו בכל החידושים, מארגן תערוכות מקצועיות וכן תחרות בינלאומית שנתית לעיצוב בריכות שחייה.

* בניית בריכת שחייה מחייבת היתר בנייה מטעם הרשות המקומית. לכל רשות מקומית דרישות שונות, החל מהמרחק בין הבריכה לקו המגרש וכלה בגידור. מתן ההיתר כפוף לאישור משרד הבריאות ו/או המשרד לאיכות הסביבה. משרד הבריאות דורש ליידע אותו על חישובי מערכות הסינון וסוג החיטוי. המשרד לאיכות הסביבה דורש מידע על ניקוז ביוב וכד’.

* הגודל המקובל לבריכת שחייה פרטית הוא 5 מ’ X 10 מ’. גודל כזה מאפשר לשחות ממש ולא רק להשתכשך. העומק המקובל בבריכה פרטית הוא מ90- ס"מ עד 2.40, כאשר הממוצע הוא 1.80 מ’.

* בניית בריכת בטון עולה החל מ-25 אלף דולר ועד 100 אלף דולר, תלוי כמה משקיעים באריחים, בקישוטים ובאביזרים. החישוב הוא של כ-500 דולר למ"ר. עלות בריכה מתועשת היא בין עשרת אלפים ל-20 אלף דולר.

* ניתן לחמם את מי הבריכה באמצעות חימום סולרי (בדומה לדוד שמש) וניתן לווסת את טמפרטורת המים. ישנה אפשרות גם לקררם.

* קיימים אין ספור אביזרים ו"צעצועים" לבריכה, ביניהם ג’טים המתיזים מים, ספסלי ישיבה בתוך הבריכה, מזרקות, מכשיר לשחייה נגד הזרם (הדומה להליכון) ועוד.

* תאורה. קיימות אפשרויות רבות לתאורת הבריכה, החל מפנסים תת מימיים וכלה בסיבים אופטיים צבעוניים. חשוב להאיר את הבריכה בלילה גם מבחינה בטיחותית (למנוע נפילה לתוכה) ובעיקר כי אין יפה ממראה בריכה מוארת בלילה.

* טיהור המים. בשנים האחרונות יצאו לשוק מערכות טיהור משוכללות ויעילות, החוסכות את הצורך בהחלפת המים (יש צורך להוסיף את כמות המים המתאדה בימי הקיץ הנעה בסביבות 200 ליטרים בשבוע). מערכות הסינון מנקות את המים מחומרים מוצקים כמו עלים, חול וכדומה, ומערכות הטיהור פועלות למטרות חיטוי.

רצוי להגיע לאיזון ברמת החומציות (PH) של המים. הדרגה הרצויה היא בין 7.2 ל7.6-. חוסר כלור גורם לתופעות של ירוקת ועכירות ואילו עודף כלור גורם לצריבה בעור ובעיניים. הכימיקלים שבהם נהוג להשתמש הם כלור (טבליות) או מלח (נתרן כלורי).

* בריכה עילית ניתן להתקין בעלות נמוכה במחיר התחלתי של שלושת אלפים שקל. בריכה כזאת היא בקוטר של 3.5 מטר וגובהה 90 ס"מ, ועולים אליה באמצעות סולם. הבריכה העילית מצוידת במערכות סינון, בדומה לבריכות המתועשות. מחירה אמנם זול, אך המראה שלה פחות יפה.

* גידור וקירוי. ישנן חברות המתמחות בנושאים אלו. רצוי להשתמש בחומרים שקופים, כדי לא לקלקל את מראה הבריכה. חברת "אלמר" פיתחה קירוי שקוף ואטום לבריכות שחייה שניתן להפעיל בשני אופנים: ידני, על ידי הזזת מסילות, או על ידי הזזה חשמלית באמצעות מתג או שלט רחוק. חברת "פדגו פלסטיק" מייצרת מעקות פרספקס, המתאימות לגידור בריכות.

שאלות נוספות המטרידות את האנשים השוקלים לבנות בריכה, הן ההגיינה והבטיחות. מים שלא טוהרו כהלכה יכולים להעביר מחלות, ילדים קטנים שאינם יודעים לשחות יכולים ליפול לתוכה. האם שאלות אלו צריכות להרתיע מלבנות בריכה?

גיורא נקש, העוסק בתחום כבר 12 שנה, ומוסמך מטעם משרד הבריאות לטיפול בבריכות שחייה, מכיר את רוב השאלות והחששות. לדבריו, העניין המדאיג ביותר את ההורים הוא בטיחות הילדים. "בנושא זה", הוא אומר, "הדרך הטובה ביותר היא קודם כל לחנכם, ואחר כך ללמדם לשחות. אבל ישנם גם פתרונות נוספים כמו לגדר את הבריכה וכן לכסותה.

הכיסוי מגן על הבריכה מלכלוך של עלים ושומר על חום המים בימי החורף. קיימים היום כיסויים חשמליים שניתן להפעיל בקלות, בדומה לתריס חשמלי. הכיסוי נפרש על פני כל הבריכה בתוך מספר שניות, והוא חזק עד כדי כך שניתן להלך עליו. ניתן לרכוש אותו בכל גודל, בהתאם למידות הבריכה".

באשר לטיהור המים, נקש ממליץ להשתמש במכשיר אלקטרוליזה המותקן על מערכת הסינון: "המכשיר פועל על מלח וחוסך את השימוש בכלור, שהינו יקר יותר, ואף גורם לצריבות בעור ובעיניים. לשימוש במלח יתרונות רבים. הוא מרכך את המים, הוא זול ומונע בלאי של הציוד". לדבריו, ההשקעה במכשיר מוחזרת בתוך שנתיים.

אין ספק כי בריכה בגינה היא גורם משיכה לחברים ולבני משפחה, ולכן יש לזכור: אם אתם מחפשים מנוף להרחבת המעגל החברתי שלכם - אין ספק שתמצאו את עצמכם מאכילים ומשרתים מדי שבת קהל של משתכשכים.

ענת ענתות, מנהלת המחלקה למוצרי בריכות ברשת "זהבי עצמון", מוסיפה:

* לצורך חיפוי הבריכה חשוב להשתמש באריחים מיוחדים העמידים בשילוב של מים, חומרי חיטוי ושמש. אריחים שאינם מתאימים עלולים לשנות את צבעם והציפוי שלהם עלול להתפוצץ ולהתקלף.

* כשבוחרים את צבע האריח יש לשים לב לשינוי הגוון בתוך המים. בבריכה הנמצאת באזור מוצל יש לבחור אריחים בהירים, ואילו בבריכה מוארת באור שמש יש לבחור אריחים בגוון כהה יותר.

* להדבקת אריחי הבריכה יש להשתמש בדבק מיוחד העמיד למים וחומרי חיטוי.

* חומר הרובה המומלץ לאיטום הרווחים בין האריחים חייב להיות מסוג אפוקסי או עם תוסף לטקס.

בין שאר האלמנטים המשפיעים על עיצובה ויופיה של הבריכה אפשר למנות אביזרים משלימים כמו תעלות גלישה, מדרגות, סולמות, אריחים ופסיפסים. אחת החברות המספקות אביזרים אלה היא חברת "קנטרי פלורס", המייצגת בארץ את החברות Sicis ו-Floor Gres האיטלקיות.

הפסיפסים שמגיעים לחברה הם משני סוגים: אלה המיועדים לריצוף בסביבת הבריכה ואלה המיועדים לקרקעיתה ולדפנותיה. לאחר שהבריכה תתמלא מים הפסיפסים ישתקפו בהם ויעניקו לבריכה יופי וקסם.

לדברי דרורית ורטהיים מקנטרי פלורס, "הפסיפסים היבשים עשויים ברובים מחתיכות אבן קטנות שביניהן משלבים אבנים מחומרים שונים, בעיקר זכוכית צבעונית. הפסיפסים המכוסים במים חייבים להיות מחומר אחד, והנפוץ ביותר הוא הזכוכית.

סיצ’יס מייצרת פסיפסים מחומרים טבעיים. צבעיהם לקוחים ממינרלים טבעיים כמו קדמיום, שמעניק את הצבע הצהוב. יתרון המינרל הטבעי הוא, שקרני השמש מוחזרות ממנו במלואן. לכן הם נשקפים במלוא יופים מבעד לשכבת המים, שכרגיל משנה את גווני האריחים בעומק הבריכה".