פרופ' איתן ששינסקי ידוע כתומך בכלכלת רווחה. כלומר, הפרופ' הנכבד ניחן ביד קלה על ההדק כאשר מדובר בהתערבות ממשלתית בכלכלת השוק. שר האוצר שטייניץ ידע היטב את נטיותיו של ששינסקי, זה כנראה היה אחד השיקולים לבחירתו כראש הוועדה לבחינת המיסוי על חברות קידוחי הגז והנפט.
לגופו של עניין, מסקנות הוועדה גרועות ומטעות את הציבור בנימוקים שגויים. לפי מסקנות ששינסקי, ההטבות הניתנות לחברות שגילו את שדות הגז החדשים מוגזמות. האומנם? לפני התגליות לא נמצא גז בכמויות מסחריות בישראל במשך למעלה מ-50 שנה של חיפושים. להטבות "המופלגות" לחיפושי הגז לא נמצאו קונים. החברה היחידה והבודדת, מבין עשרות חברות החיפושים הגדולות בעולם, שהעזה להיכנס לחיפושי גז בישראל היא נובל אנרג'י. זאת למרות עולם ערבי עוין לישראל ושואף להעניש כל חברה זרה שעושה איתנו עסקים שיש להם משמעות אסטרטגית, ובמיוחד בחיפושי גז ונפט.
בריחת משקיעים
אם אכן היו ההטבות כה מופלגות היינו רואים שורה ארוכה של חברות זרות מתרפקות על זיכיונות קידוחים בישראל. במילים אחרות, קידוחי הגז הפכו לאטרקטיביים רק אחרי גילוי שדות הגז. הולך ומתרבה מספר המשקיעים הכבדים שאומרים כי "יתרמו לישראל ברצון אבל לא יעשו עסקים בישראל כי הסכם זה לא הסכם בישראל". מהימנות, שמירת כללי המשחק שעל פיהם התקבלו החלטות עסקיות, אתיקה והגינות, הם גורמים חשובים לצמיחה כלכלית בטווח הארוך. יש לנו מקרים שבהם ממשלות קפצו על סקטורים פורחים במיוחד בטענה של "להטיב עם העם"- ראה ונצואלה של צ'אווס, והביאו בסופו של דבר להרס התעשייה. זכותה של המדינה לשנות את כללי המשחק אבל רק עבור קידוחים בעתיד ולא עבור השקעות שנעשו על פי הכללים שהממשלה התחייבה להם.
שר האוצר טוען כי תגליות הגז גם שייכות לעם ישראל ולכן מגיע לעם נתח גדול יותר בפרויקט. האם באמת כספי המיסים הולכים לעם ישראל? חלק גדול מכספי המיסים הולכים לצרכים פוליטיים ובירוקרטיים של פקידי הממשלה ולא מגיעים כלל לעם ישראל. בדרוג של כושר התחרות הבינלאומי של ישראל זוכה ישראל במקום ה24 בעולם כאשר המדיניות הממשלתית ויתר הגורמים שבידי הממשלה בישראל מקבלים את הציונים הנמוכים ביותר. במילים אחרות כסף שעובר מהשוק הפרטי לידי הממשלה הוא הרבה פחות יעיל וכנראה הרבה פחות מיטיב עם "עם ישראל'.
חוקי משחק מעוותים ומוזרים
אפילו מנקודת מבט של כלכלן אקדמאי מסקנות הועדה שגויות. הזרם המרכזי בתורת הכלכלה תומך בחוקי משחק אחידים למשק בטענה כי חוקי משחק אחידים מביאים להקצאת משאבים ויעילות משקית טובה יותר. ההצעות של הועדה תורמות לריבוי המקרים מיוחדים, במיוחד כאלו הניתנים באופן שרירותי ביותר להשפעת פקידי הממשלה. למשל, החלטת הועדה למיסוי כל קידוח בנפרד במיסוי שולי גבוה במיוחד עבור הצלחה מיוחדת היא אנכרוניסטית. במקום המיסוי המקובל על חברה נקבל מיסוי מיוחד מאוד על כל קידוח והשונה מקידוח לקידוח באופן דומה, האיסור על קיזוז המס על ידי החברה כנגד הפסדים אחרים. שוב יוצרים יצורים כלכליים מיוחדים השונים מהמקובל ומעוותים את הקצאת המשאבים במשק לדורות.
אם הפילוסופיה העסקית המוזרה של הוועדה תתקבל, צריך ואפשר ליישם אותה בהרבה שטחים נוספים. למשל, מדוע שיזמי היי טק בישראל יזכו לרווחים שמנים? אחרי הכול, הם קבלו את החינוך (ההון האנושי) בארץ. רבים מהם שרתו בצבא ביחידות טכנולוגיות (כגון 8200) ונהנו מהשקעה של מדינת ישראל. הוועדה כבר הכניסה גורם משמעותי של אי-ודאות למשקיעים פוטנציאליים ולגופי המימון הגדולים. גם אם יתוקנו המסקנות השגויות, הנזק הכבד לתעשיית הינוקא של חיפושי הגז בישראל כבר נגרם.
לסיכום, מסקנות ועדת ששינסקי הן דוגמא קלאסית לפתגם "יצא שכרו בהפסד". החמדנות של משרד האוצר, ופופוליזם זול של להיטיב עם העם, ישלמו, בסופו של דבר, תושבי המדינה ברמת חיים נמוכה יותר מאשר היו יכולים להשיג בטווח הארוך אם המדינה לא הייתה מתערבת והיזמים היו כבר עסוקים בלהגשים את התגליות.
* ד"ר גד אריוביץ' הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים ומשמש כאסטרטג השקעות