לפני שבוע הופנו 26 טיסות נכנסות לישראל לשדות תעופה חלופיים במדינות השכנות שמסביב לנו. במשך יומיים התחוללה בישראל סערה: "איך ייתכן שאין בישראל שדה תעופה חילופי".
בתפקידי כמנהל רשות התעופה האזרחית בישראל, ביטלתי את ההרשאה של שדה התעופה הצבאי בעובדה לשמש שדה חלופי, והנה השיקולים שהביאו אותי להחלטה.
כל הרעיון של התעופה האזרחית העולמית, בקליפת אגוז, הוא שקיומה משרת בראש ובראשונה מחויבות בלתי מתפשרת להביא נוסעים ליעדם בביטחון מוחלט. אלפים רבים של כללים, חוקים, נהלים והוראות עומדים ביסוד הפעילות המדהימה הזאת, שבה טסים בעולם מדי יממה כ-100 אלף מטוסים. כולם ממריאים, כולם מנווטים את דרכם וכולם נוחתים ומביאים ליעדם כ-2.25 מיליארד אנשים בשנה לכל הנקודות הכי נידחות על פני כדור הארץ.
בישראל מתבצעות מדי שנה כ-80 אלף טיסות המטיסות קרוב ל-12 מיליון נוסעים, ויש לומר שזה שנים רבות לא נפלה שערה משערת ראשו של אף נוסע בתעופה המסחרית לישראל וממנה.
הבטיחות מעל לכל
שדה תעופה משני קיים כדי לאפשר למטוס לנחות בביטחון כאשר שדה התעופה המתוכנן נסגר לפעילות מכל סיבה שהיא. הדבר מתרחש חדשות לבקרים בכל העולם ומתקבל בכל מקום בצורה הטבעית ביותר, הגם שתמיד אפשר לרטון על כך שזה קרה דווקא "בטיסה שלי".
בדרך כלל מדובר באירוע שאורך כמה שעות ואז ממשיך המטוס וחוזר ליעדו המקורי. אין שום חשיבות לשאלה איזה מכל אפשרויות שדות התעופה שעמדו בפני מרכז המבצעים של החברה נבחרה בסופו של דבר. יש כאן בראש ובראשונה שיקולי בטיחות, ורק לאחר מכן מתן שירות למטוס ולנוסעים לאחר הנחיתה, לכשעצמו לא עניין טריוויאלי כלל וכלל.
אין כיום שדה תעופה גרוע יותר לנחיתה בלתי מתוכננת - לחברות התעופה ולנוסעים כאחד - מאשר שדה התעופה הצבאי עובדה. שתי דרישות יסוד אינן מתקיימות בו: האחת, אין בו עדיין מערכת נחיתת מכשירים מדויקת; והשנייה, אין בו נוכחות סביב השעון של פקחי טיסה אזרחיים.
בנוסף, אין בעובדה אף אחד מהשירותים לנוסע המתקיימים בשדה אזרחי כהלכתו. שדה עובדה מופעל לקליטת טיסות שכר המביאות תיירים לאילת לפי תוכנית ידועה מראש. צוותי המטוסים מתכננים את הטיסה לעובדה כשדה היעד הראשון ומתכוננים בהתאם, פקח טיסה אזרחי של רשות שדות התעופה נמצא במגדל הפיקוח, שירותי הקרקע של קליטת הטיסה מופעלים והכל עובד זה שנים רבות כשורה.
ואולם שדה עובדה כשדה תעופה חלופי? במהלך 2009 הופנו שלוש טיסות מתוך 40 אלף הטיסות שבאו לישראל לעובדה כשדה תעופה חלופי, ובאף אחד מהמקרים לא עמד תפעול הטיסות בכללי הבטיחות והשירות המוגדרים. איני מוכן שייעשה משהו בתעופה האזרחית בישראל שלא לפי כללי הבטיחות.
גם אם כל כללי הבטיחות היו מתקיימים, השדה יכול לקלוט עד חמישה מטוסי נוסעים אזרחיים, לא יותר, וגם הם לא מטוסים רחבי גוף כמו ג'מבו, אלא מטוסים צרי גוף, וזאת בשל מסלוליו הצרים של השדה שנבנה בטכנולוגיה של לפני 30 שנה, לנחיתת מטוסי קרב בלבד. אם המטוסים היו מופנים לעובדה בשבוע שעבר, יתר 20 המטוסים היו מוצאים עצמם בשדות חלופיים אחרים בכל מקרה.
אפשר לזעוק כי "צריך שדה משני בישראל" וכי צריך היה להתאים את עובדה לליל הערפל הנדיר שהיה בשבוע שעבר - להשקיע את ההשקעות המתבקשות ולהגדילו ולהתאימו לקליטת כל 26 מטוסי הנוסעים שלא יכלו לנחות בנתב"ג. ואולם לעשות כך זה בדיוק כמו לבנות את בית הכנסת השכונתי בגודל המתאים לתפילת כל נדרי, או לסדר את הכיסאות בסלון ביתנו כפי שהם מסודרים לליל הסדר.
שדה חלופי למקרים צנועים
יש אפשרות לנחות בנתב"ג בתנאי ערפל מסוימים. בקרוב תסתיים עבודה בת קרוב לשנה, שבסיומה אני אמור לאשר נחיתות מכשירים עד לגובה ערפל של 35 מטר מעל הקרקע, נמוך יותר ממגבלת 70 מטר של היום.
גם כאשר אאשר זאת, לא ניתן יהיה לנחות בנתב"ג בתנאי "גובה אפס" של הערפל. אין לנו גם כל כוונה להכשיר את נתב"ג ליכולת כזאת, בדיוק כשם שלא מתקינים מיזוג אוויר בטרמינלים בצפון נורווגיה רק משום שייתכן שיהיה שם יום חם לפתע.
כאדם שחתימתו נותנת רישיון לכל פעילות אווירית בישראל, לא אתן לשום פעילות להתבצע אם איני משוכנע מעל לכל ספק שנשמרת בטיחות הטיסה. עם זאת, טוב הדבר שיהיה בישראל שדה תעופה חלופי, למקרים יותר צנועים.
בשיתוף מערכת הביטחון נמשיך לנסות ולמצוא פתרון לשדה תעופה משני בישראל - אך לעולם לא ל-26 טיסות.
הכותב הוא ראש רשות התעופה האזרחית