עתיד התחרותיות בסלולר והכיס שלכם

בשבוע שעבר קיבלו חברי הכנסת החלטה על צמצום קנסות היציאה בחברות הסלולר, מה שהוביל מיד להכרזות מצד פרטנר וסלקום על ביטול מוחלט של ההתחייבויות וקנסות היציאה אצלן. אך הדיון המהותי יותר, זה שתוצאותיו באמת יכולות להשפיע לאורך שנים על רמת התחרות בסלולר, יתקיים היום.

הדיון יעסוק בפרק התקשורת שבחוק ההסדרים, שבו מופיעות רפורמות חשובות כמו נייטרליות רשת בחברות הסלולר, פתיחת שוק מכשירי הטלפון הסלולריים לתחרות, וחובת כרטיס סים (sim) חופשי במכשירים הנמכרים בחברות. אך נראה שהרפורמה החשובה מבין כולן היא מהפכה שמכונה "נדידה פנים- ארצית". הצלחת רפורמה זו היא המפתח לכניסת מפעיל סלולר רביעי לישראל והגברת התחרות בסלולר באופן מהותי. להלן מדריך קצר.

נדידה פנים-ארצית, או בשמה המקוצר נפ"א, היא הסדר טכנולוגי שמאפשר לחברת סלולר אחת לספק שירות גם באזורים שבהם אין לה אנטנות וכיסוי משלה, וזאת באמצעות "רכיבה" על אתרי אנטנות של חברות מתחרות.

למעשה, כולנו עושים שימוש בנדידה, או מה שמכונה רומינג (roaming), בזמן שאנחנו משתמשים בחו"ל במכשיר סלולרי ישראלי. לקוח של סלקום, למשל, שנמצא באנגליה, יכול לדבר בסלולרי אף שלסלקום אין אנטנות באנגליה. הדבר מתאפשר הודות להסדרי נדידה שיש לסלקום עם חברות סלולר בריטיות. סלקום כמובן משלמת להן סכום כלשהו על כל דקה שיחה שעוברת דרכן. הרעיון בנדידה פנים-ארצית הוא לאפשר הסדר דומה בתוך גבולות המדינה.

חברות הסלולר הקיימות - פלאפון, סלקום ופרטנר - נותנות כיסוי סלולרי עצמאי מצוין ברוב מדינת ישראל ומהטובים בעולם. נדידה פנים-ארצית אינה נחוצה להן, אבל נחוצה מאוד למפעיל סלולרי חדש. משרד התקשורת פירסם באחרונה מכרז תדרים שיאפשר למפעיל סלולרי חדש לרכוש תדרים ולהקים רשת סלולרית חדשה בטכנולוגיית gsm, שתתחרה בשלוש המפעילות הגדולות. חברות כמו מירס, אקספון ואולי גם נוספות מתכוונות להתמודד במכרז.

הנקודה המשמעותית בכדאיות הכלכלית של הקמת פעילות סלולרית מתחרה היא התזמון של תחילת השירות של המפעיל החדש. נדידה פנים-ארצית תאפשר למפעיל החדש להקים מספר מצומצם של אנטנות בשלב הראשון, אבל להשיק שירות מלא בפרישה ארצית במהירות, באמצעות הסדרי נדידה על הרשתות האחרות. בפועל, הנדידה תאפשר לו לספק כיסוי מלא מהיום הראשון לפעילות, כך שאף לקוח סלולר לא יסבול מבעיות קליטה. למעשה, לכל הגורמים בשוק ברור שבלי נדידה פנים-ארצית לא יקום מפעיל סלולרי חדש בישראל, ולכן משרדי הממשלה מקדמים במרץ את הרפורמה.

נקבע כי מפעיל חדש יהיה חייב בכיסוי עצמאי של 10% מהמדינה ביום השקת הרשת ו-20% מהמדינה בתוך שנתיים מהשקת הרשת החדשה. המפעיל יידרש להעלות את הכיסוי העצמאי שלו בהדרגה ולהסתמך פחות על נדידה, כך שבתוך ארבע שנים הוא יכסה 40% מהמדינה באופן עצמאי, ובתוך שבע שנים הוא יכסה לבד 90% מהמדינה, ויפסיק למעשה להסתמך על מפעילות מתחרות. עבור מירס, האתגר הוא לא גדול מאחר שממילא יש לה כ-500 תרני אנטנות פרושים במדינה. מירס תצטרך רק להוסיף לחלק מהתרנים הללו גם אנטנות gsm, והיא עומדת במכסת המינימום להשקת רשת חדשה.

בוודאי. הקמת רשת סלולר חדשה תעלה סכום אדיר של כ-2 מיליארד שקל. הנדידה הפנים-ארצית מאפשרת ליזם לפרוש את ההשקעה לאורך שבע שנים, ובמקביל ליהנות מתזרים מזומנים יותר בשלב מוקדם - מיד עם השקת הרשת. אברשה בורשטיין, מנכ"ל מירס, מסביר כי "האפשרות להקים רשת בלי נדידה קיימת, אבל זה ייקח שלוש שנים והסיכון הוא אדיר. אי אפשר לדעת לאיזה שוק נגיע בתקופה כזו". אף משקיע לא ייקח על עצמו סיכון כזה.

נפ"א היא פרקטיקה נהוגה בעולם. על פי נתונים שמציג בורשטיין הסדרי נפ"א נהוגים באנגליה, צרפת, ניו זילנד, נורווגיה, ארה"ב, אירלנד, שווייץ, פולין, אוסטריה, איטליה, שוודיה ועוד. דוגמה רלוונטית במיוחד היא של yoigo הספרדית, חברה שהוקמה ב-2006 שבתום השנה הראשונה לפעילות כיסתה באופן עצמאי רק 26% מספרד, אך השיקה שירות בכל המדינה הודות להסכם נדידה פנים-ארצי שחתמה עם וודאפון ספרד.

מבחינה טכנולוגית, לחברות הסלולר המקומיות לא אמורה להיות בעיה להשיק שירות כזה במהירות - כל תייר נכנס לישראל, מכל מדינה בעולם, מקבל שירות נדידה על הרשתות של סלקום, פלאפון ופרטנר - כך שבסך הכל החברות צריכות ליצור ממשקים נוספים עם המתחרה הישראלית החדשה שתקום. למעשה, החברה הראשונה שתחתום הסכם נדידה עם המפעילה החדשה, תיהנה מהכנסה נאה.

חברות הסלולר הקיימות אינן חפצות כמובן בהגברת התחרות ולכן מתנגדות להסדר של נדידה פנים-ארצית.ממסמך שהעבירה פרטנר בימים האחרונים בנושא לחלק מחברי הכנסת, שהגיע לידי themarker עולה שהסדר נדידה פנים-ארצית יגרום למפעיל החדש לפרוש תשתית רק במרכז ולא לספק כיסוי בפריפריה, ולכן תושבי הפריפריה לא ייהנו מהתגברות התחרות בענף. פרטנר דורשת שעל כל אתר שיקים המפעיל החדש במרכז, הוא יצטרך להקים אתר עצמאי בפריפריה.

עוד טוענת פרטנר כי המפעיל החדש מקבל תקופה ארוכה מדי לפרישה עצמאית, וכי היא עצמה הקימה רשת בפרישה ארצית מלאה (99%) בתוך חמש שנים, ולכן אין סיבה לתת למפעיל החדש פרק זמן של שבע שנים.

לבסוף, חברות הסלולר מתכננות לתקוף את הסדר הנדידה הפנים-ארצית בעיקר בגזרת המחיר - סביב הסוגיה כמה ישלם המפעיל החדש לטובת קבלת שירותי נדידה.

מפעיל סלולרי חדש יצטרך לשלם למפעיל קיים על נדידה סכום שקרוב לדמי הקישוריות החדשים: 6.87 אגורות לדקה לפני מע"מ.

במסמך ששלחה פרטנר לח"כים נכתב: "מבחינה הנדסית, שירות נדידה אינו דומה לשירות קישור גומלין (קישוריות, א"ז), ועל כן תעריף קישור גומלין אינו יכול להיות המחיר שישלם המפעיל הנודד מאחר שהוא נמוך מדי". כלומר פרטנר טוענת שמחיר הנדידה צריך להיות גבוה יותר. בורשטיין סבור אחרת: "דמי הנדידה בכל מקרה צריכים להיות נמוכים מדמי הקישוריות וגם ב-nera (חברת הייעוץ של משרד התקשורת, א"ז) העריכו את המחיר סביב 4 אגורות לדקה".

מחר צפויה ועדת הכלכלה להצביע על עוד כמה רפורמות חשובות בענף.

הראשונה קובעת כי חברות הסלולר יפסיקו מהנוהג שלהן כיום למכור מכשירי טלפון כאשר הם במצב נעול רק לכרטיסי הסים שלהן. המשמעות היא כי לקוח יוכל לקחת מכשיר שהוא רכש ברשת אחת ולעבור איתו לחברה אחרת, מבלי לפרוץ את הנעילה של המכשיר.

"ההצבעה השנייה תחייב את חברות הסלולר בנייטרליות רשת" - ייאסר עליהן לחסום שירותי גלישה מסוימים. בעבר היתה זו סלקום שניסתה למנוע מלקוחותיה לבצע על גבי רשת האינטרנט שלה שיחות סקייפ, וזאת מאחר שחששה מאובדן של דקות שיחה.

בנוסף, יצביעו חברי הוועדה על פתיחת שוק מכשירי הסלולר לתחרות, וזאת על ידי פטור מהצורך להעביר כל מכשיר סלולר לאישור משרד התקשורת כנהוג כיום, הליך המכונה "אישור סוג"