הקיבוצים יוצאים מהכיס של רפתני תנובה

בג"ץ קבע הבוקר (רביעי) כי מניות תנובה שהועברו לקיבוצים ומושבים החברים באגודה על פי החלק היחסי בייצור, שייכים ליצרנים עצמם, ולא ליישובים שבהם הם מתגוררים.

תנובה נוסדה ב-1926 כאגודה שיתופית מרכזית, ובה חברים 620 מושבים וקיבוצים (אגודות שיתופיות ), ששיווקו באמצעותה את תוצרתם החקלאית - חלב, פירות, ירקות, עופות וביצים. על פי התקנון שהיה בתנובה טרם הפרטתה, רק תאגידים יכולים היו להיות חברים בתנובה. בנובמבר 1999, במסגרת כינוס ועידת תנובה, הוחלט כי 50% מהמניות יחולקו באופן שווה בין כל האגודות החברות בתנובה, ואילו ה-50% הנותרים הוקצו לאגודות השיתופיות על פי כמות התוצרת שהעבירו לתנובה.

העתירה לבג"ץ התייחסה לקבוצת המניות השנייה. רפתנים מהמושבים ניר בנים, נחלים ובאר טוביה, טענו כי בעוד הם אלה שבמשך השנים שילמו לתנובה עבור השיווק, ותשלום זה היה המקור לחלוקת המניות, רווחי המניות חולקו במקרים הנדונים לכלל חברי הקיבוץ או המושב, ולא לחקלאים הספציפיים.

"ה?או?טו? ש??ל??נו? ג??דו?ל ו?י?ר?ק, ה?או?טו? ש??ל??נו? נו?ס?ע? ר?חו?ק. ב??ב??ק?ר נו?ס?ע?, ב??ע?ר?ב הו?א ש??ב, מו?ב?יל הו?א ל?'ת?נו?ב?ה' ב??יצ?ים ו?ח?ל?ב", כך, במלות שיריה של פניה ברשטיין, פתח השופט יצחק עמית את פסק הדין. "מילותיו ומנגינתו של השיר, שעדיין שגור בפי רבים וטובים בינינו, ממחיש עד כמה 'תנובה' של פעם הייתה חלק מהאתוס ההתיישבותי. שנים חלפו, הארץ שינתה את פניה, ו'תנובה' הלכה בדרכם של קואופרטיבים אחרים, ותהי לתאגיד כלכלי רב עצמה ובעל ערך נכבד. התיקים שבפנינו עוסקים בשאלה מי ייהנה מפריו של האוטו הירוק שבמשך עשרות שנים הוביל את תוצרתו לתנובה", כתב.

בפסק דין ארוך ומפורט הגיעו השופטים למסקנה כי יש לפסוק לטובת הרפתנים. "הם שיצרו בזיעת אפם את הנכס בדמות יחידות ההשתתפות בתנובה – שהוקצו לאגודות על פי כמות החלב ששווקו יצרני החלב באמצעותן - ונכס זה הוא קניינם של יצרני החלב בדין ובצדק", קבע השופט עמית.

"היישובים חילקו לבטלן וליצרן את אותו הכסף", מסביר זאת עו"ד אורי קוזלובסקי שייצג את הרפתנים מניר בנים. "כעת בג"ץ קבע שמי שהמשיך לישון בארבע בבוקר ולא יצא לחלוב את הפרות לא זכאי לקבל את המניה של מי שיצא לחלוב".