איך מוציאים את מערכת החינוך מהבוץ?

קמצן אחד מכר את כל מה שהיה לו וקנה גוש של זהב, שאותו קבר בבור באדמה. הקמצן הזה הגיע יום יום לבור והסתכל על גוש הזהב שלו, עד שבאופן בלתי נמנע הוא נגנב על ידי אחד מעובדיו שעקב אחריו.

עכשיו קחו דקה ונסו לענות על השאלה הבאה: איך השיג הקמצן גוש של זהב?

התשובה הנכונה לשאלה הזאת, שהופיעה במבחן פיז"ה האחרון מ-2009 ותוצאותיו העגומות התפרסמו השבוע, מופיעה כמובן במשפט הראשון במשל של איזופוס. 27% מתלמידי כיתה י' בישראל נכשלו במתן התשובה הנכונה לשאלה זו או לשאלות אחרות במבחנים. מתוכם 4% קיבלו ציון נמוך מהרמה הנמוכה ביותר.

אף אחד לא ציפה שתלמידי ישראל יפתיעו לטובה, לעומת הישגיהם בשנים האחרונות במבחן הזה, ויזניקו את ישראל למקומות הראשונים מבין המדינות המפותחות. אבל עדיין קשה לתפוש את גודל הכישלון, בעיקר מול שאלות כמו זאת שלעיל.

שלא באשמתם, רוב תלמידי כיתה י' שלנו - שבשלוש השנים הקרובות יתגייסו לצבא ולאחר מכן ישתלבו בשוק העבודה - הוכיחו יכולות בעייתיות מאוד בתחומים שנבדקו במבחן. במבחנים במתמטיקה הם דורגו במקום 41 מתוך 64 מדינות, במדעים מקום 41 ו בקריאה במקום 36 מתוך 64 מדינות. מדובר בשיפור קטן לעומת התלמידים שענו על המבחן בפעם הקודמת, לפני שלוש שנים, וכעת מסיימים את התיכון.

הממוצע של התלמידים הישראלים היה נמוך מממוצע מדינות oecd בכל המקצועות, מספר התלמידים המצטיינים היה נמוך יותר מהממוצע, ומספר התלמידים שנחלו כישלון מהדהד היה גבוה יותר מרוב מדינות oecd.

ואפילו אי אפשר להתנחם במעט המצטיינים: גם התלמידים הטובים ביותר שלנו, שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר, לא הצליחו לדגדג את ציוני התלמידים הטובים ביותר במדינות המפותחות, והישגיהם היו נמוכים מממוצע המצטיינים במדינות oecd, פרט למבחן בקריאה. במקביל, הישגי התלמידים הישראלים שנכשלו וקיבלו את הציונים הגרועים ביותר בישראל - גרועים מאלה של התלמידים שנכשלו במדינות המפותחות. במלים אחרות: המצטיינים שלנו פחות טובים והגרועים שלנו - יותר גרועים.

הבשורות המטרידות לא מסתיימות בכך: תוצאות המבחנים מראות שוב כי אחת הבעיות הקשות ביותר במערכת החינוך הישראלית היא הפערים העצומים שנפערים בהישגי התלמידים. הפערים בהישגי התלמידים הישראלים בקריאה היו מהגבוהים בעולם, ברמה דומה לפערים בדובאי, כשמכל 64 המדינות שנבדקו רק בטרינידד וטובגו, בבולגריה ובקטאר הפערים היו גדולים יותר.

תלמיד ישראלי מרקע כלכלי חזק קיבל ציון גבוה בכ-94 נקודות בממוצע מתלמיד מרקע כלכלי חלש, ותלמיד יהודי קיבל במבחן הקריאה ציון גבוה ב-106 נקודות מתלמיד ערבי. לפי oecd, התלמידים שהגיעו להישגים גבוהים בקריאה "מצופים להיות חוד החנית מבחינה כלכלית בכל מדינה". לעומת זאת, אצל אלה שהישגיהם בתחום היו נמוכים, "קיים ספק לגבי יכולתם להשתלב באופן יעיל בחברה". מומחי oecd אומרים כי הפערים בין התלמידים הטובים ביותר לגרועים ביותר שווים לשתי שנות לימוד שלמות.

עם זאת, לפי מומחי oecd ההשפעה של המעמד הכלכלי על הפערים בציונים בישראל נמוכה במעט לעומת מדינות אחרות ב-oecd.

"הפערים שקיימים מאז קום המדינה, בעיקר בציבור הערבי, הם הבעיה הכי גדולה שלנו. כל עוד הם ימשיכו להתקיים - גם הפערים בחינוך ימשיכו", אומר חתן פרס ישראל לחינוך, פרופ' חיים אדלר. לדידו, לשיפור משמעותי בהישגי ישראל במבחנים הבינלאומיים קשר ישיר לפערים האלה: "עושים כיום מאמצים גדולים בחינוך ורואים שיפור קטן, אבל הוא רק בשולי השוליים. את המעמד הבלתי מכובד שלנו אפשר להקטין ולשפר, בעיקר אם נפעל לצמצום הפערים הכלכליים.

"אם 40% מילדי ישראל חיים מתחת לקו העוני, והמשפחה רעבה או מובטלת או דלת אמצעים ולא יודעת איך לגמור את החודש - אין לה גם יכולות לתמוך ולסייע לתלמידים".

פרופ' סורל קאהן מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, מוסיף כי "במשך עשרות שנים מדיניות ההקצאה של המשאבים חיזקה את ההבדלים במקום לצמצם אותם. אפשר לשפר את אי-השוויון אבל לא רק למערכת החינוך יש היכולת לפתור את זה. הבעיה מחייבת התערבות מדינית רבת פנים שתתייחס לכל ההיבטים הגיאוגרפיים והכלכליים. משרד החינוך לא כל יכול, ולא ניתן לבטל את האי-שיוויון רק באמצעותו".

"צחצוח שיניים של שתי דקות, בלי לצחצח חזק מדי, מביא לתוצאה הטובה ביותר. אם מצחצחים חזק הורסים את ציפוי השן והחניכיים. במה עוסק המאמר? תשובות: בדרך הטובה ביותר לצחצח שיניים/ מברשת השיניים הטובה ביותר לשימוש/ החשיבות של שיניים בריאות/ הדרך שבה אנשים שונים מצחצחים שיניים)".

גם על השאלה הזאת התקשו להשיב רבים מתלמידי ישראל בני ה-15. ייתכן שרבים מאלה שנכשלו במתן התשובה הנכונה לומדים בבתי ספר חלשים מבחינה כלכלית-חברתית. לפי כותבי הדו"ח יש לבית הספר השפעה עצומה על הישגי התלמיד, לעתים אף יותר מהרקע הכלכלי-חברתי ממנו בא. הפער בין שני תלמידים בעלי רקע סוציו-אקונומי דומה, שלמדו בבתי ספר שונים מבחינה כלכלית וחברתית, יכול להתבטא בעד 50 נקודות, אומרים מחברי הדו"ח.

בעולם, בניגוד לישראל, כבר הוכח שפערים הכלכליים-חברתיים ובעיות הגירה הם לא גזירה משמים. המדינות המובילות בדירוג הוכיחו כי ממוצע הציונים הגבוה של תלמידיהן לא קשור לרקע הכלכלי-חברתי שלהם או של בית ספרם; גם מדינות הגירה כמו קנדה וניו זילנד התברגו בראש הדירוג אף שכ-20% מתלמידיהן הם מהגרים.

והנה עוד הבדל מהותי בין ישראל לבין המדינות שהישגיהן במבחנים טובות: בישראל מוותרים בקלות רבה על תלמידים חלשים, בעוד שבמדינות המצטיינות החלשים לא נפלטים מהמערכת. כ-23% מהתלמידים בישראל מועברים מבתי הספר, לעומת פחות מ-2% בפינלנד, 2.7% בניו זילנד ו-6.5% בדרום קוריאה.

ההשקעה בתלמידים החלשים מתבררת כמתגמלת לא רק עבורם - אלא עבור המערכת כולה. ככל ששיעורי הנשירה של תלמידים בעייתיים נמוך יותר - כך ההצלחה המערכתית טובה יותר, אומרים מומחי oecd.

אין לייפות את הדברים: גם ב-oecd מרבית התלמידים שהשיגו ציונים גרועים במבחנים הגיעו משכבות חלשות, אבל נמצאו מתוכם כאלה שהצליחו להתגבר על המחסום הסוציו-אקונומי: בפינלנד, ביפן, בטורקיה, בקנדה, בפורטוגל ובסינגפור - המדינות שדורגו בצמרת טבלת הציונים - הצליחו כ-45% מהתלמידים בשכבות החלשות להשיג ציונים הנמצאים בממוצע ה-oecd או מעליו במבחן הקריאה; כ-50% מהתלמידים העניים בקוריאה ובמקאו השיגו ציונים טובים, ובהונג קונג ובשנחאי עולים הנתונים לכ-70%.

במדינות המצטיינות שיעור התלמידים המצטיינים מקרב השכבות החלשות הוא מרשים: 14% בקוריאה, 11% בפינלנד ויפן ו-10% בקנדה. לעומת זאת, רק 6% מקרב השכבות החלשות בישראל הצליחו להצטיין במבחנים.

למומחי ה-oecd יש הסבר חלקי לתופעה הזאת, שבמסגרתו הם מכניסים את מדינת ישראל למועדון מפוקפק של מדינות, וכך הם כותבים: "ברוב מדינות oecd ישנו מספר גדול יותר של מורים בבתי ספר באזורי מצוקה מאשר באזורים יציבים יותר מבחינה כלכלית, למעט בישראל, בטורקיה, בסלובניה ובארה"ב, בהן בתי ספר באזורי מצוקה נוטים גם לסבול ממחסור במשאבים בסיסיים וממספר מועט של מורים לעומת תלמידים".

עוד מצא הדו"ח כי בישראל, ביישובים החזקים התלמידים דווקא מקבלים יותר מורים בעלי תואר אקדמי, וביישובים החלשים מתקבלים מורים בעלי רמת השכלה נמוכה יותר. עוד נמצא כי מספר התלמידים פר מורה ביישובים אלה גבוה מזה שביישובים החזקים. "מדינות שבהן ההישגים הלימודיים גבוהים הן מדינות שבהן המורים הם הקבוצה החזקה ביותר במדינה מבחינה אינטלקטואלית, ובישראל לצערי זה לא נכון", אומר פרופ' אדלר. "המורים שלנו טובים הרבה יותר ממה שמתארים אותם, אבל צריך להעמיד לתלמידים מורים בעלי יכולת אינטלקטואלית גבוהה יותר".

לד"ר יורם הרפז, ראש התוכנית לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך במכללת בית ברל, לשעבר מנהל מכון מנדל למנהיגות חינוכית, הסבר נוסף: "הצלחה בחיים מותנית בכישורים, אבל הרבה יותר מזה בדימוי העצמי של התלמיד. בתי ספר מלמדים את כולם באותן השיטות, בלי להביא בחשבון את נקודת המוצא שלהם, וכך מחזקים בהם את הדימוי העצמי ככישלון בקרב השכבות החלשות".

לדבריו, "בתי הספר חונקים את היזמות, היצירתיות, החשיבה העצמאית. אם מוצאים בחברה הישראלית אנשים יצירתיים זה לא בגלל בתי הספר, זה למרות בתי הספר".

ד"ר אביבה קליגר, ראש המסלול העל-יסודי במכללה האקדמית בית ברל, מציעה הסבר נוסף לכישלון התלמידים במבחנים הבינלאומיים: "מערכת החינוך בישראל עברה טלטלות פוליטיות רבות, ובכל החלפת שלטון שונו היעדים והדרישות. להיעדר יד מכוונת ולשינויים התכופים במערכת החינוך יש תפקיד באי-ההצלחה במבחנים הבינלאומיים".

בנוסף, אומרת קליגר, משרד החינוך לא נתן מענה לתלמידים מצטיינים: "אחוז המצטיינים במבחני הפיז"ה הוא נמוך ביותר. אם יחזקו קבוצה זו היא תעלה את המיקום שלנו במבחנים הבינלאומיים. לאחרונה החל משרד החינוך לתת מענה חלקי לתלמידים מצטיינים - האגף למחוננים נהפך לאגף למחוננים ומצטיינים - אך התהליך עדיין לא כולל את כלל התלמידים המצטיינים".

קליגר מאירה בעיה נוספת - לכאורה פחות חמורה, אף שפתרונה לא פחות מורכב: כל עוד התלמידים לא מקבלים ציון אישי על המבחן, הם לא ממלאים אותו ברצינות, בהיעדר תחושת אחריות לאומית וחברתית.

למומחי oecd כמה עצות למדינות כמו ישראל, שהישגיהן לא טובים והן סובלות מפערים במערכת החינוך. הפתרון הראשון - על התלמידים להרבות בקריאה. תלמידים שקראו ספרים קיבלו ציונים גבוהים יותר במבחנים, ותלמידים שקראו מגוון רחב של חומרי קריאה הצליחו יותר. מערכות חינוך ששמו דגש על קריאה שגירו ועניינו את התלמידים, הצליחו יותר בפער של 73 נקודות - פער שלפי oecd מקביל לשתי שנות לימודים מלאות.

לפי כותבי הדו"ח, הבעיה חמורה יותר בקרב בנים, משום שהם נוטים לקרוא פחות. 45% מהבנים בישראל לא קוראים בכלל, לעומת 25% מהבנים בממוצע oecd. לכן, לפי הארגון, על מערכות החינוך להפוך את חומרי הקריאה לנגישים ומעניינים לבנים כדי לצמצם חלק מהפער.

דבר נוסף שעשוי להשפיע הוא לימוד שיטות לתמצות וסיכום של מידע: הפער בין תלמידים אמידים לבין תלמידים משכבות חלשות, לפי הדו"ח, עשוי להצטמצם ב-20% באמצעות לימוד אסטרטגיות יעילות לשינון ועיבוד מידע.

אם כל הדרכים האחרות כושלות, הדו"ח ממליץ על הדרך הפשוטה ביותר: מעורבות של הורים בלימודים של הילדים. פער הציונים בין הורים שקראו ספר עם ילדיהם מדי יום או כמעט מדי יום או שבוע, לבין הורים שקראו ספר עם ילדיהם פעם בחודש או רק לעתים רחוקות, מגיע ל-23 נקודות.