ביהמ"ש חושש מהסכנה שבמיכל האמוניה בחיפה

שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, ברכה בר-זיו, דחתה את בקשת חברת חיפה כימיקלים לאשר היתר בנייה רטרואקטיבי למיכל האמוניה הממוקם על גדות הקישון. לדבריה, הבקשה אינה תואמת את התוכניות התקפות שחלות על המקרקעין.

השופטת גם ביקרה את התנהלותה של עיריית חיפה והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שאיפשרו את קיומו של המיכל במשך 24 שנה למרות שלא היה לו היתר בנייה סופי.

הוועדה המקומית אמנם הדגישה בתשובתה במשפט את הסכנות בהצבת המיכל במקום, אך לטענת השופטת לא פעלה מספיק בעניין. "מדובר בבקשה להתיר קיומו של מיכל אמוניה המכיל 41 אלף טונה אמוניה על קרקע המיועדת להתנזלות ורעידות אדמה, באזור החשוף לסיכון ביטחוני. פגיעת טיל בגג המיכל עלולה לגרום ל'אסון הירושימה' באזור מפרץ חיפה", נכתב בתשובת הוועדה המקומית.

ב-1986 העניקה הוועדה המקומית היתר בנייה לחברת חיפה כימיקלים להקמת מיכל אמוניה באזור נמל חיפה. ההיתר הוצא מכוח התוכנית החלה על הקרקע ובניגוד לתוכנית המאושרת, והמיכל נבנה בסטייה מההיתר. בשל הסטייה הוגשה בקשה נוספת ב-2000, הוועדה המקומית אישרה את הבקשה ב-2001 ודרשה כמה תנאים.

חיפה כימיקלים סברה כי עמדה בתנאים ואולם כשהוועדה המקומית דנה במסוכנותו של החומר המאוחסן במיכל, נדחתה בקשת חיפה כימיקלים. בעקבות הדחייה הגישה חיפה כימיקלים ערר שנדחה גם הוא בטענה כי הסדרת המיכל אמורה להיעשות ברמה ארצית ולכן לא ניתן להוציא היתר סופי.

בנוסף, נקבע בהחלטה של ועדת הערר כי נוכח העובדה שהתוכניות המופקדות לא אושרו במשך זמן רב אין אפשרות להוציא היתר למצב סופי של המיכל.

חיפה כימיקלים עתרה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט מינהלי. השופטת בר-זיו דחתה את העתירה וכתבה בפסק הדין: "הבקשה אינה תואמת את התוכניות התקפות החלות על הקרקע". השופטת הוסיפה כי אמנם חיפה כימיקלים טענה כי ניתן להוציא היתר על פי התוכנית המאושרת, אך "לא נמצא בסיס לטענה זו".

לדבריה, התוכנית הקיימת קובעת יעודי מגרשים בלבד יתרה מכך, כותבת השופטת, הרי שחיפה כימיקלים כבר בבקשתה המקורית להיתר, הביעה את דעתה לפיה התוכנית המאושרת אינה מתאימה ולכן הגישה את הבקשה הנוספת. "עם זאת", כתבה השופטת בר-זיו, "לא ניתן להימנע מלהתייחס להתנהלות הוועדה המקומית בעניין".

לדבריה הוועדה המקומית הדגישה, בתגובתה לעתירה של חיפה כימיקלים, את הסכנה הגלומה במיכל האמוניה לעשרות אלפי תושבי האזור, "ואולם באותו מצב דברים בדיוק אישרה הוועדה המקומית ב-86' את בקשת העותרת להיתר הקמת המיכל. אין זאת כי הוועדה המקומית שגתה מלכתחילה כשנתנה לעותרת היתר להקמת מיכל, אך מאז הקמתו ועד לאחרונה לא פעלה להריסתו או לסגירתו".