על במת חיינו משתלט הפופוליזם. הוא שולט בממשלה, בכנסת, בתקשורת, ואפילו בבתי המשפט. התוכן חשוב פחות. העיקר זה התדמית ויחסי הציבור. המנהיגים אינם מובילים, אלא מתחנפים ואומרים לציבור רק מה שהוא רוצה לשמוע. פני הדור כפני הכלב.
היום אי אפשר להעביר רפורמה. מיד יקומו האינטרסנטים ויפעילו את הלוביסטים. "החברתיים" יצעקו ששוב דופקים את העניים. גם ההפרטה נהפכה למלת גנאי. חברי כנסת תוקפים אותה, ארגונים חברתיים מבזים אותה, ובעלי טורים מכים בה. "החטא הקדמון הוא בהפרטה", כתב כאן ארי שביט ("הון, שלטון ושפיות", 6.8). אך אין דבר רחוק יותר מהאמת.
לא רק שההפרטה אינה החטא הקדמון, אלא שהיא חבל ההצלה של המשק, דלק איכותי לצמיחה ופיתוח. היא מקדמת את התחרות, ובלעדיה היה היום המשק מפגר, עני יותר, עם רמת אבטלה גבוהה ורמת חיים נמוכה. מזל שבאמצע שנות ה-80 היו מנהיגים אמיצים, לא פופוליסטים, שעשו את הדברים הנכונים, בלי להזמין משאלי דעת קהל. הם קיבלו החלטות, ביצעו הפרטות, קידמו רפורמות, וכך העלו את המשק על פסי צמיחה ופיתוח - שמהם אנו נהנים עד היום.
עד אמצע שנות ה-80 היה המשק ריכוזי פי כמה מזה הנוכחי. מי שמבכה את המצב שבו 19 משפחות שולטות היום במשק (וגם זה אינו מדויק, כי הן שולטות על 20% מהמגזר הפרטי) אינו טורח להזכיר, שלפני 25 שנה נשלט כל המשק על ידי שלושה גופים בלבד: הממשלה, ההסתדרות והבנקים. זה היה משק בולשביקי, ובו איסורי יבוא, מכסות אשראי, סבסודים ומגבלות - שגרמו לעוני, ירידה מהארץ ורמת חיים נמוכה. אך כמו כל שיטה בולשוויקית - גם זו התמוטטה. הממשלה המנופחת הובילה להיפר-אינפלציה, הבנקים כמעט פשטו רגל, וההסתדרות פשטה רגל ממש. כך שלא נותרה לכולם ברירה אלא למכור את נכסיהם - וכך נולדה ההפרטה.
כתוצאה יש כיום משק מבוזר יותר, חזק ועמיד יותר. לא לחינם המשבר העולמי עובר על ישראל בקלות יחסית. לא במקרה עבר המשק את מלחמת לבנון השנייה בלי מפולת כלכלית. כי ניהול פרטי יעיל יותר וטוב יותר מניהול ציבורי - ואין בכל זה כדי לעצור מאבק בתופעות פסולות של קשרי הון-שלטון.
לחברות ממשלתיות (כולל הסתדרותיות) אין מטרה להרוויח. הן רוצות רק להגדיל את מספר עובדיהן ולשפר את שכרם - עד שהן קורסות. ראו כור. ראו התעשיות הביטחוניות. הן אינן מחפשות שווקים חדשים ולא מעזות לצאת לחו"ל. תהליך קבלת ההחלטות בהן הוא פוליטי, והמינויים הבכירים נקבעים על בסיס קשרים ולא כישורים. הוועד שולט בחברות אלה, ועל פיו יקום דבר. כך לדוגמה בחברת החשמל, מקורות, הנמלים ורשות שדות התעופה.
האם נשכחו הימים שבהם בזק היתה משרד ממשלתי וחיכינו לטלפון בתור של 200 אלף איש במשך שבע שנים? האם שכחנו, שבעבר היתה שיחה לחו"ל מוצר מותרות? האם איש אינו זוכר את השירות הגרוע בתחנות הדלק לפני ההפרטה? ומה בעניין ההוזלה במחירי התחבורה הציבורית בכל מקום שבו חברה פרטית החליפה את אגד? והאם מישהו רוצה לחזור לשביתות באל על הממשלתית ולאיחורים הכרוניים בהמראות?
במקום להשמיץ את ההפרטה יש להזכיר לממשלה, שהיא מחזיקה עדיין ב-67 חברות ממשלתיות פעילות, שכדאי למוכרן. כדאי למכור למשקיעים חדשים את חברת החשמל, מקורות, נמלי הים והאוויר, תעש, הבנק לפיתוח התעשייה, הדואר, החברה לאוטומציה, החברה לחקר הימים והאגמים, המכון הגיאו-פיסי ועוד ועוד ועוד. זה יביא לשיפור חד בתעסוקה, בצמיחה ובשירות לאזרח. כי הפרטה היא האמצעי היעיל ביותר לשיפור רמת החיים של כולנו.
אבל איך אפשר לשכנע בדברי היגיון במדינה שבה הפופוליזם שולט, הפוליטיקאים חנפנים, התוכן לא חשוב, והכל הוא רק תדמית ויחסי ציבור.
הפרטה זה טוב
נחמיה שטרסלר
11.8.2009 / 8:35