"עובדי הגולגלות" - תופעת הקבלנות בהיי טק

בשבועות האחרונים עלה מאבק עובדי הקבלן לכותרות, וההסתדרות אף קיימה שביתה כללית של ארבע שעות סביב מודל ההעסקה שלהם. גם בענף ההיי-טק הישראלי מתקיימת תופעת נרחבת של העסקה קבלנית, אלא שהיא ידועה פחות בשל הדימוי הנהנתני של העובדים בתעשייה.

אלפי עובדים בהיי-טק הישראלי, בעיקר בתעשיית שירותי המידע (IT), הם עובדי קבלן, אבל מכבסת המלים בתעשייה מכנה אותם בשמות אחרים - כמו עובדי מיקור חוץ או עובדים חיצוניים של בתי תוכנה. ג'ימי שוורצקופף, מנכ"ל חברת המחקר STKI, מעריך כי 9,000 עובדים הם אלה שמוגדרים "עובדי גולגולות", מונח שנובע מכך שמודל ההעסקה של עובדים אלה הוא של השמת עובדים, כלומר של ראשים או גולגולות.

הוויכוח הציבורי סביב עובדי הקבלן לא הותיר את רון עוזרי, מנכ"ל אם.אס.פי גרופ, חברה העוסקת בין השאר בייעוץ למציאת עבודה לעובדי היי-טק, אדיש. במכתב ששיגר החודש לעו"ד יהודה ויינשטיין, היועץ למשפטי לממשלה, הוא טוען שגם עובדי המחשוב מופלים. "המניע העיקרי להעסקתם של עובדי המחשוב בשירות הציבורי באמצעות קבלני כוח אדם הוא הרצון לחסוך בהוצאות", כתב עוזרי. ל-TheMarker הוא אומר: "חברות מיקור החוץ, האאוטסורסינג, פוגעות בצורה קשה בעובדיהן. אסור להפוך אנשים לשירות זול שסוחרים בו, ואסור לאפשר לחברות ההיי-טק לברוח מאחריות דרך שימוש בחברות קבלן". האם מאבק עובדי הקבלן אכן מקביל להעסקת עובדי היי-טק במודל מיקור חוץ? עוזרי מאמין שכן: "עובדי ההיי-טק לא שונים מעובדי שמירה, מנקים, מורים ואחיות, שאת כולם הופכים לשירות לכל המוריד במחיר".

ישראל פטשניק, לשעבר סמנכ"ל מערכות מידע ותקשוב בקוקה קולה, אומר כי הטענה שמודל מיקור חוץ מאפשר לארגון להיות גמיש יותר היא נואלת: "האם כשאתה מעסיק עובד רגיל ולא במיקור חוץ, אתה לא יכול לפטר אותו כשאתה צריך? אתה יכול. כל נושא הגמישות שמודל מיקור החוץ מאפשר הוא סיפורי סבתא". פטשניק אומר שקיימת בעיה אחרת במודל מיקור החוץ: חברות שירותי ה-IT דואגות להשמת העובדים, גורפות רווח של עשרות אחוזים מכל השמה - ואז כמעט שלא שומרות על קשר עם העובד שנמצא אצל הלקוח. "היו לי ארבעה אנשי צוות PC בקוקה קולה, טכנאים מטעם חברה מסוימת (שם החברה שמור במערכת - ג.ג). הם לא זכו אפילו לביקור אחד מטעמה בכל ימי עבודתם".

פטשניק אומר שכל חברת שירותי IT שמעסיקה עובדי במיקור חוץ מרוויחה על כל השמה כ-25%. "כשהגעתי לקוקה קולה, עלות צוות אנשי PC היתה מיליון שקל לשנה. רציתי להוריד את המחיר. קיבלתי הצעות של 500 אלף שקל, כשקודם לכן שילמתי מיליון שקל. עכשיו אתה מבין אילו רווחים יש בשוק הזה? לא נתנו לעובדים הכשרות. לא בדקו אותם. רק הרוויחו עליהם כסף, כי התפקיד שלהם הוא למקסם רווחים. בעיני מיקור חוץ הפך להיות סוג של התפרקות מאחריות ניהולית - במקום לשכור ולנהל עובדים בעצמו, ארגון בוחר שמישהו אחר יעשה עבורו את זה".

גם לג'ימי שוורצקופף, מנכ"ל חברת המחקר STKI, אין יותר מדי מלים טובות להגיד על מודל מיקור החוץ: "לקוח מקבל עובד, לא נותנים לו הדרכה, העובד לא נותן את הכל כי מחר הוא יהיה במקום אחר, ומשלמים לו יותר כסף - זה נראה לי אידיוטי. במקרים רבים העובדים במיקור חוץ רוצים להיות מהחברה כי הם מרגישים לא שייכים. בנוסף, קשה להתקדם בתפקידים".

איך נתפשת העבודה במודל מיקור חוץ אצל העובדים? כאן התמונה מורכבת. חלק מהעובדים דווקא מעוניינים לעבוד במודל הזה, ואחרים פשוט מתעבים אותה. רויטל, שעבדה במיקור חוץ במסגרת חברת שירותי IT, הושמה בחברת תקשורת כעובדת מיקור חוץ. "בשלב מסוים בחברה שבה כעבדתי הודיעו לי שהם מצמצמים את מספר השעות שהם משלמים עליהן, אבל ביקשו שנבצע את המשימות כאילו אנחנו עובדים כרגיל. פניתי לחברה ששכרה אותי ולא קיבלתי מענה. מצאתי את עצמי בין הפטיש לסדן. הם פשוט גזרו עלי קופון".

רויטל אינה עובדת בימים אלה, אבל לדבריה בתחום שלה, הטמעת מערכות בינה עסקית במרכזי מחשוב גדולים, אין בכלל אפשרות לעבוד כעובד רגיל - אלא רק באמצעות חברות שמעסיקות עובדי קבלן. "הוועדים בחברות דואגים רק לאנשים שלהם, העובדים הוותיקים בתוך הארגונים. לא סופרים את אנשי המחשוב במיקור חוץ, ולכן אני מקווה שהמהפכה החברתית תיתן את התוצאות שלה בעניין שלנו".

לא כולם מרגישים כמו רויטל. חלק מהעובדים מוצאים גם יתרונות במודל מיקור חוץ, גם הגיעו אליו מחוסר ברירה. אחד מהם, שלא מוכן להיחשף בשמו, אמר ל-TheMarker: "עשיתי קורס הסבה לתכנות, שאחריו עבדתי בחברה גדולה ופוטרתי בגל הקיצוצים הגדול הראשון. לאחר מכן גיליתי שאף אחד לא רצה לתת לי צ'אנס לעבוד. היחידים שנתנו לי הזדמנות זו חברת מיקור חוץ. כיום אני עובד מטעם חברת מיקור חוץ כזו, ובסך הכל אני מרוצה. אני עובד עם כמה לקוחות, מעניין לי, אני עובד מהבית חצי מהשבוע ובשאר הזמן נוסע לבקר את הקליינטים.

"מבחינת תנאים סוציאליים אני לא מקבל כמעט כלום: לא חופשות, לא חגים ולא ימי מחלה, רק הפרשה מינימלית לפנסיה וביטוח לאומי שהמעסיק חייב בה לפי חוק. אף אחד לא מבטיח שתהיה לי עבודה מחר, ואם אין אז לא משלמים לי, אבל בפועל יש לי יותר עבודה משאני מסוגל לעשות. זה נותן לי עצמאות יחסית ואפשרות לעבוד מהבית. מצד שני, יש חסרונות: היציבות התעסוקתית שלי היא אפס, ואני יכול להיות מפוטר בתוך יום. התנאים הסוציאליים שאני מקבל הם המינימום שמחייב החוק".

ההעסקה הקבלנית של עובדי מחשוב מעוררת סערה גם במגזר הציבורי. במשרדי הממשלה יש כיום שלושה סוגי עובדים בתחום המחשוב: עובדי מחשוב שהם עובדי מדינה; עובדי קוסט פלוס; ועובדי מיקור חוץ, עובדים חיצוניים, שמועסקים במסגרת התקשרות עם חברות כוח אדם ובתי תוכנה שזכו במכרזי הממשלה. כך יוצא שבמשרד ממשלתי אחד עוסקים עובדים שונים באותה עבודה, אבל עובדים לפי חוזי העסקה שונים.

מספרם של עובדי הקוסט פלוס בתחום המחשוב הממשלתי נאמד במאות. אלה עובדים ששכרם משולם על ידי החברות שמעסיקות אותם בניכוי עמלה, אך הם אינם זוכים להטבות של עובדי מדינה. בימים אלה נאבקים העובדים להשיג מעמד של עובדי מדינה על רקע החלטת החשב הכללי לשנות את תנאי ההעסקה של עובדי המחשוב. לאחר במשך שנים לא נעשה סדר בנושא יצא לפני כשנה וחצי סגן החשב הכללי, טל הרמתי, במכרז מסודר ענק (מכרז בתי התוכנה) שבו נקבעו תעריפים חדשים לעבודתם של עובדי מיקור חוץ. אלא שעובדי הקוסט פלוס מסרבים לקבל את תוצאות המכרז, ומבקשים להיהפך לעובדי ממשלה מן המניין.

אייל ימין ומוטי סיבוני הם נציגיהם של עובדי הקוסט פלוס ועובדי המחשוב במשרדי ממשלה. ימין אומר ל-TheMarker: "כאשר המדינה הבינה שנוצרו יחסי עובד-מעביד עמה, החליטו לצאת במכרז מיקור חוץ חדש, לזרוק את כולנו לתוכו ולנתק אותנו מהאחריות שלה כמעסיק. אני אעשה הכל כדי שזה לא יקרה, ושמשפחות שלמות לא יאבדו את הביטחון התעסוקתי שלהן, המגיע להן בדין, כדי להאכיל את מפלצת מיקור החוץ".

הדברים כמובן נתפשים אחרת בקרב חברות שירותי ה-IT. מנהל מאחת החברות שהסכים לשוחח אתנו בעילום שם אומר שהתפישה של ביטחון תעסוקתי וקביעות אינה רלוונטית לשוק המחשוב. "אין כיום ביטחון תעסוקתי, וזה לא משנה אם אתה עובד קבלן או לא. האמת היא שיש הרבה עובדי מחשוב שרוצים לעבוד במיקור חוץ בגלל אפשרויות הניוד והגמישות. בנוסף, התנאים של עובדי המחשוב האלה במקרים רבים טובים יותר מאשר לו היו נקלטים כעובדים רגילים. אנחנו נותנים להם רכב, שכר טוב יותר ופנסיה. הם לא עובדים סוג ב', ואין מה להשוות אותם לעובדי ניקיון".

אחת הטענות של חברות המחשוב שמעסיקות עובדים במיקור חוץ היא שהמכרז הממשלתי החדש של משרד האוצר קובע תעריכים נמוכים מדי לכל שעת העסקה של עובד, וקובע גם כי שיעור התקורה לא יעלה על 12.5% מסך התמורה (כלומר העודף הכספי שהחברה יכולה לשמור לעצמה - ג"ג), בעוד שפעם הן יכלו לגבות 20% עד 50%. "המכרז הזה נכתב בתקופה של האטה כלכלית, אבל כיום תנאי המכרז גורמים לכך שקשה להביא עובדים טובים", אומר הגורם מחברת ה - IT ובעצם קובל על כך שעכשיו החברות מרוויחות פחות, וקשה להן לשלוח לממשלה עובדים טובים שיסתפקו במשכורות נמוכות. "בשיעור תקורה של 12.5%, כשאתה משקיע 7%-8% בעובד, אתה לא יכול להרוויח".

הרמתי דוחה את הטענות משני הצדדים, הן אלו של עובדי הקוסט פלוס והן אלו של חברות שירותי ה-IT: "המכרז לעובדי מחשוב בממשלה הסתיים לפני שנה וחצי, ובפעם הראשונה עשה סדר בכל הקשור בהעסקת עובדי מחשוב בממשלה, שעד אז עבדו במנגנוני העסקה שונים - אבל בעיקר המכרז הזה לא מאפשר לחברות לקבל מעל 12.5% מהתקורה המקסימלית.

כך זה עובד: חברת שירותי IT זוכה במכרז בפרויקט IT, וצריכה לשם כך לגייס מספר מסוים של עובדים. ההשמה של העובדים יכולה להתבצע בשוק הפרטי אצל חברות שמבצעות פרויקטי מחשוב שונים, בשירות המדינה או אצל לקוחות מהשוק הפרטי.

מודל נוסף הוא מודל Near Shore. עובדים במודל זה נשכרים על ידי חברות שירותי IT ומושמים מהלקוח שאצלו הם עובדים. הם אינם נמצאים פיסית בתוך משרדי הלקוח כמו לקבוצה הראשונה. 800 המתכנתות החרדיות של מטריקס במרכז ה-Near Shore בתלפיות הן דוגמה טובה לכך. ב-STKI מעריכים את מספר המועסקים במודל זה ב-3,000.

ישנם גם עובדי הקוסט פלוס, עובדי מחשוב המועסקים בממשלה במסגרת מכרז הקוסט מלפני עשור, שמספרם מוערך במאות. קבוצה נוספת של עובדי מיקור חוץ עובדים עבור חברות שירותי IT, אבל תשלום המשכורת שלהם מתבצע דרך הלקוח. בנק הפועלים למשל מעסיק עובדים בשיטה זו. ב-STKI מעריכים את מספרם ב-1,500.

בחלק מהארגונים מהמגזר הפיננסי בישראל ניתן למצוא עובדי IT קבלניים שמגיעים לוותק שעולה על עשר שנים, אבל הארגון אינו מעוניין להפוך אותם לעובדים קבועים מסיבות שונות. לא אחת קורה שעובדים מבצעים אותם תפקידים אבל בפועל מועסקים, לפעמים בלי שיידעו זאת, בחוזה העסקה שונה. כך ייתכן שבתוך ארגון אחד יש עובדים בהסכם קיבוצי, בחוזה אישי או כאלה המושמים על ידי אחד מבתי תוכנה בתעריף שנתי קבוע.

מדוע מעדיפים חברות וארגונים להעסיק עובדי גולגולות? הסיבה היא שמודל זה משמש עבורם פתרון נוח לפרויקטים מוגבלים בזמן, מכמה חודשים ועד לשנתיים. לעתים קרובות, כאשר פרויקט נגמר עובדים אלה נשארים לצורך פרויקט נוסף. אחת מאמות המידה לחוסן הפיננסי של הארגון הוא הסעיף של רווח החברה או המכירות לפי עובד בדו"חות הכספיים. ניתן להשפיע על סעיף זה בקלות יחסית על ידי הקטנת מצבת העובדים הפנימית של הארגון לטובת עובדי ההשמה החיצוניים, שלא נספרים בדו"חות. אף שעובדי קבלן עולים לארגון יותר בגין תוספת התשלום לספק עבור גיוס, הדרכות, סיכון ועוד, זה משתלם לארגון כי הדו"חות הכספיים שלו נראים טוב יותר.

לשכר של עובד חיצוני ללא רכב יש להוסיף מקדם של 1.7 - על כל עובד שמקבל משכורת של עשרת אלפים שקל משלמת החברה 17 אלף שקל. לגבי התנאים הנוספים כגון ארוחות, ימי כיף, חניה וכדומה, קיימים הבדלים בין החברות. ישנם ארגונים שבהם עובדים חיצוניים יכולים לקבל ארוחות בעזרת כרטיס עובד בחדר האוכל, ואז מאפשרים לבתי התוכנה להחליט אם הם רוצים להשתתף בתשלום. לגבי ימי הכיף משתדלים להתייחס לעובדי הקבלנים בדומה לעובדי החברה, ואם לעובד החברה יום כיף נחשב ליום עבודה, כך יהיה גם לגבי עובד חיצוני - אך כלל זה אינו תקף בכל החברות, ויש כאלו שיחייבו את העובד החיצוני ביום חופש על יום כיף.