בקיץ 2009, כשלב לבייב ערך דיונים קדחתניים עם הגופים המוסדיים על הסדר חוב באפריקה ישראל, הכולל קיצוץ בחוב - נזעקו כולם. לבייב כיכב בכל מהדורות החדשות והמלה "תספורת" נהגתה בראשונה. ואולם מאז הצטרפו כמה חברות לבקשות להסדרי חוב, בעלי השליטה אינם מזדרזים לשלוח את ידם לתוך הכיס והמוסדיים אינם ששים לבקש לפרק את החברה.
לשכתה של ח"כ זהבה גלאון (מרצ) סיפקה אתמול את הנתונים הבאים: בשלוש השנים האחרונות בוצעו ואושרו בישראל הסדרי חוב בהיקף של 16 מיליארד שקל, 6% מכלל היקף החוב הקונצרני במדינה, שהסתכם ב-263 מיליארד שקל במארס 2011. הנתונים אינם כוללים 25 משאים ומתנים שמתנהלים כעת על גובה "התספורת", כמו בטאו שבשליטת אילן בן דב, דלק נדל"ן שבשליטת יצחק תשובה (2.1 מיליארד שקל) ואמפל שבשליטת יוסי מימן (מיליארד שקל).
"אלו לא רק טייקונים שמבקשים 'תספורות', אלא פרקטיקה קבועה", אמרה אתמול גלאון. "מובן כי חברות נקלעות לקשיים כחלק מהמציאות העסקית, ומבקשות לאשר הסדרי חוב כדי לא להגיע לפירוק. ואולם העובדה שהיקפים כה גדולים מחסכונות הציבור מושקעים בחברות כאלה, ושהמוסדיים אינם משתמשים בזכויות שהמדינה מקנה להם כדי לנקוט סנקציות נגד מי שאינו עומד בהסדר חובותיו - היא שערורייתית".
עוד אמרה גלאון כי "ועדת הריכוזיות הצביעה על כך שהמוסדיים אינם מענישים בעלי שליטה שהחברות שלהם אינן עומדות בהחזרת חובות. לא רק שהם אינם דורשים פירוק והעברת שליטה בחברות שאינן פורעות את חובות האג"ח שלהן, אלא שהם ממשיכים להעניק אשראי שוב ושוב לטייקונים, גם אם החברות שבשליטתם מתגלות כממונפות וחדלות פירעון". לטענת גלאון, "על הוועדה להוציא את הסמכות לניהול הסדרי חוב מידי המוסדיים ולקבל את הצעת החוק לקביעת פיקוח נאמן בית משפט על כל הסדר חוב שכולל 'תספורת' בגובה של יותר מ-10%".