החלפתם עבודות? כך תמצאו את כספי הפנסיה האבודים

בוקר אחד לפני חצי שנה, אריה (שם בדוי), בן 65 מרמת גן, שמע ברדיו פרסומת של חברת קפיטל העוסקת באיתור כספים אבודים. החברה הזמינה אנשים לפנות אליה כדי לבדוק אם אי שם שוכב לו כסף השייך להם מבלי שהם יודעים עליו. אביו של אריה נפטר תשע שנים קודם לכן, זמן מספיק ארוך כדי שאריה ואחיו ידעו כל מה שצריך על נכסיו של אביהם.

אבל הפרסומת הבטיחה כי איתור הכספים אינו כרוך בתשלום שכר טרחה, אלא רק במקרה שאכן יימצאו כספים שלא היו ידועים קודם לכן - וזה מה ששיכנע את אריה לפנות לחברה ולתת לה ייפוי כוח כדי לערוך עבורו בדיקה בקרב כ-60 גופים מוסדיים - חברות ביטוח ובתי השקעות, בחיפוש אחר כספים אבודים של אביו המנוח.

כמה שבועות לאחר מכן נמצאה באחד מבתי ההשקעות בישראל קופת גמל הרשומה על שם האבא עם סכום לא ייאמן של כרבע מיליון שקל. מבחינת הבן היה מדובר בזכייה בלוטו. הקופה, שנפתחה ב-1978, נוהלה אז באחד הבנקים הגדולים, אך בשנים האחרונות עברה לניהול בבית השקעות. לצד הכסף הגדול שהתגלה בה התברר כי בשנים האחרונות הקופה נוהלה בדמי ניהול של 1.5%, הנחשבים גבוהים יחסית לנהוג בקופות עם סכומי כסף בהיקפים כאלה, שם דמי הניהול נעים בין 0.4% ל-0.8%. משמעות הדבר היא שבזמן שלאף אחד מהיורשים לא היה מושג על קופת הגמל, בבית ההשקעות ניצלו את המצב וגזרו ממנה מדי שנה קופון של כ-4,000 שקל.

דינה (שם בדוי), בת 60, היתה בטוחה שהיא יודעת הכל אודות חסכונותיה שלה. אך זמן קצר לאחר שפנתה לאחת מחברות איתור הכספים, התברר שיש לה באחת מחברות הביטוח קופת גמל שנשכחה לפני יותר מ-30 שנה. הקופה הזו עברה שינויי בעלות ומיזוגים והקשר בין חברת הגמל לדינה נותק. אולי לא היה זה מקרה שדינה לא זכרה את הקופה.

נבירה בנתוני הקופה גילו כי בדצמבר 1980 נוהלו בה רק 3.4 שקלים. בנובמבר האחרון, כשהקופה נמצאה, התברר כי בשל סביבת האינפלציה הגבוהה שהיתה בשנות ה-80 הסכום בה תפח ל-3,011 שקל - לא סכום שמשנה את החיים, אך בהחלט יכול להעלות חיוך.

דינה ואריה לא לבד. על פי הערכות המבוססות על נתונים שפירסם בעבר מרכז המידע והמחקר של הכנסת, היקף הכספים הרדומים - כאלה שהקשר עם בעליהם נותק - מוערך כיום ביותר מ-20 מיליארד שקל.

איך קורה שכל כך הרבה כסף פשוט הולך לאיבוד? יש לזה כמה תשובות. הראשונה קשורה למבנה השוק. בעשור האחרון עבר שוק החיסכון הפנסיוני בישראל שורה של מהפכות שגרמו גם לבלגן לא קטן בחברות המנהלות את שלל המוצרים הפנסיוניים - גמל והשתלמות, פנסיה וביטוחי מנהלים. בעקבות מסקנות ועדת בכר הוצאו במהלך העשור האחרון מאות קופות גמל מהבנקים ונמכרו לבתי ההשקעות ולחברות הביטוח. משבר קרנות הפנסיה הגירעוניות שהיה בתחילת העשור הקודם הוביל למכירה של מרבית קרנות הפנסיה לחברות הביטוח.

בנוסף לכל אלה, שוק ההון הישראלי הוא שוק מתפתח שחווה כל הזמן מיזוגים ורכישות, שבדרך כלל מלווים בשינוי שמות הקופות הנרכשות, מערכות המחשוב באמצעותם מנוהלים מאגרי הנתונים ולפעמים גם ברשלנות. והשינויים לא נגמרים. רק לפני שבועיים סיימו חברות הגמל לבצע, בהנחיית המפקח על הביטוח, שורה ארוכה של מיזוגים בין הקופות שבניהולן. אף שהכוונה כאן היתה חיובית - להקטין את הבלבול שנגרם לציבור בשל ריבוי הקופות - קיים חשש כי מיזוג הקופות גרם בחלק מהחברות לטעויות בנתוני הלקוחות.

אבל אלה לא הסיבות היחידות שמאפשרות לכספי הפנסיה של הציבור ללכת לאיבוד. סיבה מרכזית היא מעבר דירה ושינוי מגורים: הלקוח עובר לכתובת חדשה והנתונים שקיימים אצל החברות נהפכים ללא מעודכנים, ומכאן ועד אובדן הקשר עם הלקוח המרחק קצר. אותו הדבר נכון גם למעבר בין מקומות עבודה, ובכלל זה עבודות קצרות ומזדמנות הנפוצות אצל צעירים וסטודנטים.

בדרך כלל, לכל מעסיק יש את קופת הגמל או קרן הפנסיה המשמשת ברירת מחדל להפרשת הכספים. ככל שעוברים יותר מקומות עבודה, כך מתפזרות ההפרשות הפנסיוניות על פני קופות וחברות רבות. במצב כזה גדל הקושי לאסוף את הנתונים ולעקוב אחריהם. בחלק מהמקרים מדובר באנשים צעירים שכלל לא בטוח שמודעים להפרשות הפנסיוניות שלהם - ולכן גם לא טורחים לעקוב אחריהן.

גורם משמעותי נוסף האחראי לחלק גדול מהכספים האבודים הוא פטירה של בני משפחה והעברה לא מרוכזת ומסודרת של נכסי הירושה.

לכל אלה מתלווה העובדה המצערת שאף שאנו חיים בעידן הטכנולוגיה המתקדמת והאינטרנט, לציבור החוסכים אין כיום אפשרות לקבל תמונה מלאה על החסכונות שלו באמצעות שאילתא אחת, למשל באמצעות הזנת מספר תעודת הזהות באתר אינטרנט ייעודי. בין הגורמים שמעכבים את האפשרות המתבקשת הזו מעורבים בעיות הקשורות בחוק מאגרי מידע ובהגנה על פרטיות החוסכים.

באוצר מדברים כבר המון זמן על הקמה של מסלקה פנסיונית שתאפשר ותפשט את מעבר המידע והכספים בין השחקנים השונים בשוק. מסלקה כזו היתה אמורה לפתור את הבעיה, אך אף שהחוק להקמתה עבר בכנסת - הקמתה בפועל מתעכבת.

לחברות הביטוח ולבתי ההשקעות עצמם אין אינטרס שכספים אבודים יתגלו על ידי בעליהם. מבחינתן מדובר בזכייה כפולה: הן נהנות מכל רגע שהכסף יושב אצלן בגלל דמי הניהול שהן גובות עליו, והן גם לא צריכות לחשוש שיימשך החוצה או יועבר לגוף מתחרה.

חמור מכך, פעמים רבות החברות מנצלות את העובדה שנותק הקשר עם בעלי החסכונות ומעלות באותם חשבונות את דמי הניהול למקסימום האפשרי בחוק. חלק הארי מכספי הגמל האבודים שמאותרים, מתגלים כשהם מנוהלים בדמי ניהול של 1.99%, כלומר התקרה המקסימלית האפשרית. לשם השוואה, בסוף 2010 היו דמי הניהול הממוצעים בענף הגמל 0.87%.

על רקע האנדרלמוסיה הזו מתרבות חברות איתורי הכספים שמציעות לגולשים דיל. כיום פועלות בתחום כשמונה חברות, בהן קפיטל - שבה מכהנת ציפי סמט, לשעבר המפקחת על הביטוח, כיו"ר החברה - מספיק, לי-הון ואתר "הכלכלן" שמפעיל הכלכלן שפיר קמר.

החברות מבטיחות לגבות שכר טרחה רק במקרה שאכן יימצאו כספים חדשים, אחרת החוסכים לא יתבקשו לשלם על הבדיקה. עם זאת עמלת הטיפול שלהן, במקרה שאכן נמצאים כספים שלא היו ידועים קודם לכן, היא גבוהה מאוד: החברות נוהגות לגבות 15%-25% מהכסף שהתגלה, כשלרוב ייקחו החברות את הכסף מסכומי הנטו שייכנסו לחשבונות הבנק של החוסכים.

כלומר, אם יתברר כי בעת משיכת הכספים צריכים החוסכים לשלם מס, הוא לא ייחשב לצורך חישוב שכר הטרחה. לאנשים שנוחת עליהם יום בהיר אחד סכום כסף שלא ציפו לו, זה בהחלט נראה כמו דיל אטרקטיבי. אבל צריך לזכור שמדובר בכספים השייכים לחוסכים ונצברו בעמל רב.

במלים אחרות: בשוק נורמלי עם פיקוח סביר, חוסכים לא היו צריכים להפעיל ולשלם לחברות כדי לאתר כספים ששייכים להם. בכל מקרה, גם כאן מספרים בחברות האיתור כי יש גופים שמערימים עליהן קשיים, למרות ייפוי הכוח שברשותן. וזה לא לשווא. בדרך כלל, כסף אבוד שיימצא לא יישאר בחברה ויימשך החוצה על ידי החוסכים. "החוסכים ישאירו את הכסף רק במקרים בודדים, למשל אם מדובר בפוליסות ביטוח שנחשבות כיום אטרקטיביות ולא כדאי לצאת מהן, כמו פוליסות עם מקדמי קצבה נמוכים", אומר אודי אורן, מנכ"ל קפיטל, חברה לאיתור כספים אבודים.

כאן ראוי לומר כי כל חוסך יכול לנסות לחפש בעצמו אם יש לו כספים אבודים. במקרה שיש לו קצה חוט, כמו שם החברה או הקופה שבה נוהלו בעבר כספים שלו, קשר עם המעביד מהעבר, דו"חות וטפסים מהעבר - אז המלאכה תהיה קלה יחסית. במקרה שאין שום קצה חוט, כמו במקרה שאין שום מושג אם באמת יש כספים אבודים או אין, המלאכה תהיה קשה יותר ותדרוש פנייה סיזיפית ומקיפה לכל החברות הפועלות בענף הפנסיוני. אפשר לבצע את הפניות במייל או בטלפון דרך מרכזי שירות הלקוחות. במקרים כאלה כדאי להתחיל עם החברות הגדולות, היות שישנה סבירות גבוהה יותר כי הכסף יימצא בהן.

ההערכה בשוק הפנסיוני היא שרוב הכספים האבודים נמצאים בחשבונות הגמל ובקרנות הפנסיה הוותיקות שמנוהלות מחוץ להסדר (אלה שלא מנוהלות בעמיתים ונרכשו על ידי גופים שונים). המוצרים האלה מאופיינים בגיל עמיתים ממוצע יחסית גבוה - 60. ככל שגיל העמיתים מבוגר יותר, כך גדל הסיכוי שהכסף יאבד. זאת גם בשל ריבוי ההיסטוריה של החשבון המנוהל ושל הבעלים שלו, כמו גם משך הזמן מרגע פתיחת החשבון וגם בשל העובדה שחלק גדול מאותם עמיתים כבר נפטרו, מה שמסבך עוד יותר את ההתחקות אחר החשבון.

הכאוס בשוק הפנסיוני הגיע כבר לשולחנה של הכנסת. כבר לפני שנה הגיש ח"כ מאיר שטרית הצעת חוק לחייב גופים פיננסיים לדווח על חשבונות רדומים לגוף מיוחד שיוקם לצורך כך, מה שיקל על איתור בעלי הכספים או יורשיהם. אלא ששר האוצר יובל שטייניץ התנגד בטענה שהחוק יפגע בפרטיות בעלי החשבונות, וההצעה נפלה בקריאה טרומית ברוב של 43 מתנגדים מול 21 תומכים.

עם זאת, הנושא לא נזנח. לפני שבועיים פירסם האוצר טיוטת חוזר שמנסה להסדיר את בעיית הכספים האבודים. הטיוטה מתוכננת להפוך לחוזר מחייב שייכנס לתוקף ב-2013, והיא מנסה ליצור לחברות הביטוח ולבתי ההשקעות מוטיווציה לאתר בעלים של כספים אבודים.

על פיה, חשבונות פנסיוניים שלא תבוצע בהם שום פעולה אקטיבית מצד הלקוח במשך תקופת זמן ארוכה של בין חמש לעשר שנים (בהתאם למוצר) ייהפכו לחשבונות רדומים וינוהלו בדמי ניהול נמוכים של 0.2%. באוצר מקווים כי במקרה כזה דמי הניהול הנמוכים יהוו תמריץ שלילי עבור הגופים - מה שיגרום להם ליצור קשר עם בעלי החשבונות, כך שיוכלו לחזור ולגבות דמי ניהול גבוהים יותר. במקרה שבעלי החשבונות לא יאותרו לאחר תקופה נוספת, לפי טיוטת האוצר, יועברו הכספים לקרן האפוטרופוס של המדינה.

כאן ראוי לציין כי כיום קיימת בחברות הביטוח קרן "ללא דורש" שאליה מועברים כספים שאין עליהם דרישה לאחר תום תקופת הפוליסה. הקרן הזו מחויבת להשקיע את הכסף רק במוצרים סולידיים ולגבות על כך דמי ניהול של 0.25%. הקרן לא מטפלת בכספים פנסיוניים של מוצרים אחרים - גמל ופנסיה - וגם לא בכספים אבודים בביטוחי מנהלים שהחוסכים בהן לא הגיעו עדיין לפרישה.

הניסיון מראה כי הכיוון של האוצר חיובי: בחברת הביטוח מנורה מבטחים, למשל, גרמה ההוראה הזו לכך שהחברה מפעילה חוקר פרטי שמנסה לאתר את החוסכים, זאת בציפייה להעביר להם את הכסף מהקרן "ללא דורש" למסלולי חיסכון רגילים שגם יותר רווחיים לחברה.

לפי טיוטת החוזר שפורסמה באחרונה, לא מדובר בקרן ייעודית וסולידית לכספים כאלה, אלא הגופים יצטרכו להשאיר את הכספים הרדומים באותו מוצר שבו הם נוהלו ורק לגבות עליהם דמי ניהול נמוכים. תוואי זה צפוי להיות אפילו פחות משתלם לחברות, היות שמי שנמצא במסלול כללי או מנייתי ימשיך להישאר שם למרות דמי הניהול הנמוכים ואף שניהול ההשקעות במסלול כזה כרוך בעמלות קנייה ומכירה גבוהות יחסית למסלול סולידי.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "אין לנו נתונים מדויקים לגבי היקף הכספים של עמיתים מנותקי קשר (או החשודים ככאלה), או לגבי ההתפלגות של הכספים בין מוצרי החיסכון הפנסיוני. עם זאת, אנו מעריכים כי בחלק מהמוצרים הפנסיוניים הבעיה משמעותית פחות (למשל, קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, שעשו תהליך טיוב נתונים מקיף שצימצם מהותית את הבעיה). ב-4 בינואר 2011 חתם שר האוצר על תקנות שיסדירו את נושא הטיפול באיתור עמיתים ומוטבים".