הטרדות מיניות עולות באובדן תוצר למשק מיליארד שקל בשנה

אובדן התוצר השנתי למשק הישראלי עקב הטרדות מיניות של נשים במקומות עבודה מוערך בכמיליארד שקל, כפי שעולה מחישוב שערך מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת ופורסם ביום עיון שערך המשרד.

מנהל המינהל, הכלכלן בני פפרמן, ערך חישוב שמטרתו לבדוק מהי העלות הכלכלית של הטרדות מיניות, ומסתמך על שני סקרים שערך המינהל: הראשון הוא סקר טלפוני שנערך בקרב כ-2,500 נשים, ממנו עלה כי שיעור הנשים העובדות שהוטרדו מינית בישראל ב-2011 הוא 11.4%, כלומר 165 אלף נשים. השני, הוא סקר אינטרנטי שנערך בקרב 1,000 נשים שדיווחו שהוטרדו מינית.

חישוב האובדן בתוצר, נגזר ממשתנים כמו ירידה בתפוקת הנשים המוטרדות, היעדרות מהעבודה ועזיבתו. כך למשל, מהסקר האינטרנטי עלה כי נשים שהוטרדו מינית דיווחו על ירידה של כ-30% בפריון בממוצע, כששליש מהמוטרדות דיווחו על ירידה של 26% ל-50% בפריון. לפי פפרמן, "נמצא בסקר, כי 15% מהנשים שהוטרדו כמעט מושבתות לגמרי מהעבודה בגלל ההטרדה, הן מדווחות על ירידה של 70% בפריון. המשמעות מרחיקת לכת".

המשק מפסיד גם כתוצאה מהיעדרויות של נשים מוטרדות מעבודתן: לפי פפרמן, קרוב ל-14 אלף נשים שהוטרדו מינית נעדרו למשך שבוע ימים בממוצע. 8.2% מהנשים המוטרדות דיווחו על היעדרות מהעבודה לימים שלמים או בחלק מהיום בעקבות ההטרדה. מרבית הנשים (45.1%) העידו כי הוטרדו עד שבוע ימים וקרוב ל-30% מהנשים דיווחו כי הוטרדו יותר מחמישה חודשים, כשמשך ההטרדה הממוצע הוא בין שלושה לארבעה חודשים.

לפי חישוב המינהל, העלות למשק של הנשים המוטרדות שהמשיכו לעבוד באותו המקום היא 463 מיליון שקל בשנה. "אשה שהוטרדה מינית תיעדר יותר מהעבודה", אמר פפרמן. "היא תיקח ימי חופשה ומחלה, ואמנם השכר שלה לא ייפגע אבל התפוקה תרד והתוצר הכלכלי יקטן. עבור מעסיקים זו מכה לכיס. הם משלמים שכר ולא מקבלים את התפוקה שיכלו לקבל".

בנוסף, לפי פפרמן, אחת ההשלכות החמורות של ההטרדה המינית היא עזיבה של נשים את מקום העבודה: לפי הסקר, 15 אלף נשים (כ-9%) הפסיקו את עבודתן בשל ההטרדה ממנה סבלו, מתוכן כ-4,000 פוטרו לטענתן. 11 אלף נשים אחרות עזבו את מקום העבודה ומתוכן 2,400 נשים ציינו כי לא יחזרו לשוק העבודה.

כ-13 אלף נשים (כ-8% מאוכלוסיית המוטרדות) סיפרו שלאחר שעזבו את מקום העבודה שבו הוטרדו, לקח להן שלושה חודשים למצוא מקום עבודה חדש, כשהמשמעות הכלכלית לפי פפרמן היא "הסתמכות על דמי אבטלה במשך תקופת החיפושים, מבלי לייצר וכאשר העבודה החדשה לא בהכרח טובה יותר מהעבודה הקודמת".

לפי חישוב המינהל, העלות למשק של נשים שהוטרדו ועזבו את מקום העבודה בשל ההטרדה היא 485 מיליון שקל, כש-170 מיליון שקל הוא הסכום שאיבד המשק בגלל אובדן פריון עבודה והיעדרויות ו-315 מיליון שקל הם בגלל אובדן תוצר בשל חודשי אבטלה.

האובדן לתוצר בגלל נשים שהוטרדו ועזבו את מקום העבודה - לטענתן, ללא קשר להטרדה - הוא 54 מיליון שקל, כשכל הסכומים האלה מתווספים ל-463 מיליון שקל שאיבד המשק בגלל נשים שהוטרדו ונשארו במקום העבודה ומסתכמים בכמיליארד שקל.

ממוצע אובדן התוצר השנתי בגין אשה שהוטרדה מינית, לפי פפרמן, הוא 13,500 שקל. לדבריו, "החישוב שערכנו, מעיד על כך שיש פה סיפור גדול מבחינה כלכלית. ההיבט הכלכלי הוא מובהק - גם למעסיק ולמדינה ובוודאי שלנשים המוטרדות. יכולנו להפנות את הכסף האבוד לאלטרנטיבות הרבה יותר פרודוקטיביות. מדינת ישראל משקיעה משאבים רבים כדי לשלב מגוון אוכלוסיות בשוק העבודה, לכן ברור שכשיש גורם שמוציא את אחת האוכלוסיות ממנו - זה לא לטובתנו. צריך לחשוב על דרכים להטיל סנקציות על מעסיקים כדי שלא יאפשרו לתופעות כאלה להתקיים".

פפרמן אף הוסיף כי לדעתו, האובדן למשק אפילו גדול מסכום של מיליארד שקל, שכן לדעתו יש הרבה יותר מ-165 אלף נשים בישראל שחוו הטרדה מינית ב-2011, אלא ש"לא כל הנשים רוצות להיחשף. זה תחום רגיש".

פפרמן חשף כי נתקל בקושי לגייס גברים להשתתפות ביום העיון, על הרצאותיו והפאנל שנערך בו. "נראה שגברים בישראל לא הפנימו שיש פה בעיה אמיתית ואולי לא הפנימו דפוסי התנהגות ראויים", סיכם פפרמן והוסיף: "עד היום השיח בסוגיית ההטרדה מינית היה פסיכולוגי-רגשי בעיקרו, אבל בשנים האחרונות מכניסים למרכז הזירה גם את השיח הכלכלי, שכן הנזק הרגשי קשור קשר ישיר לנזק הכלכלי. עסקים התחילו להבין זאת, אבל מה שפחות ברור זה הנזק שנגרם לכלכלת המדינה. כעת אפשר לכמת גם את הנזק הזה. מדובר בנזק כלכלי ממשי".