ממצאי ניתוח שערכה החטיבה הכלכלית של קבוצת גיאוקרטוגרפיה, בראשות ד"ר רינה דגני, מעלים כי בחצי השנה האחרונה ירדו מחירי הדירות בממוצע ב-4.4%. קצב הירידה הממוצע החודשי היה כ-0.7%. "תכניות הממשלה, בנק ישראל וכן השפעות המחאה החברתית אכן הצליחו לעצור את עליית המחירים ולהפוך את המגמה", ציינה דגני.
על פי הניתוח, שנערך על ידי חוקרי הקבוצה באופן שוטף, עולה כי הירידות החדות ביותר היו בטווח שבין 5% ו-10% בישובים תל אביב, רמת השרון, בית שמש, קרית גת, אשדוד, נתניה, בני ברק, הוד השרון ועפולה. יתרה מזאת, לא נמצא מכנה משותף בין הישובים שבהם ירדו המחירים באופן ניכר.
דגני מסבירה כי ערים כמו תל אביב ורמת השרון מאופיינות ברמות מחירים גבוהות מאוד, שהציבור האמיד נמנע כעת מלרכוש בהן דירות וממתין להתייצבות השוק. הציבור האמיד אינו זקוק לשיפור דיור באופן מיידי, מעדיף לחכות לרגיעה בשוק ולכן הוא "יושב על הגדר". מנגד, המחירים בבית שמש עלו אף הם באופן מהיר יחסית - בשל הביקוש של אוכלוסייה חרדית ודתית - לרמות גבוהות מידי ביחס לאפשרויות הכלכליות של אוכלוסייה זו, ולכן חל תיקון של המחירים כלפי מטה.
בטווח הארוך חסרות דירות
בניגוד למגמה הכללית, בחיפה ובישובים הסובבים אותה נמשכת מגמת עלייה במחירים. מאז יולי 2011 עלו המחירים בערים עכו, קרית ים וקרית מוצקין בשיעורים של כ-5-8%, ובחיפה בשיעור של 2.6%. גם בכרמיאל ובטבריה נרשמו עליות בשיעור של 3-5% בממוצע באותה תקופה. דגני מסבירה את המשך מגמת עליית המחירים בצפון: "המחירים בישובים אלו עדיין נמוכים יחסית לממוצע הארצי והם לא עלו באותו הקצב שעלו המחירים בישובים האחרים בארץ ב-3 השנים האחרונות".
"עדיין לא ברור האם המחירים ימשיכו לרדת בקצב הנוכחי, אך לפחות בחודשים הקרובים האווירה בשוק, שמתורגמת לציפייה של התקררות, אכן תשפיע על המשך המגמה הנוכחית. עם זאת, עדיין חסרות בישראל דירות שיענו על הביקושים שנובעים מקצב הגידול של משקי הבית והעלייה ברמת החיים, שבאה לידי ביטוי בדרישה לתוספת של שטחי מגורים. המשמעות היא שבטווח הארוך, משקי הבית שדוחים את החלטת הקנייה של דירה יחזרו לשוק ויגרמו להתייצבותו במחירים החדשים", מסכמת דגני.