כך נעלמים מהמשק עד 216 מיליארד שקל בשנה

היקף ההון השחור בישראל? אף אדם מוסמך בישראל - שר האוצר, נגיד בנק ישראל, מנהלי רשות המסים בעבר ובהווה ומרצים בכירים לכלכלה באקדמיה - אינו מוכן לנקוב במספר. 50 מיליארד שקל בשנה? 100 מיליארד שקל? 200 מיליארד שקל? המומחים הישראלים למסים אומרים: "כל מספר זוכה. כל מספר שתגיד על היקף ההון השחור בישראל יכול להיות נכון. איש לא חקר את הנושא בצורה יסודית ולעומק. יש הערכות שונות. כולן בגדר ניחוש, תחושות בטן".

אבל יש גורם רציני, חיצוני - הבנק העולמי, שכן נקב במספר. דו"ח ועדת טרכטנברג מצטט אותו בפרק העוסק בהון השחור. לפי דו"ח הוועדה, "הנתונים שבידינו מצביעים על כך שבישראל קיים פער משמעותי בין הפעילות הכלכלית המדווחת לבין הפעילות הכלכלית בפועל. ממחקר שערך הבנק העולמי עולה כי הפעילות הכלכלית בפועל בישראל ב-2007 היתה גדולה בכ-23% מהפעילות הכלכלית המדווחת. יתרה מכך, רשות המסים מבקרת כיום רק שיעור קטן מכלל הנישומים, מה שיוצר תמריץ כלכלי לפרטים ולחברות להעלים מסים על ידי אי דיווח מלא של פעילותם הכלכלית".

הערכות של מומחי מס, גם במגזר הציבורי, טוענות כי היקפו של ההון השחור, כלומר ההכנסות הלא מדווחות במשק הישראלי, נעות מדי שנה בין 10%, כדברי המינימליסטים, ל-20% ואף 25% מהתוצר המקומי השנתי, כדברי המקסימליסטים. מדובר בשיעור נכבד.

תוצר המשק ב-2011 היה 864 מיליארד שקל. כלומר, היקף ההון השחור בישראל ב-2011 נע בין 86 מיליארד שקל ל-173-216 מיליארד שקל - טווח גדול מאוד, המשקף את היעדר המידע הבדוק בנושא. יש הסבורים כי היקף ההון השחור גבוה מ-25% מהתוצר במשק. אין איש מוסמך הסבור כי הוא קטן מ-10% מתוצר המשק.

הבעיה קיימת, מעיקה ומציקה, וקברניטי המשק מודעים לה. עובדה: בסוף 2011 הסכים שר האוצר, יובל שטייניץ, "יובל אין לי", להגדיל את מצבת העובדים ברשות המסים ב-750 איש, 14.3%, בעיקר כדי להילחם בהון השחור וכדי להגדיל את הכנסות המדינה ממסים. גם עיקרונות היסוד של הדמוקרטיה, שמירה על שלטון החוק והענשת העבריינים, חשובים מאוד. יש הסבורים כי ישראל היא מהמדינות המובילות בעולם בשיעור ההון השחור ביחס לתוצר המשק, אך יש גם הסוברים כי היא אחת המדינות שבהן ההון השחור, ביחס לסך הפעילות במשק, הוא מהנמוכים בעולם.

חלק מההון השחור הנוצר בישראל מוברח לחו"ל, חלק נשאר בענפים השחורים הלא מדווחים וחלק גדול "מולבן" וחוזר למחזור הכספים העסקי הלגיטימי הענק במדינה.

שטייניץ, שאחד היעדים המוצהרים שלו ל-2012 ול-2013 הוא מלחמה בהון השחור, טוען כי אם רק 10% מהיקף ההון השחור ייכנס לקופת המדינה כמסים מדי שנה - בעיות האוצר ייפתרו. 10% הם 8.6-21.6 מיליארד שקל. ברור כי אם תופעת ההון השחור היתה נעלמת, הוצאות הממשלה היו יכולות לגדול בעשרות מיליארדי שקלים בשנה, או לחלופין נטל המס בישראל על כלל האזרחים היה קטן. איש לא חולם על מיגור תופעת ההון השחור בישראל. המלחמה היא על הקטנתה.

כיצד נוצר ההון השחור? יש שלושה סוגי הון שחור: ההון השחור הקשה שכולל פשיעה חמורה, ההון השחור הרך שבו חוטאים רבים, וההון השחור החוקי לכאורה - הכספים הנעים בתחום האפור של תכנוני המס האגרסיביים.

קשה לומר בדיוק איזה שיעור מההון השחור שייך לכל קטגוריה, אבל ברור כי כל תחום תופס עשרות אחוזים מסך העוגה הקרויה הון שחור. ברור גם שבשנים האחרונות בעיית תכנוני המס האגרסיביים מתרחבת.

גורמים כלכליים-חברתיים סבורים כי יש אוכלוסיות בישראל, בעיקר החרדית והערבית, שבהן נהוג יותר להעלים הכנסות, או בסלנג המקובל בציבור - לעבוד בשחור.

כשמדברים על הון שחור, האסוציאציה הראשונה שעולה היא ההון השחור הקשה, של הפשיעה החמורה, המאפיות ומשפחות הפשע. לצורך המלחמה בהון השחור הקשה הקימו ב-2010 שר האוצר שטייניץ, ומנהל רשות המסים לשעבר, יהודה נסרדישי, את יחידת יהלום. חוקרי היחידה, המונה כ-30 איש, עברו הכשרה יסודית. הם אמורים להיות חוקרים מתוחכמים, קשוחים, היכולים להתמודד עם ראשי משפחות הפשע בישראל.

ההון השחור הקשה בא מסמים, מזנות, מהימורים לא חוקיים, מעסקות בשוק האפור, מסחיטה באיומים, ממעילות, מהונאות, מהעברות כספים בין רשתות פשע גלובליות ועוד. ברור כי העוסקים בהון השחור הקשה לא מדווחים על הכנסותיהם לרשויות המס. לעתים לא נדירות יש להם כיסוי "חוקי". לפי הערכות, היקף ההון השחור המגיע מהפשיעה החמורה נע בין 20 ל-30 מיליארד שקל בשנה.

ההון השחור הרך מתייחס לענפים שלמים במשק שבהם לא נהוג לשלם מס או שנהוג לשלם רק חלק מהמס המתחייב לפי חוק. המקצועות ידועים לכל: מורים פרטיים, חלק מהרופאים והאחיות בחלק מהטיפולים, שרברבים, חשמלאים, נהגי מוניות, עוזרות בית, מטפלות, חלק מאולמות השמחה ועוד. בחלק מהמקצועות האלה לא נהוג לתת חשבונית מס כלל, או שנהוג לתת חשבוניות מס בחלק מהמקרים, ובמקרים מסוימים על חלק מהסכום.

הסכומים אמנם בדרך כלל לא גבוהים, אך מאחר שמדובר במכת מדינה הם מצטרפים לסכומים גבוהים ביותר. לפי הערכות, הנזק לקופת המדינה מההון השחור הרך גבוה יותר מהנזק מההון השחור הקשה. הסיבות להעלמות המס הן שיעורי המס הגבוהים בישראל, מסורת הזלזול במדינה ובחוקיה והענישה הקלה.

כל אדם מכיר את התופעה שבה אם הוא מבקש חשבונית מס ממתקן המקרר, או מהמורה הפרטי של בנו, העוסק ישיב לו מיד: "זה יעלה לך עוד 16% מע"מ". זה המקרה הקל. בדרך כלל הדרישה לחשבונית מס יקרה מ-16%. נציב מס הכנסה לשעבר, שביקש חשבונית מס מהמורה הפרטי של בנו, קיבל אמנם חשבונית מאחר שהמורה ידע עם מי יש לו עסק, אבל היא לא מולאה נכון. "נכון שזאת פעם ראשונה שדורשים ממך חשבונית?" שאל הנציב.

מנהל רשות מסים לשעבר נהג לשלוח את אשתו לקניות, כדי לא להסתבך בדרישת חשבוניות ובוויכוחים עם המוכרים. כשאשתו חלתה והוא נאלץ לעשות את הקניות בעצמו נתקל המנהל בבעל הבית של בית עסק שבו אשתו היתה לקוחה קבועה. בעל העסק הסביר לו שלא כדאי לבקש חשבונית. הוויכוח בין השניים נמשך ונמשך, והתור בקופה התארך - עד שאחת הקונות לחשה לבעל הבית שהעקשן הוא לא פחות ממנהל רשות המסים.

העלמות המס האחרות, אלה שנמצאות בתחום האפור - ספק חוקיות ספק לא - הן תכנוני המס האגרסיביים. מאחוריהם עומדים גופים עסקיים גדולים מאוד שמחזור העסקים שלהם גדול, שעובדים עם טייקונים גדולים וגם עם סתם עשירים. ברור שלא כל הגופים והאנשים בעלי האמצעים מבצעים תכנוני מס אגרסיביים, אבל חלק לא מובטל מהם כן נמצא ב"משחק".

גופים אלה, לפי החוק היבש, צריכים לשלם סכומי מס גבוהים מאוד, לעתים מאות מיליוני שקלים בשנה, ובמקרים אחרים עשרות מיליוני שקלים בשנה. לגופים גדולים אלה כדאי מאוד, מהבחינה הכספית גרידא, לשכור רואי חשבון ועורכי דין המתמחים בהליכה על החבל הדק שבין החוקי ללא חוקי, או במושג המכובס "תכנוני מס", לשלם את הסכומים שהם דורשים כשכר - ועדיין לחסוך הרבה מאוד כסף אם תכנון המס מצליח, אפילו חלקית.

בעולם העסקי ידוע היטב איזה משרד עורכי דין ואיזה משרד רואי חשבון יודע, ובעיקר מוכן, ללכת עד הקצה עם פרשנות החוק, למחוזות שלעתים המחוקק ומפקחי המס לא חלמו עליהם, במטרה להוריד את היקף המס שהלקוח שלהם צריך לשלם.

אבל זו רק חלק מהבעיה. מנהל רשות המסים לשעבר, נסרדישי, אמר ל-TheMarker בראיון הפרישה שלו, לפני ארבעה חודשים וחצי, כי רשות המסים אינה מסוגלת לבדוק את כל תיקי המס שמוגשים לה מדי שנה, ולכן היא מבצעת בדיקות מדגמיות. ב-2004 נבדקו רק 8.8% מ-520 אלף תיקי המס שהוגשו למס הכנסה. ב-2010 נבדקו הרבה פחות תיקים - רק 2.4% מ-840 אלף התיקים שהוגשו למס הכנסה. מדובר בתיקים של חברות ועסקים גדולים, בינוניים וקטנים, של עצמאים ושל שכירים ששכרם גבוה מאוד. לגבי מרבית השכירים כמעט לא נעשות בדיקות מדגמיות.

ב-2004, כשהמצב היה "טוב", הבדיקה כללה 8.8% מהנישומים, כלומר הסיכוי להגיע לבדיקה של נישום מסוים היה פעם ב-11 שנה. ב-2010, כשהביקורת כללה רק 2.4% מהנישומים, הסיכוי שהתיק של נישום זה יעלה במדגם היה אחת ל-40 שנה. עם נתונים אלה אין פלא כי למוני פנאן ז"ל, לשעבר מנהל קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, כלל לא היה תיק במס הכנסה, כפי שהתברר לאחר שהתאבד.

רק 2.4% הנישומים, כלומר הלקוחות של רשות המסים, אינם פראיירים, וגם לא המומחים שלהם, עורכי הדין ורואי החשבון. מבחינתם, עדיף להגיש לרשות המסים דו"חות כספיים על עשרות או מאות מיליוני שקלים בשנה עם חשבונאות מס יצירתית, ספק חוקית ספק לא, מתוך ידיעה כי הסיכוי שיעלו במדגם של רשות המסים אפסי - ובינתיים הם ישלמו מס נמוך לפי החישוב היצירתי. ואם בכל זאת יעלו במדגם, לשם כך הם שכרו את עורכי הדין ורואי החשבון הטובים במדינה - שיתמקחו עם המפקחים, המבקרים והחוקרים של רשות המסים במשך שנים.

לכן אנחנו קוראים בעיתון לא פעם כי המשא ומתן של טייקון זה או אחר עם רשויות המס שהחל ב-2006 לא הסתיים עדיין ב-2012, וכך מפסידה רשות המסים כסף גדול.

בעבר היו מומחים שהציעו כי במסגרת המלחמה בהון השחור ינהיגו בישראל, כמו בארה"ב, חובת דיווח כללית לרשויות המס, אחת לשנה, לכלל האזרחים. עם צוות המפקחים הקיים ברשות המסים, חובת דיווח כללית היתה מורידה ל-0.6% את שיעור התיקים הנבדקים ברשות המסים.

לדברי נסרדישי, "בתקופה שבה רוני בר-און היה שר האוצר, הגשתי לו מסמך ובו בקשה לתוספת של 700 משרות. גם משר האוצר שטייניץ ביקשתי תוספת של מאות משרות. בישיבת הפרידה שלי מהנהלת רשות המסים, בהשתתפות שר האוצר, אמרתי לשר: ‘תן לנו תוספת של 700-800 עובדים ונגדיל את הגבייה במיליארדים'... אמרתי גם בוועדת טרכטנברג כי עם עוד 200-300 עובדים היינו מגדילים את גביית המסים במיליארד שקל בשנה".

מי שהתנגד במשך שנים לתוספת מפקחים, מבקרים וחוקרים ברשות המסים היו ראשי אגף התקציבים באוצר. לדידם, עלות התוספת של 700 עובדים ברשות המסים לקופת המדינה גדולה מדי.

מי שהבינו כי הגדלת מצבת כוח האדם רשות המסים טובה לקופת המדינה היו שר האוצר שטייניץ, וראש אגף תקציבים הנוכחי, גל הרשקוביץ. בסוף 2011 הבטיחו שטייניץ והרשקוביץ תוספת של 750 איש למנהל רשות המסים, דורון ארבלי, למלחמה בהון השחור. נציב שירות המדינה, משה דיין, עצר את התוספת עד לאישור מנהל קבוע לרשות המסים.

ביום ראשון השבוע מונה ארבלי למנהל הקבוע של הרשות ודיין הסיר את התנגדותו. ייערכו מכרזים פנימיים, ולאחריהם חיצוניים, לתפקידים השונים בשירות המסים הנדרשים למלחמה בהון השחור, ייפתחו קורסים, המצטרפים החדשים יעברו התמחות - וכוח העבודה וההרתעה של רשות המסים יגדל.

ועדת טרכטנברג המליצה על הקמת צוות להגברת האכיפה וטיפול בהון השחור, בראשות מנהל רשות המסים ובהשתתפות נציגים של רשות המסים, משרד המשפטים ורשות ניירות ערך עד 31 בדצמבר 2011. כמו כן היא המליצה כי הוועדה תגיש את המלצותיה לממשלה עד יוני 2012, וכי ההמלצות ישולבו בתקציב המדינה ל-2013. עוד המליצה ועדת טרכטנברג כי ועדת ההון השחור תפעל להרחבת בסיס המס ולהעמקת הגבייה, מה שאמור להביא לעלייה ניכרת בתקבולי המס. המלצה נוספת היתה לשקול החמרה בענישה על עבירות מס.