בשלהי שנות ה-2000 הכירו סוף סוף מנהליו של בית החולים הבריטי בלקפול ויקטוריה בכך שהמוראל של 3,000 העובדים שלהם מצוי בשפל. סקר שביעות רצון שערכו העלה ממצאים עגומים: העובדים דיווחו על תקשורת גרועה עם מנהליהם, היעדר משובים ומוטיווציה נמוכה להשתפר ולהתחדש. בדיקות בריאותיות שנערכו במקביל, הצביעו על כך שרוב העובדים חווים לחץ רב בעבודה, ושהמניע העיקרי להיעדרויות שלהם בשל מחלה היה סטרס.
לאחר שבית החולים שיפר שלושה תחומים עיקריים שעליהם הצביעו העובדים כבעייתיים (תקשורת, הכשרות מקצועיות וחנייה סמוכה), נרשמה ירידה של 40% במקרי ההיעדרויות מסיבות של לחץ, ומקרי ההתמרמרות של עובדים פחתו ב-50%.
ד"ר שרון טוקר מהפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב, החוקרת לחץ ושחיקה בעבודה, אוהבת לספר לסטודנטים שלה על מקרה הבוחן של בלקפול. "זו דוגמה מובהקת לארגון שהכיר בקשר ההדוק שבין תחושות מנטליות קשות להיעדרויות, מחלות ומוטיווציה נמוכה", היא מסבירה. "המקרה הזה מראה שלעתים עניין פעוט לכאורה, כמו היעדר חנייה בקרבת מקום העבודה, יכול לעורר לחץ גדול".
איך את מגדירה לחץ?
"לחץ הוא תגובה גופנית ונפשית לסיטואציה שבה עובד חווה פגיעה במשאבים. למשל, אם הוא נדרש להספקים גבוהים מאוד בזמן קצר, ולא זוכה להערכה על עבודתו; אם הוא חשוף לאווירה פוגענית; או אפילו אם הוא חווה שעמום ממושך ותחושה שהוא לא מממש את כישוריו. שחיקה מגיעה לאחר חשיפה מתמשכת ללחץ, ומתבטאת בתשישות קוגניטיבית, פיסית ורגשית.
"תגובה אפשרית נוספת ללחץ היא דיכאון. אם המשאבים שלי הידלדלו, אני חווה את זה כאובדן וממנו נובע הדיכאון. לכולנו יש רצון וצורך לשמר את הדברים שחשובים לנו: כישורים, אנרגיות, סטטוס, אנשים קרובים. המוח שלנו מתוכנן לזהות פוטנציאל לאובדן כחלק ממנגנון הישרדותי. לכן אנשים שלא זכו בקידום, למשל, עלולים לחוות עצב במשך תקופה ארוכה".
כולם מתמודדים עם לחץ בעבודה מפעם לפעם. מתי הוא נהפך למסוכן?
"כשהלחץ הוא אינטנסיבי מאוד. אנשים מגיבים ללחץ כפי שאבולוציונית תוכנתנו", מסבירה טוקר. "הגוף נדרך כדי להילחם או לברוח מסכנה, כמו מחיית טרף המתקדמת לעברנו: השרירים מתקשחים, הלב מזרים דם רב לכל אברי הגוף, פעולות כמו עיכול ורבייה נעצרות, וסוכר רב מוזרם לדם כדי לטעון את הגוף באנרגיה. אנחנו יכולים להתמודד עם 'אריה טורף' שתוקף אחת ליום, אבל לא מדי שעה".
תוצאה של לחץ מתמשך, אומרת טוקר, היא כניעה של הגוף. "דם הנקרש לעתים קרובות עלול להוביל לתחלואת עורקים, ושרירים המתקשחים גורמים לגב תפוס ולמיגרנות. אם תגובות הלחץ מופעלות שוב ושוב, הגוף כבר לא מצליח להתאזן. הסימפטומים הגופניים ללחץ מתורגמים למחלות כמו סוכרת, מחלות לב ובעיות פריון למיניהן", היא אומרת.
בעבודת הדוקטורט שלה בחנה טוקר את הקשר שבין שחיקה למחלות לב, ומצאה שנשים שחוו שחיקה בעבודה סבלו רמות מוגברות של חלבון דלקתי בגוף (CRP), המעלה את הסיכוי לתחלואת לב. מחקרים נוספים מראים שמקצועות הנחשבים קשים פסיכולוגית - למשל אחיות, הוראה, פיקוח טיסות, ניהול השקעות - או עבודות המאפשרות לעובדים שליטה מועטה על פועלם, מגבירות את הסיכוי למחלות לב, כלי דם וסוכרת.
לעובדים לחוצים הוצאות הבריאות גדולות יותר
לחץ בעבודה הוא תופעה חוצת גבולות, שרק מתרחבת והולכת בעקבות דרישה גוברת לשעות עבודה ארוכות ולהתחברות מתמדת לעבודה באמצעות כלים טכנולוגיים. לפי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי, ב-2009 69% מהאמריקאים דיווחו כי עבודה היא מקור משמעותי ללחץ בעבורם, ו-41% מהם אמרו כי הם מרגישים לחוצים מאוד, לרוב במהלך יום העבודה. 51% מהעובדים דיווחו באותו סקר כי הם היו פרודוקטיביים פחות בעבודה בגלל לחץ.
גם האירופאים לחוצים: מחצית מהעובדים באיחוד האירופי דיווחו ב-1990 כי הם עובדים בדד-ליינים צפופים, וכעבור עשור שיעורם עלה ל-60%.
אם להסתמך על נתוני OECD ל-2011 ("אינדקס החיים הטובים"), שהראו כי ישראל משתייכת לשלוש מדינות הארגון שבהן שיעור האזרחים העובדים יותר מ-50 שעות בשבוע הוא הגבוה ביותר (23% מהישראלים עובדים כך), ניתן להעריך כי העובדים הישראלים הם גם בין העובדים הלחוצים ביותר בארגון.
כמה זה עולה לנו? מחקר משלהי שנות ה-90 שערך הארגון להגברת הבריאות (HERO) האמריקאי, העלה שהוצאות הבריאות של עובדים שדיווחו על לחץ מוגבר בעבודה היו גבוהות ב-50% לעומת עובדים שלא דיווחו על לחצים. אצל עובדים שדיווחו על לחץ ודיכאון, הוצאות הבריאות היו גבוהות ב-150%.
לפי המוסד האמריקאי לסטרס (AIS), ב-2006 הוערכה עלות הסטרס של עובדים לארגונים בארה"ב - כפי שבאה לידי ביטוי בשיעורי היעדרות של עובדים ותפוקה פחותה שלהם בעבודה - ב-300 מיליארד דולר.
הנתונים אמנם קשים, אבל מחקר חדש שערכה טוקר עם ד"ר מיכל בירון מבית הספר לניהול של אוניברסיטת חיפה מציע בשורה מעודדת למעסיקים. פעילות גופנית, כך מצאו השתיים במחקר, שפורסם באחרונה בכתב העת Journal of Applied Psychology, מצליחה למנוע מצב שבו שחיקה של עובדים נהפכת לדיכאון. השתיים עקבו במשך שש שנים אחרי 1,600 עובדים ישראלים הנבדקים בקביעות במכון לסקר מנהלים בבית החולים איכילוב (מלרם).
"אנשים שעוסקים בספורט באופן קבוע יגיבו לגורמי לחץ סביבם בצורה פיסיולוגית מתונה יותר", אומרת טוקר. "לכן הם גם ייטו פחות לחלות ולפתח תסמינים של דיכאון. בנוסף, הפעילות מאפשרת הפוגה מחשבתית ומייצרת תחושת מסוגלות: אנשים שעושים ספורט מרגישים שהגיעו להישג, וכשבתחום המקצועי הם נמצאים בשפל, יש לכך תרומה לתחושת הערך העצמי.
"אצל אנשים שהתעמלו במידה המקסימלית שנבדקה (240 דקות בשבוע), מצאנו שעלייה בשחיקה לא תורגמה כלל לעלייה דיכאון. הספורט לא פותר את השחיקה, אלא מונע הידרדרות במצב, וגם זה משהו", מציינת טוקר.
לא מספיק שיש חדר כושר במקום העבודה
בארה"ב חשיבותה של פעילות גופנית ככלי להפגת לחצים ולמניעת דיכאון כבר הופנמה: ב-40% מהארגונים מפעילים תוכנית לקידום בריאות, הכוללת מרכז כושר או תשלום עבור חדר כושר, התאמת תוכנית דיאטה לעובדים ומתן לגיטימציה לעובדים לעסוק בספורט במהלך יום העבודה. בישראל, כמו בישראל, מגמות עולמיות מופנמות לאט יותר ולעתים הן מטופלות כדי לצאת ידי חובה בלבד.
"חשיבותן של תוכניות בריאות הוליסטיות בארגון היא מכרעת", אומרת טוקר. "חדר הכושר לבדו לא בהכרח יעודד עובדים לגשת אליו. אם את אמא לילדים צעירים, האם באמת תפני זמן בלו"ז לאימון? כנראה שלא. מנהלים משחקים פה תפקיד קריטי: הם יכולים להניע עובדים להתאמן אם ישמשו דוגמה אישית, יעשו את זה בעצמם יחד עם העובדים ויעודדו אותם לעשות ספורט ממגוון סוגים".
לא רק ספורט מסייע. גם תמיכה חברתית שמייצרת הן קבוצת תמיכה והן סיוע פרקטי בשעות העומס, מסייעת מאוד להפגת הלחץ. מחקר אחר של בירון מצא כי עובדים הסובלים מלחץ ייטו פחות להיעדר מהעבודה אם יקבלו תמיכה מהמנהל הישיר שלהם.
"חשוב גם לאפשר לעובד לחוץ לעצב מחדש את צורת העבודה שלו, כך שתהיה לו יכולת לשלוט על לוח הזמנים ומידה של עצמאות", אומרת טוקר. "ורצוי גם לישון טוב בלילה - שבע שעות לפחות".
טוקר, אגב, אינה חסידה גדולה של חופשת הקיץ המסורתית, שאמורה להטעין עובדים בכוחות מחודשים. "אנשים חושבים שמנוחה בחופי תאילנד אחת לשנה תעזור להם להפיג לחצים ולטעון מצברים, אלא שמחקרים מראים שחופשות קצרות מפעם לפעם יעילות יותר מחופשה מרוכזת אחת", היא אומרת. "זה בדיוק מה שמאפשרת לעובדים פעילות גופנית: 'הפסקה' קטנה מהיומיום".
hila.weissberg@themarker.com