בנק ישראל מפרסם היום את הדו"חות הכספיים לשנת 2011. מהדו"חות עולה כי לאחר הפסדי הענק שרשם הבנק בשנת 2010 על רקע התחזקות השקל, היפוך המגמה בשוק המט"ח ב-2011, החזיר הבנק את ההפסדים. עם זאת, הרווחים לא נרשמו בדו"ח הרווח והפסד של הבנק, מה שהביא להפסד של 3.4 מיליארד שקל בשורה התחתונה, לאחר שהוצאות הריבית הוכפלו.
בשנת 2011 נחלש השקל אל מול רוב המטבעות העיקריים, ובפרט אל מול הדולר. הרווחים "על הנייר" שרשם בנק ישראל כתוצאה מהפרשי מכך הסתכמו בכ-17.1 מיליארד שקלים. עיקר הרווח נובע משערוך יתרות המט"ח הגדולות שמחזיק הבנק.
בשנת 2010, בה התחזק השקל, רשם הבנק הפסד של 17.6 מיליארד שקל באותו הסעיף. סעיף זה הפך להיות דומיננטי במיוחד בדו"חות הבנק בשנים האחרונות לאחר שבנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' סטנלי פישר, הגדיל את יתרות המט"ח מ-32 מיליארד דולר בשנת 2008 ל-75 מיליארד כיום. זאת, בצירוף תנודותיות גבוהה יחסית של שוק המטבע, על רקע מדיניות אגרסיבית של בנקים מרכזיים אחרים בעולם, מביאה לשינויים חדים בערך יתרות המט"ח של הבנק.
למרות הרווחים הגדולים משערוך המט"ח ב-2011, בנק ישראל רושם גם השנה הפסד בשורה התחתונה. מדיניות חשבונאית הביאה את בנק ישראל לזקוף רק 0.5 מיליארד שקל מתוך רווחי השערוך לדוח הרווח וההפסד. שאר הרווח, 16.6 מיליארד שקל, הוגדר כ"הפרשי שערים לא-ממומשים" ונזקף לחשבונות השערוך במאזן. רווחים אלו יבואו לידי ביטוי בשורה התחתונה של הבנק כשזה יחליט למכור חלק מהדולרים שרכש.
לפיכך, בדו"ח הרווח וההפסד של 2011 רשם הבנק הפסד בסך של כ-3.4 מיליארד שקל. ב-2010 רשם הבנק הפסד של כ-17.9 מיליארד בשנת 2010, שכן הפסדי הבנק משינויים בשער החליפין כן נכנסים ישירות לדו"ח רווח והפסד.
ההפסד בשנת 2011, מסבירים בבנק, נוצר בעיקר כתוצאה מגידול בסעיף הוצאות הריבית. בשנת 2011 הסתכמו תשלומי הריבית ששילם הבנק לבנקים ולציבור ב-6.2 מיליארד שקל לעומת 3.5 מיליארד שקל ב-2010. זאת, לאחר שמדיניות העלאת הריבית שנקט הבנק במחצית הראשונה של השנה הפכה את הנפקות המק"מ (מלווה קצר מועד) והפז"ק (פיקדון זמן קצר) שביצע ליקרות יותר. הנפקות אלו נועדו לממן את רכישות הדולרים של בנק ישראל במחצית הראשונה של השנה, רכישות שהסתכמו ב-4.6 מיליארד דולר.
המשך רכישת הדולרים מחד, והנפקת החוב מאידך, הביאו לגידול במצבת ההתחייבויות והנכסים של בנק ישראל. היקף המאזן של הבנק זינק ב-12.5% ונכון לסוף השנה הוא הסתכם ב-308 מיליארד שקל. התנפחות המאזן, אומרים בבנק ישראל, אופייני למרבית הבנקים המרכזיים בעולם בשנים האחרונות.
לא מתכוונים לממש
על פי הדו"ח, נראה שהנגיד פישר מרגיש בנוח עם הר המט"ח שרכש. תנאי המשק הישראלי הביאו את פישר לקבוע כי רמת היתרות הרצויה למשק היא בטווח של 65 עד 90 מיליארד דולר. הרמה הנוכחית של היתרות, 76 מיליארד דולר, נמצאת קצת מתחת למרכז תחום היעד הזה.
"רמה נאותה של יתרות מטבע חוץ נחשבת בעיני מוסדות פיננסיים מקומיים וזרים, בעיני החברות, משקי הבית וסוכנויות הדירוג כמדד מרכזי לאיתנות הכלכלית של מדינה", נימקו בבנק ישראל. "ככל שיתרות מטבע החוץ גדולות יותר, כך רבה יותר יכולתם של קובעי המדיניות להתמודד עם לחצים כלכליים, פיננסיים ופוליטיים בלתי נמנעים".
"יתרות מטבע חוץ גדולות גם נוטות להוריד את שיעורי הריבית המשולמים הן על ידי הממשלה והן על ידי המגזר הפרטי עבור מימון מחו"ל. לפיכך, יתרות ברמה נאותה תורמות תרומה חשובה לאמון ביכולתה של המדינה להתמודד עם זעזועים במשק", הוסיפו בבנק. מכלול ההשפעות של היקף היתרות, והקושי באמידה של ההשפעות העקיפות, הופך לדבריהם את היכולת להעריך את תרומתן למשק מוגבלת.
מניתוח של גובה היתרות ביחס לפרמטרים אחרים של המשק הישראלי, ברור שנעשתה בארבע השנים האחרונות קפיצת מדרגה משמעותית. מאז שהתחיל בנק ישראל בתכנית רכישת המט"ח שלו במארס 2008, גדלו יתרות המט"ח ב-160%. היתרה לנפש זינקה מ-4,000 שקל לקרוב ל-10,000, וגובה היתרות במונחי תוצר זינק מ-20% ל-32%. היקף היתרות היום מספיק לממן קרוב ל-9 חודשי יבוא, לעומת 5.6 חודשי יבוא ב-2007.
הוצאות השכר: הוצאות הפנסיה הוכפלו
הוצאות השכר של בנק ישראל הסתכמו בשנת 2011 בכ-275 מיליוני שקל. זהו גידול, מתון יחסית, של 2.6% בהשוואה לשנה שעברה. עם זאת, הוצאות הבנק על פנסיה ופרישה הוכפלו ביחס לשנה שעברה: אלו הסתכמו ב-2011 בכ-341 מיליון שקל, לעומת כ-182 מיליונים בשנת 2010. עיקר הגידול נבע מעדכון ההתחייבות האקטוארית לפנסיה ולתשלומי פרישה, שהגדיל את הערך הנוכחי של תשלומי הפנסיה העתידיים.
התשואה על התיק: 1.3% בשנה
התשואה שהשיג בנק ישראל על יתרות המט"ח שברשותו עמדה השנה על 1.3%, מעט גבוה יותר מהתשואה של שנת 2010 אך נמוך מרמת תשואה ממוצעת של 3.3% שהתקבלה בשנים 2002-2011. עם זאת, היחלשות השקל מול הדולר והיורו הביאה לתשואה גבוהה יותר במונחים שקליים - 7.8%.
הסיבה המרכזית לרמת התשואה הנמוכה היא סביבת הריבית העולמית. בנוסף, גם השנה השקיע הבנק בנכסים קצרי טווח באופן יחסי שהתשואה בהם נמוכה יותר. זאת, בשל "הסיכון הגבוה של קבלת תשואת החזקה שלילית על היתרות במקרה של עליית התשואות לפדיון מרמתן הנמוכה".
הריבית הנמוכה באפיקים בהם משקיע הבנק באופן מסורתי והרצון לשפר את יחס התשואה-סיכון בתיק הביאו להרחבת ההשקעה במטבעות ובנכסים של מספר מדינות מפותחות המאופיינות ביסודות כלכליים חזקים.
בנוסף, הודיע הבנק באחרונה כי יתחיל להשקיע גם במניות. חוק בנק ישראל החדש שהתקבל השנה ביטל את ההגבלות שמנעו השקעה כזו, ומאז כניסתו לתוקף החל הבנק להרחיב את מעגל הנכסים שהוא משקיע בהם.כחלק מתהליך זה, הושקעו בתחילת 2012, לראשונה, 2% מהיתרות בשוק המניות האמריקאי.