על מה ישראלים חולמים - ומה מונע מהם להגיע לשם

עבודה משפיעה, הורות טובה, חיים מאוזנים ואם אפשר, גם כמה מיליונים טובים בבנק - כך, פחות או יותר, חולם הישראלי הממוצע לנהל את חייו ערב פסח 2012.

מסקר מיוחד בנושא השאיפות שלנו, שערכה עבור Themarker חברת המחקר פאנלס, עולה כי נהפכנו לעם ששכח מהישרדות ורוצה להשיג "הכל מהכל": רוחניות לצד חומריות, איזון ושלווה לצד עבודה מסביב לשעון והורות טובה לצד עבודה מעניינת.

כך זה נראה במספרים: במישור המקצועי הישראלים שואפים להצליח בעבודתם ולהשפיע בתחומם (40%), לעבוד בעבודה מרתקת יותר (35%) ובתחום שבו יוכלו לסייע לאחרים (27%). אחרים חולמים להקים עסק עצמאי (18%) או להמציא דבר מה שישנה את העולם (15%).

במישור האישי, 36% שואפים להשיג "שלווה ואיזון"; 30% מאתנו חולמים להיות הורים טובים ו-25% מייחלים לנהל אורח חיים בריא. שיעור דומה חולמים על טיול מסביב לעולם. רק 20% מצהירים כי חלומם הוא "לזכות בלוטו ולהיהפך למיליונר" וגם חלום הווילה (עליו תוכלו לקרוא במדור הנדל"ן, עמ' 63-62) נדחק במפתיע לתחתית הרשימה (10%).

איך מתיישבות השאיפות האישיות עם המקצועיות? הן לא ממש מתיישבות. כנראה שפשרה היא לא חומר שממנו עשויים החלומות. לגבי הסיכויים להגשים את חלומותיהם הישראלים הביעו אופטימיות רבה: כ-35% סבורים שיגשימו בוודאות את חלומותיהם האישיים ועוד כ-50% יעשו כל מאמץ כדי להגשימם. עם זאת, רוב הנשאלים (56%) טוענים שכסף הוא הדבר שיכול היה לסייע להם בצורה הטובה ביותר להגשמת חלומותיהם. גורמים נוספים שצוינו הם מישהו שיעניק להם הזדמנות (25%), קשרים במקומות הנכונים (24%) וזמן (23%). נשמע כמו ארבע סיבות טובות למדי לצאת בשבילן לרחוב במחאה שבראשה הסיסמה: "העם דורש צדק חברתי".

"החלומות הישראליים, כפי שעולה מהסקר, מאופיינים בהיברידיות - קיים שיעור דומה של חלומות רוחניים, אפילו פילנתרופיים, ושל חלומות חומריים", אומר פרופ' אביעד רז, סוציולוג ארגוני וראש התוכנית למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון. "אנחנו דור שהוא סינתזה וגם אנטיתזה לדור מייסדי המדינה: שואפים לפתח קריירה מזהירה, כמו גם לתרום לזולת; לדאוג למדינה באמצעות מחאה חברתית, וגם לשמור על שלווה ואיזון. אנחנו חברה עם שאיפות גדולות - מה שמצביע על אופטימיות ופרו-אקטיביות. עובדה זו מתיישבת היטב עם נתוני OECD ל-2011, שהראו כי 72% מהישראלים מרוצים מחייהם, לעומת ממוצע של 59% בכלל מדינות הארגון. מובן שאנחנו גם אלופי העולם בהדחקה, שהיא ספורט ישראלי לאומי".

ובאשר לכסף שצויין על ידי מרבית המשיבים כמכשול הגדול ביותר העומד בינם לבין חלומם, אומר רז: "זה חלק ממנגנון הגנה פסיכולוגי. הפוטנציאל להגיע לאיזון או לחלופין להתחיל לעשות ספורט, תלוי בי ולא בהכרח בכסף. אנחנו חיים בסיר לחץ נורא ובכל זאת מאושרים, אז כנראה שגם כשאנחנו מדברים על החלומות שלנו, נוח להגיד 'לא הגשמתי את החלום בגלל מחסור במזומנים'".

למי שנדמה כי המציאות הקשה גורמת לנו להדחיק חלומות - מחשש שלא יתגשמו - מבהיר הסקר שזה דווקא לא קרה. לרוב הישראלים יש חלומות (רק כ-14% הצהירו שאין להם חלומות, או שלא ידעו להשיב על השאלה).

בעוד בתחום האישי אנו רוצים קצת שלווה, בתחום המקצועי אנחנו מחפשים זירה שבה נוכל להשפיע. אולי זו הסיבה שבגללה הישראלים עובדים כל כך הרבה שעות ומקדישים זמן מועט יחסית לתחביבים, כפי שעלה מאינדקס "החיים הטובים" של OECD ל-2011, שם התברגה ישראל בין שלוש המדינות שבהן שיעור האזרחים העובדים יותר מ-50 שעות בשבוע הוא הגבוה ביותר - 23% מכלל העובדים (לעומת 1.2% מהעובדים בשוודיה, למשל).

אלא שבניגוד לדור המייסדים, שעבדו כדי להתפרנס, רובנו עובדים במידה רבה כדי להשיג "מימוש עצמי": "בעידן שבו אנשים רודפים אחר תחושה חמקמקה כמו מימוש עצמי", אומר פרופ' רז, "לא מפתיע שהשאיפה השנייה בחשיבותה בתחום המקצועי היא לעסוק בתחום שיעניין אותי יותר (35%). רואים זאת בעיקר אצל בני דור ה-y (גילאי 18-35), שמאופיינים בנטייה חזקה לקפוץ ממקום עבודה אחד לאחר וברדיפה אובססיבית אחר 'עניין'".

המסר למעסיקים כאן ברור - כסף ועבודה יציבה הם כבר לא תמריצים מספיקים; השפעה, עניין ואופק מקצועי חשובים לא פחות. "כדאי שמעסיקים יפנימו שעובדים כבר לא מסתפקים בעבודה רובוטית", אומר רז. "הם רוצים לממש את החלומות שלהם במקום העבודה, לכן צריך לשתף אותם ולאפשר להם להשפיע. הם זקוקים לתמריצים חברתיים, אינטלקטואליים ובין-אישיים".

שאיפות וחלומות נוטים להשתנות עם הגיל, מצבנו בחיים והקבוצה החברתית שאליה אנחנו משתייכים. כך למשל, חלומות מקצועיים של נשים שונים מחלומות של גברים - 38% מהנשים מעוניינות לעסוק במקצוע מעניין יותר לעומת 32% מהגברים, ורק 19% מהגברים רוצים לעסוק בתחום שעוזר לאחרים, לעומת 34% בקרב הנשים. גברים גם עונים על הסטריאוטיפ המוכר: 22% מהם חולמים על הקמת עסק, לעומת 14% מהנשים.

ההבדלים בין מבוגרים לצעירים יותר מפתיעים: יותר מאשר הדור הצעיר, בני ה-50 פלוס לא ויתרו על החלום להיות מיליונרים - 24% מהם הזדהו עם החלום לעומת 19% מבין ה-30 פלוס ו-15% מקרב בני ה-20 פלוס. ובכל זאת, הדור המבוגר יותר מצטייר גם כמסופק ושמח יותר בחלקו - ולא בכדי. "העשור השישי בחיים טומן בחובו פוטנציאל לאושר גדול", אומר פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני וכלכלן מהמסלול האקדמי המכללה למינהל. "אנשים מבינים על אילו חלומות הם צריכים לוותר ומה הם כבר לא יהיו, ויש בכך השלמה ורגיעה".

באופן טבעי, לחילונים שאיפות שונות לעומת דתיים. לאוכלוסייה הדתית בישראל (הכוללת בסקר גם את המגזר החרדי) יש חלומות רבים יותר בתחום האישי לעומת המקצועי (55% לעומת 33% בקרב חילונים), ובהמשך ישיר דתיים גם מזדהים יותר מחילונים עם חלומות כמו התפתחות רוחנית (30%).

בחלומותיהם של הדתיים מככבת המשפחה: 21% מהם חולמים על הקמת משפחה גדולה לעומת 5% מהחילונים. השאיפה החזקה ביותר של הדתיים בתחום האישי היא להיות הורים טובים וילדים טובים להוריהם (37% הזדהו עם החלום לעומת 26% מהחילונים). דתיים חולמים על זכייה בלוטו (17%), אבל בית עם גינה לא ממש מעניין אותם (6%). גם טיול מסביב לעולם קורץ הרבה יותר לחילונים (32%) לעומת דתיים (12%).

למרות שבהיעדר כסף, הזדמנויות וקשרים, הישראלים מעידים שהם מתקשים להגשים חלומות, 50% מהם משוכנעים שיש להם הרבה יותר חלומות מהוריהם ו-58% מציינים שיש להם נחישות גדולה יותר להגשמת החלום.

זה לא מפתיע את פרופ' קפלן. לדבריו, החלומות של דור ההורים היו צנועים - בית, משפחה, עבודה כשכיר - ו"כיום כדי להיחשב מצליחן אתה נדרש להישגים גרנדיוזיים. התחרות היא קיצונית ואגרסיבית. תקופת ההישרדות הסתיימה, עלינו אל השפיץ של פירמידת הצרכים של מאסלו, המדרגה החמישית, אחרי צרכים פיסיולוגיים, ביטחון פיסי, אהבה ושייכות וכבוד והערכה - שלב המימוש העצמי.

"כל היקום הוא המדרגה החמישית: זהו מגרש משחקים שבו אתה שואל את עצמך 'מה נשחק היום?' אחר כך אנשים מסיימים את החיים מסתכלים לאחור ואומרים לעצמם: 'המשחק נגמר. היה שווה?'

"החלום נותן משמעות, המטרות מייצרות מוטיווציה, אבל יש כאן גם ממד של אשליה - החלום, הפנטזיה על החיים המושלמים, הוא כמו האופק, כל הזמן מתרחק מאתנו", מסביר קפלן. "אנשים חולמים על שלווה ואז היא מגיעה, וכעבור יומיים הם משתגעים".