חבר שלי בפייסבוק: המשטרה הידידותית

יום שלישי בשבוע שעבר. בכותרות הראשיות עדיין כיכב הסמח"ט שלום אייזנר, שתועד מכה פעיל שמאל מדנמרק, אבל בפיד שלי כבר לא היה לאייזנר זכר. את החברים שלי בפייסבוק הסעירה באותו בוקר ידיעה אחרת לגמרי: "עשרות צפו במין קבוצתי בחוף הים בתל אביב, איש לא התערב, גם לא המשטרה" - דיווחה הכותרת ב"הארץ", שצוטטה בדף הבית שלי שוב ושוב.

בעיקר היו חברי הווירטואליים מזועזעים מכך שמכל עשרות האנשים שצפו באירוע הקשה, רק אחת טרחה להתקשר למשטרה. אבל גם השיחה הזאת לא הועילה: שוטר שהתייצב במקום שתי דקות לאחר הקריאה לא מצא בחוף דבר, טענה המשטרה בתגובה, והצהירה כי "לא היה כל אירוע".

"התבהמות איומה", כתבה חברה אחת בסטטוס שלה; "מזעזע" ציינה אחרת. אבל היתה גם חברה אחת שהתעלמה מהאירוע - התעלמות מופגנת כמעט - קוראים לה "משטרת ישראל העמוד הרשמי". אנחנו חברות כבר כמה חודשים. כמו בהרבה מקרים בחיים, הכרתי את החברה החדשה דרך מכרה משותפת, נקרא לה אורנה.

אחר צהריים אחד נתקעה מכוניתה של אורנה בכניסה לחניון תת-קרקעי בבניין רב קומות בקרית אונו. לרוע מזלה, מכונית אחרת שחנתה בנתיב השני חסמה כליל את הכניסה לחניון - ושובל של דיירים עייפים ועצבניים שחזרו מיום העבודה החל נשרך מאחוריה. הגרר הודיע שיגיע "בתוך שלוש עד חמש שעות", ואורנה, אובדת עצות, חייגה למוקד 100 של משטרת ישראל. אחרי חצי שעה של ניסיונות עקרים, היא כבר היתה מיואשת.

בצר לה, החליטה לנסות דרך אחרת, וכתבה על קיר המשטרה בפייסבוק שהיא זקוקה לעזרה באיתור בעל הרכב החוסם את החניון. אמנם בראש הדף מצוין כי "עמוד זה אינו מהווה תחליף לפניה למוקד 100", אבל לא חלפו עשר דקות מרגע פרסום הסטטוס עד שנציגי המשטרה הגיבו ואיתרו את הנהג, לשמחת לב תושבי השכונה.

אחרי ששמעתי את הסיפור היה לי ברור שהמשטרה היא חברה שאני חייבת לצדי - ועשיתי לה לייק. מדובר, אם לומר את האמת, בחברות חד-צדדית. חברתי החדשה מברכת אותי בבקרים ("בוקר טוב לכולם") ובסופי השבוע ("שבת שלום לכל הפייסבוקאים") - ועל הדרך גם מזכירה לי לשמור על עצמי ("לא לשכוח לתת את המפתחות של הרכב לחבר שלא שותה היום"). זה לא נגמר בזה: היא מעדכנת אותי לגבי נעדרים, מבקשת ממני לשתף את המידע על הדף שלי (פעמיים נעניתי), וגם טורחת לספר לי כשאותם נעדרים נמצאו בריאים ושלמים, תודה לאל, ומודה לי על שיתוף הפעולה. לעתים היא משתפת אותי בתמונות יפות שצילמה ברחבי ישראל "במהלך פעילות מבצעית", ובאופן כללי משדרת הרבה מאוד פתיחות וגילוי לב.

אני, מצדי, לא יצרתי איתה קשר מעולם והיא כנראה לא מודעת לקיומי, מה שלא מונע ממנה להיות מאוד אדיבה לחברים אחרים, פעילים ממני. דותן, למשל, העלה במרץ תמונת שוטר שביד אחת אוחז בהגה ובשנייה מכשיר סלולרי המוצמד לאוזנו. "טוב שאפשר לסמוך על השוטרים שלכם שישמשו דוגמה...", העיר.

לא רק שחברתנו המשותפת לא מחקה את התמונה, אלא גם היתה הראשונה להגיב: "דותן, אם יש בידך את מספר הרכב, נשמח אם תעביר אלינו את הפרטים כדי שנוכל לטפל", כתבה. היו אלה דווקא הגולשים שתהו אם השוטר צולם בזמן נסיעה, או שמא כשעמד ברמזור. אבל חברתי, המשטרה הווירטואלית, לא עוסקת בזוטות. היא נחושה לברר כל דבר לעומקו.

באותו יום ממש העלה גם אורן תמונה מטרידה: ניידת חונה באדום לבן מול דוכן פלאפל. "אם כבר על אדום לבן, שיביא הרבה טחינה", כתב. גם הפעם היו אלה הגולשים שעשו לו חיים קשים: "בפעם הבאה תצלם אותם מוסיפים ת'טחינה, ועל הדרך תחפש לעצמך חיים", הציעה בארסיות גולשת בשם חן. אך אל דאגה, המשטרה לא יורדת נמוך כל כך. כהרגלה, היתה זריזה והצהירה כי תשמח לטפל בתלונה אם אורן ישלח לה את פרטי המקרה.

משטרת הפייסבוק גם מרשה לאזרחים לכעוס עליה. "המשטרה גזענית ופאשיסטית", כתב לה פעם חבר משותף של שתינו, הוא אפילו קיבל על זה לייק. תגובתו, כמו ביקורות קשות אחרות, לא נמחקה.

כל זה יכול היה להיות נהדר ממש, לולא לחברתי הטובה "משטרת ישראל - העמוד הרשמי", היתה אחות גדולה, משטרת ישראל שמה, שאינה וירטואלית בכלל. ב-2011 ניצבה המשטרה ה"אמיתית" במקום השני במספר התלונות שהגיש נגדה הציבור (785 תלונות), כך עלה מדו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה. את הבכורה גזל ממנה רק המוסד לביטוח לאומי (1,388 תלונות). יותר ממספר התלונות, מטריד שיעור התלונות המוצדקות - כמעט 40% - גבוה ביחס לממוצע (29% בקרב כל הגופים שנבדקו) וביחס לשיאן התלונות ביטוח הלאומי (16% בלבד).

פלא שחברתי נאלמה דום באותו בוקר של יום שלישי, ולא כתבה דבר על מעשה הנבלה הפומבי בחוף הים? מה היא יכולה להגיד כשאחותה הבכירה, המשטרה, כבר הכחישה את האירוע, ורק שעות רבות אחר כך הצהירה שתפתח בכל זאת בחקירה? הרי החברה שלי לא רגילה לכסת"ח, לתרץ תירוצים ולטשטש ראיות. היא גלויה ושקופה, זריזה ואדיבה, ומסוגלת לשמוע ביקורת. היא משטרה מהחלומות. אם תרצו, היא האלטר אגו של המשטרה. כמה נפלא היה יכול להיות אם כל זה לא היה וירטואלי.