איש הצללים של הלו: האקר שהסתבך בכל העולם

מצבה של חברת התקשורת היל"ת, מפעילת מותג הלו, בכי רע. הסתבכות מובילה להסתבכות, ולא ברור עוד כמה זמן תוכל החברה למשוך. יש שיאמרו שהחברה הקטנה והממזרית נפלה קורבן לשוק ריכוזי של ענקיות ששמו לה רגליים. זה כמעט מפתה להיתלות בתזה הזו, אלא שמי שמכיר את ההיסטוריה היזמית של דודי שטרנברג, המעורב בהלו, לא צריך להיות מופתע ממסלולה הנוכחי של החברה.

דוד (דודי) שטרנברג נולד ב-26 בנובמבר 1978, כך שכיום הוא בן 33. על פי פרסומים בעיתונות, הוא התגלה כגאון מחשבים כבר בגיל צעיר, וסיים תיכון בגיל 15. ההסתבכות הראשונה שלו היתה בשנת 2002, בהיותו בן 24, כשנעצר על ידי האף-בי-איי האמריקאי, בסיוע משטרת ישראל, בחשד לפריצה למחשבים של חברת מוצרי אלקטרוניקה אמריקאית. בהודעה שהוציאו אז הבולשת האמריקאית ומשטרת ישראל נמסר כי הוא מבוקש בגין גניבת מידע אישי - מספרי כרטיסי האשראי של כ-80 אלף לקוחות החברה.

בהודעה נכתב: "בעקבות פריצה למחשבי חברה אמריקאית, יצר האף-בי-איי קשר עם משטרת ישראל. שטרנברג היה מבוקש בכל הקשור לחקירה זאת". ככל הידוע הוא נחקר על ידי האף-בי-איי, אך ההליכים נגדו בתיק זה לא נמשכו.

שטרנברג חוזר לישראל, ובסוף 2003 מסתבך שנית. הוא פורץ אלקטרונית לסניף של בנק הדואר בדניה, חיפה. שטרנברג נתפס, נשפט ומורשע. כך כותבת עליו השופטת דורית ביניש בעת הארכת מעצרו: "המשיב הוכיח בעברו את יכולותיו וניסיונו העשיר בעבירות הזיוף והמרמה וכן את נכונותו להתחמק מהליכים משפטיים המנוהלים נגדו, עד כדי כך שהוכרז כ'עבריין נמלט' וההליכים שנוהלו כנגדו הותלו. בנסיבות אלה מתעורר חשש ממשי ומוצק כי תחכומו הרב של המשיב יסייע לו בהימלטות מפני הדין, ובכך יסוכלו ההליכים המנוהלים נגדו באם ישוחרר לחלופת מעצר".

באפריל 2005 ניתן גזר הדין: "בית המשפט גזר על הנאשם עונש של 30 חודשי מאסר מיום מעצרו, מתוכם 14 חודשים ו-21 יום בפועל שיהיו חופפים לתקופת מעצרו של הנאשם. יתרת המאסר תוטל כמאסר על תנאי ל-3 שנים".

בסוף 2006 שטרנברג מכה שוב. הפעם הוא מקים חברת "היי-טק" בשם פרקטיקל סולשונז, שמפעילה מיזם מכרזים מבוסס הודעות טקסט בשם סמס ווינר (SMS Winner). החברה עולה לאוויר עם קמפיין פרסומי רחב היקף (מוטיב חוזר בקריירה של שטרנברג), שכולל פעילות בעיתונות, ברדיו ואף בטלוויזיה - עם הפרסומת הזכורה שבה נראים שני גנבים נכנסים לבית, אך מחליטים בסוף לא לגנוב את הפלזמה "כי בסמס ווינר אני מביא כזו בשקל וארבעים". המודל העסקי של המיזם התבסס על הצעות מחיר בהודעות אס-אם-אס פרימיום.

שטרנברג מצליח לגייס כשותף קטן בחברה (15%) את יעקב קדמי, שסיים אז תפקיד ארוך שנים כסמנכ"ל השיווק של פרטנר. אלא שבסוף פברואר 2007 חושף TheMarker כי המיזם נקלע לקשיים וחדל לפעול. לקוחות רבים מתלוננים שלא קיבלו את המוצרים שזכו בהם, אך את שטרנברג לא ניתן להשיג. המיזם משאיר אחריו חובות גם לגופי מדיה שבהם פירסם, כמו הרדיו האזורי, וגם חוב של כ-100 אלף דולר למשרד עורכי דין גדול שייצג אותו באותה תקופה.

"האמנתי שהוא נלהב מדי - רצה להקים אימפריה", אמר גורם שהיה קרוב לאחד המיזמים של שטרנברג. ואחר מספר: "שטרנברג השתולל עם הוצאות הפרסום של מיזם ווינר, אך הן לא השתוו להכנסות, וכל הזמן אמר 'הכל בסדר, יש לי משקיעים'. הוא התחיל לעכב תשלומים ובשלב מסוים נעלם. המשפחה אמרה שהוא עזב לפנמה".

שטרנברג אכן נסע לפנמה. שם הוא הביא לעולם (מלבד שני ילדים מאזרחית מקומית) מיזם תקשורת בשם סימפל (Simple). החברה מכריזה על הצעת טריפל חסרת תקדים: אינטרנט, טלפון וטלוויזיה במחיר של 39.99 דולר. היא שוכרת משרדים יפים במיקום טוב ועולה עם קמפיין מושקע. כחלק מהקמפיין מגרילה סימפל ג'יפ מרצדס. גם הלו הישראלית, אגב, מגרילה בימים אלה מכונית למשתמשים בשירותיה - רק שהפעם מדובר בפיג'ו 107.

לא עובר זמן ארוך ומיזם סימפל עולה על שרטון - והוא כבר אינו קיים. אך שטרנברג ממשיך לתחנה הבאה שלו, לא מבלי להשאיר אחריו אדמה חרוכה. על פי האתר offshorealert, שמדווח על חקירות הונאה בינלאומיות, שטרנברג ואחד משותפיו מבוקשים לחקירה על ידי ממשלת פנמה בחשד להונאה. על פי האתר הוותיק, השניים רשמו לחברה בשם Inetnational Calling Services צ'ק של בנק Wachovia על סך 400 אלף דולר, אך הצ'ק נמצא ללא כיסוי בעת ההפקדה.

אבל שטרנברג לא בפנמה. הוא כבר במיאמי. על הפרק במיאמי ידוע מעט מאוד, אך מסמך משפטי מוכיח כי שטרנברג, יחד עם שותף כמובן, היו חייבים לאמריקן אקספרס סכום של 192 אלף דולר. אך גורם המקורב לשטרנברג טוען שהוא רק "שילם חוב של חבר". במיאמי נישא שטרנברג לאשה. אמריקן אקספרס בחרו שלא להגיב לפנייתנו. התחנה הבאה: ישראל.

בחזרה לארץ הקודש: ב-2009 שטרנברג מסתבך שוב בפרשה שתתגלגל עד לאפריל 2011. עוד ב-2006 מקים שטרנברג, יחד עם שותף (תמיד יש שותף), מיזם תוכן סלולרי בשם פופיק - סוג של שירות היכרויות סלולרי, שמבוסס על הודעות אס-אם-אס פרימיום, כאלה שעולות למקבל ההודעה כמה שקלים - ובמקרה זה 5 שקלים להודעה. אך פופיק שלח הודעות פרימיום כאלה גם לאנשים שכלל לא נרשמו לשירות.

במרץ 2009 מוגשת תביעה ייצוגית נגד המיזם, נגד חברות הסלולר ונגד חברות הסליקה הסלולרית (שמעבירות את הכסף), בהיקף של 56 מיליון שקל.

ההתובענה מאושרת כייצוגית ואחרי משפט של שנתיים, באפריל 2011 נקבע במסגרת פשרה כי יוחזרו לנפגעי המיזם 4.6 מיליון שקל. כך כותבת בפסק הדין השופטת ענת ברון: "עילת התביעה העיקרית נגד פופיק היא עוולת התרמית; ובנוסף נטען נגד פופיק לרשלנות, גזל, הפרת חובה חקוקה של הוראות חוק המחשבים". אלא שבעת סיום המשפט פופיק אינה קיימת יותר ומי שסופגת את מרבית העלות היא חברת טלכלל. עד היום, טלכלל טוענת ששטרנברג חייב לה סכום זה.

היל"ת (החברה הישראלית לתקשורת) מקבלת בספטמבר 2011 רישיון להפעלת שירות שיחות לחו"ל. בתחילת ינואר 2012 החברה מכנסת מסיבת עיתונאים ומכריזה על הלו כמותג שלה, ועל השקת הפעילות הבינלאומית עם קידומת 015. 50% מהחברה מוחזקת על ידי משפחת שכטר, 23% על ידי ברוריה זבולוני (רבנית, אחותו של "הרנטגן" ובוררת של העולם התחתון), 23% על ידי אדם בשם מטיאס פרנקל ועוד 4% על ידי משרד עו"ד שקל ושות'.

ודודי שטרנברג? הוא רק "נציג בעלי המניות, יועץ של החברה, ואין לו טייטל רשמי בה", נמסר מהלו. אלא שגורמים שונים שהיו בהלו סיפרו ל-TheMarker ששטרנברג הוא המוציא והמביא בחברה. ישיבות שהתקיימו במשרדי הלו נוהלו על ידי שטרנברג, כאשר יורם שכטר, יו"ר ובעל השליטה בחברה ואיש עסקים מוכר מתחומי הנדל"ן המשמש גם יו"ר חברת החדשות של ערוץ 10 - שיחק בהן תפקיד משני, אם בכלל.

שטרנברג גם קשור לחברה בקשרי דם: הוא נישא בארץ לבתה של הרבנית זבולוני, שרי, שגם היא עובדת חברה ונושאת את תפקיד המשנה למנכ"ל. אחותה של שרי ובת נוספת של הרבנית, חני זבולוני, היא היועצת המשפטית של החברה. עם זאת, בשבוע האחרון ירדה מעורבותו של שטרנברג בחברה והוא כמעט ולא מבקר במשרדיה. שטרנברג כיום, אגב, חזר בתשובה לכאורה - וחי כחרדי.

ם הפעם - הלו מתחילה בגדול. החברה מכריזה על שיחות לחו"ל ללא דמי מנוי, ומתמחרת את השיחה לארה"ב ב-3 אגורות - מחיר רצפה, ואת השיחות לרוסיה ב-3 אגורות - מחיר הפסד. "אנחנו חושבים שנרוויח יפה מאוד", הסביר שכטר באירוע לעיתונאים לרגל ההשקה. "יש לנו כוח אדם קטן והרמה הטכנולוגית הכי גבוהה בעולם. בעוד שנתיים-שלוש נתפוס לפחות 20% בכל תחום שניכנס אליו. השקענו עד כה 15 מיליון דולר, ונצא בקמפיין בעלות של 15 מיליון שקל".

אלה סכומים לא מבוטלים בשביל חברה שמתחילה מאפס. לשם השוואה, ב-2010 נרכשה אקספון 018 תמורת שווי של כ-10 מיליון דולר, וזו חברה עם ותק של יותר מעשור בשוק החולשת על כ-5% משוק השיחות לחו"ל. בתור הפרזנטור של הלו נבחר הזמר והמפיק אלון דה לוקו, והלו לא מסתפקת ברדיו ובשלטי חוצות, ומפרסמת גם בערוץ 2.

בסוף מרץ מכנסת החברה מסיבת עיתונאים, ומכריזה על כניסה לעוד פעילות בשוק התקשורת - תחום הסלולר, שבו תפעל כמפעילה וירטואלית (MVNO). הלו מדהימה את השוק כשהיא מודיעה על חבילת שיחות והודעות ללא הגבלה - במחיר של 99 שקל לחודש. החברה אף תיכננה קמפיין פרסומי נפרד נוסף לפעילות הסלולר שלה, הפעם בכיכובו של גורי אלפי.

כבר מהימים הראשונים של הלו, עוד כספקית שיחות לחו"ל, נשמעת ביקורת על המודל העסקי של החברה. גורמים בתעשייה תוהים כיצד הצליחה הלו להשיג מחירים נמוכים כל כך לחו"ל, מבלי להפסיד על העברת דקת שיחה ב-3 אגורות בלבד. יש לציין כי בתעשיית השיחות לחו"ל יש לנפח הלקוחות יתרון מבחינת מחיר: המפעילות הבינלאומיות מרוויחות לרוב מעט מאוד מדקות השיחה, ועיקר הרווח שלהן נובע מהתשלום החודשי הקבוע, שאותו הלו לא גובה, ומכרטיסי חיוג, שאותם הלו אינה משווקת.

עם השקת פעילות הסלולר של הלו, הספקות גוברים. כלכלנים בכל חברות הסלולר מנסים להבין איך הלו מתכוונת להרוויח - ולא מצליחים. בסקירה של בנק Citi נטען כי מדובר במחיר הפסדי לחברה. אך בתוך כל זה, החברה ממשיכה עם הקמפיין הארצי, ומעסיקה כ-80 עובדים (לשם השוואה, לחברת 018 אקספון יש רק כ-50 עובדים). הלו שוכרת משרדים נאים, מכוניות ליסינג לבכירים ועוד. גם אם הכל כשר למהדרין בחברה - נראה כי מישהו קפץ מעל הפופיק.

"בשבילי זה כמו לצפות בשידור חוזר", מספר מי שהיה שותף של שטרנברג במיזם קודם. ואכן, קשה להחמיץ את הדמיון בין מקרה הלו לבין המיזמים הקודמים ששטרנברג היה מעורב בהם. גם הלו קמה כמיזם תקשורת חדשני ושאפתני, במחיר אטרקטיבי, גם בהלו ישנם אנשי עסקים מכובדים וישרים והשקעה כספית ניכרת, גם הלו עלתה עם קמפיין גדול, המשרדים נאים, אך מתגלה שההכנסות לא מספיקות לכסות את ההוצאות. הלו מסתבכת שוב ושוב בשבועות האחרונים, מפטרת עובדים, מעכבת משכורות ואף סובלת מניתוק התקשורת לחו"ל. עד כה, המיזמים נסגרו מהר והשאירו אחריהם חובות. נקווה שזה לא מה שיקרה עם הלו.

נותרו עדיין לא מעט שאלות פתוחות לגבי הלו. עוד לפני שהלו עלתה לאוויר, עבד שכטר עם ספקיות השיחות לחו"ל, סמייל ובזק בינלאומי. הוא ייצג חברה שסחרה בתעבורה לחו"ל (תחום המכונה האבינג). שכטר עשה זאת עבור חברה ששמה סנכתם תקשורת (Sanctum). גם שטרנברג מבקש בחלק מהמיילים שהגיעו לידי TheMarker להעביר לו כסף לחשבון של סנכתם. אלא שברשם החברות החברה רשומה על שם אטילה קרוואי, שמתגורר ברחוב אבנר מאיר 32 בנתניה. מספר תעודת הזהות של קרוואי מרמז שמדובר בבחור צעיר. אך מיהי החברה ומיהו קרוואי? לא ברור. מי שרשם את החברה ברשם החברות היא לא אחרת מאשר היועצת המשפטית של הלו, חני זבולוני.

השאלה הגדולה יותר היא מה חיבר את חבורת בעלי המניות, שיש בה אנשי עסקים ותיקים כמו יורם שכטר מצד אחד, וברוריה זבולוני, שהיא רבנית ובוררת של העולם התחתון. מן הצד השני, מה היה חלקו של שטרנברג בהקמת החברה ומה ידעו בעלי המניות בה על עברו הפלילי?

האם ברוריה זבולוני קיבלה מניות בחברה תמורת השקעה כספית בה, או על בסיס החברות ארוכת השנים עם יורם שכטר? ככל הידוע, העסק היחיד שהיה בבעלותה של הרבנית הוא "חנה הפקות ואירועים וימי כיף בע"מ".

לבסוף, נשאלת השאלה איפה היה משרד התקשורת. עו"ד הבקיא בתחום הסביר כי העיקרון של "קלון יחסי" עשוי לחול בהקשר של קבלת רישיון בתחום התקשורת. במלים אחרות: שטרנברג לא היה מקבל רישיון תקשורת על סמך ההיסטוריה המפוקפקת שלו בתחום. אם לא ידע המשרד על מעורבות שטרנברג בהלו - זה חמור. אילו ידע ובכל זאת נתן לחברה רישיון - זה חמור שבעתיים.

ממשרד התקשורת נמסר בתגובה: "מרגע קבלת הבקשה התבצעו כל הבדיקות המקובלות והרישיון ניתן". מהלו לא נמסרה תגובה לידיעה.