סבלנות כאמנות: כך הפך וורן באפט לאחד מעשירי העולם

ביום שישי הקרוב תתרחש בוול סטריט ההנפקה המדוברת ביותר בשנים האחרונות, והגדולה בהיסטוריה של עידן האינטרנט. פייסבוק, הרשת החברתית הדומיננטית בעולם, ששינתה את הרגלי התקשורת של מיליוני בני אדם, תיסחר בנאסד"ק לפי שווי שוק פנטסטי של 100 מיליארד דולר, לאחר חודשים רבים של ציפייה ואינספור הערכות.

הביקוש למניית פייסבוק גאה הרבה לפני ההנפקה. מאות משקיעים נאלצו לעמוד בתור ברוד שואו שערכה החברה בשבוע שעבר בניו יורק. להתנפלות הצפויה על המניה המדוברת תרם בתחילת השבוע סטיב ווזניאק, ממייסדי אפל . "ארכוש את מניית פייסבוק בכל מחיר", הכריז שותפו לשעבר של סטיב ג'ובס, בהצהרה שמבטאת בצורה מדויקת את הלך הרוח בוול סטריט בחודשים האחרונים.

במרחק אלפי קילומטרים מעמק הסיליקון ומוול סטריט, אי שם במדינת נברסקה, יושב לו משקיע שכבר הודיע באופן ברור כי אינו מתכוון להשקיע בפייסבוק, בשום מחיר שהוא. "כשאחרים מתנהגים בתאוות בצע, אני משתדל להיות פחדן", טבע כבר לפני שנים רבות וורן באפט את פילוסופיית ההשקעה שלו, שמסבירה את גישתו גם במקרה של פייסבוק.

אולם זו לא הסיבה היחידה ש"האורקל מאומהה" נזהר מהמניה החמה בעולם, אף שקופת המזומנים המתפקעת שלו יכולה להפוך אותו בקלות לאחד מבעלי המניות הגדולים בה. תיק ההשקעות של האיש שהפך את הסבלנות לאמנות מורכב ברובו מחברות גדולות, יציבות ופשוטות להבנה, כמו קוקה קולה, וול מארט ופרוקטר אנד גמבל. באפט ידוע בסירובו העיקש להשקיע בחברות שהוא אינו מבין בהן, ומסיבה זו הוא גם כמעט אינו משקיע בחברות טכנולוגיה.

פייסבוק, שעונה על שני הקריטריונים, היא תעלומה מבחינתו. "אני לא משקיע במה שאני לא מבין, ואני לא רוצה להבין את פייסבוק", ביטא באחרונה סגנו צ'ארלי מאנגר את תפישת העולם של באפט בראיון ל-CNN. באפט עצמו טען כי הוא סבור שפייסבוק, כמו גוגל ואפל, הן חברות נהדרות, אולם הוא פשוט אינו יודע "כמה היא תהיה שווה עוד חמש או עשר שנים".

את הכתף הקרה שהעניק המיליארדר בן ה-81 להשקעה בפייסבוק אפשר היה לקבל ללא תהיות, אילולא חשף באפט רק לפני כמה חודשים את אחת ההשקעות הגדולות והמפתיעות שלו אי פעם: ברקשייר התאווי, חברת האחזקות שלו, ביצעה רכישת ענק של 5.5% ממניות ענקית המחשוב יבמ תמורת סכום עתק של 12.86 מיליארד דולר. מדובר בסכום גבוה יותר מהסכום המקסימלי שפייסבוק מתכוונת לגייס בהנפקה שלה, שהוא 12 מיליארד דולר. באחת הפך באפט לבעל המניות השני בגודלו באחת מחברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם.

במבט ראשון, החדירה הגרנדיוזית של באפט למגזר הטכנולוגי נראית תמוהה, בוודאי בשביל מי שמתגאה בכך שהמכשיר היחיד במשרדו הוא טלפון קווי פשוט, שממנו הוא מנהל את אימפריית ההשקעות שלו, שהפכה אותו לאיש השלישי בעושרו בעולם. אז מה קרה כאן? האם באפט זנח את עקרונות ההשקעה שלו והחליט להמר? האם יבמ, חברה שמחקה לחלוטין את הקשר עם הצרכן הפרטי לטובת אספקת פתרונות מחשוב למגזר העסקי, קלה יותר להבנה מפייסבוק הנגישה כל כך? אולי גילו המתקדם של באפט מתחיל להשפיע על שיקול הדעת שלו? כדי להבין שאף אחת מהתשובות אינה נכונה, צריך לחפור לעומק, בדיוק כמו שעשה באפט.

באפט מצהיר כבר שנים כי אינו מבין בטכנולוגיה, אולם בראיון שבו חשף את ההשקעה המפתיעה ביבמ סיפר כי הוא מקפיד לקרוא את דו"חות החברה כבר 50 שנה. באפט סיפר כי לא ראה עוד חברה גדולה כל כך שהאסטרטגיה שלה כה ממוקדת. כשבחן את ההשקעה בחברה, ביקר במחלקות המחשוב של חברות שבבעלות ברקשייר האתוויי, וביקש לדעת מדוע מנהלי מערכות המידע מעדיפים להשתמש במערכות של יבמ ולא של חברות מתחרות. התשובה תאמה את אסטרטגיית ההשקעה של באפט: מוניטין וניסיון.

לא מעט בזכות שתי תכונות המפתח האלה נהפכה יבמ ל"ענק הכחול", שבתוך פחות מעשור השכיל לבצע הסבה מוצלחת משם נרדף למחשבים אישיים לחברה ענקית המספקת פתרונות טכנולוגיים מורכבים לחברות ולארגונים גדולים ברחבי העולם. מוניטין וניסיון הן שתי תכונות שביסוסן תובע קילומטראז' רב, ושאותן, למרות הבאזז הבלתי נגמר סביבה, פייסבוק בת השמונה טרם השכילה לטפח. ההיעדרות של מארק צוקרברג בן ה-28 מהרוד שואו של החברה שייסד - צעד תמוה שהתקבל באכזבה רבה בקרב המשקיעים - יכולה לשמש דוגמה למוניטין ולניסיון שעוד צריכים להיבנות בפייסבוק.

באפט עצמו אינו חף מטעויות ואינו מהסס להודות בהן, כפי שהוכיח גם בשבוע שעבר באסיפת בעלי המניות של ברקשייר, שבה התנצל בפני המשקיעים על השקעה כושלת של מיליארדים בחברת נפט טקסנית שנקלעה לקשיים. אולם באחרונה, עושה רושם, הביקורת עליו נהפכה שכיחה יותר. בעולם שבו שווי השוק של אפל - עוד חברת טכנולוגיה שבאפט נמנע מלרכוש מניות שלה - גדול יותר מכל המגזר הקמעוני בארה"ב, שבו נמצאות מרבית ההשקעות של ברקשייר האתוויי, קל ללגלג על כלב זקן שאינו מסוגל ללמוד טריקים חדשים.

גם בעיתונות הכלכלית המקומית לא נפקד מקומה של הביקורת על באפט בשבועות האחרונים. טור אחד טען לשקיעתה של גישת באפט לאור נסיקת חברות הטכנולוגיה על חשבון הסבתות של המשק האמריקאי; טור אחר הוקדש לטעויות שמנה באפט באסיפת בעלי המניות; וידיעה נוספת הבליטה את הפספוס של מניית החברה בהשוואה למדד 500 S&P בשנים האחרונות. האם יש ממש בביקורת? האם כללי ההשקעה הקשיחים שהפכו את ברקשייר למודל לחיקוי אינם תקפים עוד במאה ה-21?

התשובה טמונה בניתוח תיק ההשקעות הנוכחי של באפט. ברקשייר האתוויי מושקעת כיום ב-40 חברות ציבוריות - בנוסף ל-148 חברות פרטיות שנמצאות בבעלותה - בסכום כולל של 77 מיליארד דולר. 90% מהון המניות מושקע בארה"ב, והשאר בארבע מדינות בלבד: גרמניה, בריטניה, צרפת ואירלנד. רוב ההון מושקע בשלושה ענפים מרכזיים: פיננסים, קמעונות וטכנולוגיה (ולו בזכות ההשקעה האדירה ביבמ). כמה פשוט - ככה יעיל.

החברות הגדולות בפורטפוליו של ברקשייר הן מעמודי התווך של הכלכלה האמריקאית עשרות שנים ושגורות בפיו של כל עובד זוטר בסניף של מקדונלד'ס באומהה: קוקה קולה, וולס פארגו, יבמ, אמריקן אקספרס, פרוקטר אנד גמבל, קראפט, וול מארט וג'ונסון אנד ג'ונסון.

חמש החברות הראשונות ברשימה מרכיבות יותר מ-70% מהשווי הכולל של תיק ההשקעות (55 מיליארד דולר), לכן נתמקד בביצועיהן בטווח הזמן של ארבע השנים האחרונות. אלה היו מהשנים הקשות ביותר למשק האמריקאי בפרט, ולכלכלה העולמית בכלל, מאז שנות השפל הגדול, ומשום כך הן מהוות אתגר קשה במיוחד לכושר העמידות והיציבות של החברות הגדולות.

קוקה קולה, וולס פארגו, יבמ, אמריקן אקספרס ופרוקטר אנד גמבל רשמו בארבע השנים האחרונות עלייה עקבית בערך המניה וצמיחה ברווח הנקי, למרות המשבר הכלכלי והירידה החדה בביקושים בעולם המערבי.

מניית קוקה קולה, החברה הגדולה ביותר בתיק ההשקעות, שברקשייר מחזיקה ב-8.86% ממניותיה (בשווי של 15.5 מיליארד דולר), נסחרת כיום ב-77 דולר למניה - קפיצה של 30% לעומת מאי 2008, חודשים ספורים לפני קריסת השווקים הפיננסיים. בארבע השנים שחלפו מאז, רשמה יצרנית המשקאות הגדולה בעולם גידול ממוצע של 33% ברווח, שהסתכם בשנה החולפת ב-8.5 מיליארד דולר, לעומת 5.9 מיליארד דולר ב-2007, טרם המשבר.

וולס פארגו, הבנק הגדול בארה"ב במונחי שווי שוק, שב-2011 הגדיל באפט את אחזקותיו בו ל-7.7% מהמניות (בשווי של 12.78 מיליארד דולר), הצליח לרשום באחת התקופות הקשות ביותר למגזר הבנקאי האמריקאי עלייה של כ-10% בערך המניה, וב-2011 הכפיל את רווחיו בהשוואה ל-2007 - השנה שקדמה למשבר - עם רווח נקי של קרוב ל-16 מיליארד דולר.

נישאר במגזר הפיננסים. חברת כרטיסי האשראי אמריקן אקספרס, שהוקמה בידי המייסדים של וולס פארגו כשירות דואר לפני 160 שנה, והוכתרה באחרונה על ידי מגזין "פורצ'ן" לאחת מ-20 החברות הנערצות בעולם העסקי, הוכיחה כי היא ראויה לתואר: ערך המניות של החברה, שברקשייר מחזיקה בה 13% (בשווי של 9 מיליארד דולר), הכפיל עצמו ממאי 2008 ל-58.5 דולר למניה, והרווחים ב-2011 גדלו ב-25% לעומת 2007, לכ-5 מיליארד דולר רווח נקי.

הנתח של ברקשייר במניות ענקית מוצרי הצריכה פרוקטר אנד גמבל אמנם קטן יחסית - 8.2% - אולם מדובר בשווי מניות נוכחי של כמעט 5 מיליארד דולר. מניית התאגיד השמיני בגודלו בעולם רשמה עלייה של קרוב ל-10% בארבע השנים האחרונות, ונסחרת כיום ב-63.6 דולר למניה, לעומת 57 דולר למניה במאי 2008. הרווח הנקי ב-2011 היה כ-12 מיליארד דולר, גדול בכמעט 20% לעומת 2007. בנוסף, ובניגוד חד למגמה העולמית, דווקא בשנתיים הראשונות והקשות ביותר של המשבר הצליחה פרוקטר אנד גמבל לרשום רווחים גדולים עוד יותר: 13.4 מיליארד דולר ב-2009 ו-12.7 מיליארד דולר ב-2010.

נסיים ביבמ: הביצועים של הרכישה הגדולה האחרונה של ברקשייר הם המרשימים מכולם. החברה שבאפט הודה כי רכש כמה שנים מאוחר מדי מוכיחה זאת היטב, הן בערך המניה והן ברווח. לו היה באפט רוכש את מניות יבמ לפני ארבע שנים, ברקשייר היתה נהנית מנסיקה של יותר מ-100% בערך המניה - מ-90 דולר למניה במאי 2008 לכמעט 200 דולר למניה כיום. הרווחים מרשימים לא פחות: גידול עקבי בכל אחת מארבע השנים 2007-2011, ואת 2011 מסיימת יבמ עם שורת רווח תחתונה של 15.8 מיליארד דולר - זינוק של 50% לעומת הרווח ב-2007, שהיה 10.4 מיליארד דולר.

ומה לגבי ברקשייר האתוויי עצמה? התשואה הממוצעת של מניית ברקשייר בחמש השנים האחרונות היתה 10.6%, והיא הביסה לאורך כל התקופה את מדד 500 S&P, שהניב תשואה שלילית ממוצעת של 5.7%. ברבעון הראשון של 2012 הכפילה חברת האחזקות של באפט את רווחיה ל-3.25 מיליארד דולר, לעומת רווח נקי של 1.5 מיליארד דולר בתקופה המקבילה אשתקד - נחמה לא קטנה לבעלי המניות שהגיעו לאסיפה והתאכזבו לשמוע שבאפט אינו מתכוון להשתתף בהנפקה של פייסבוק.

קל להסתנוור מהנסיקה המטאורית של חברות טכנולוגיה כמו פייסבוק, אפל ואחיותיהן הקטנות יותר - ובצדק. אולם השקעה בחברות טכנולוגיה אינה מומלצת לבעלי לב חלש, ולא חסרות דוגמאות לכך. אפל, החברה הגדולה בעולם כיום, היתה על סף פשיטת רגל ב-1996, 20 שנה אחרי הקמתה. פקיעת בועת הדוט.קום בסוף המאה ה-20 מחקה השקעות של מיליארדי דולרים והנחיתה מכה כואבת לתעשייה כולה. בסוף השנה שעברה צנחה מניית גרופון בעשרות אחוזים, זמן קצר אחרי הנפקתה הנוצצת, ואפילו מניית פייסבוק אינה חסינה מסימני שאלה לגבי עתידה לאחר הרוד שואו החובבני שערכה. האם אפשר לדמיין את אחת החברות הגדולות בתיק ההשקעות של ברקשייר עוברת את אחד מהזעזועים האלה?

מוניטין וניסיון, נימק באפט את ההשקעה ביבמ, ומעניין עד כמה פילוסופיית ההשקעה הזו עוברת כחוט השני באחזקותיו הבולטות: למעט יבמ, שחגגה בשנה שעברה 100 שנים להקמתה, ארבע החברות הגדולות בתיק ההשקעות של ברקשייר נוסדו במאה ה-19.

בדומה לארה"ב, שבה קמו והתפתחו כולן, כל אחת מהחברות הללו - וברקשייר בכללן, נהפכה במהלך המאה ה-20 למעצמה בזכות כושר התמדה וטיפוח אסטרטגיית התפשטות שגובשה בסבלנות לאורך עשרות שנים. וכמו הכלכלה האמריקאית, גם הן הוכיחו בשנים האחרונות עמידות מרשימה, כמו כדי להוכיח כי ההספדים על חילופי המשמרות בסדר העולמי הכלכלי היו מוקדמים מדי.

באפט, שנולד וגדל לעשור האכזרי של השפל הגדול שנבע משנים של הימורים פרועים בשוקי המניות, הפתיע באחרונה כשדחה את הטענות על הצורך להשקיע בזהב לאור אי הוודאות הנמשכת בשווקים. "אנחנו לא ערב המלחמה ב-1939. אנשים מתורבתים לא קונים זהב", הסביר. הביצועים של ברקשייר האתוויי והחברות שבהן היא מושקעת הוכיחו במשבר הכלכלי האחרון פעם נוספת - באפט אינו רק בעל מגע הזהב, הוא הפך לסטנדרט הזהב.