גוש היורו כפי שאנו מכירים אותו מחוסל, ומיליוני תושביו עומדים בפני תוהו ובוהו כלכלי, מזהירים הכלכלנים סיימון ג'ונסון, לשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינ"ל (IMF) ופיטר בון, עמית בכיר בית הספר כלכלה של לונדון, במאמר שפירסמו באתר הבלוגים "האפינגטון פוסט".
לדבריהם, כמעט אפסו הסיכויים למנוע את פרישת יוון מגוש היורו, לאור משיכת פיקדונות מחשבונות בבנקים במדינה, דחיית תשלומי מסים על ידי חייבים במדינה ודחיית תשלומים לספקים על ידי חברות מקומיות - בין אם מכיוון שאין באפשרותם לשלם או משום שהם מקווים כי זניחת היורו וחזרה לדרכמה יוזילו את התשלומים.
הנציבות האירופית, הבנק המרכזי של אירופה וקרן המטבע הבינ"ל לא הצליחו להשיב את יוון למסלול של התאוששות, וכל "נקודות התפנית" שעליהן הוכרז התבררו בסופו של דבר כהמשך ההידרדרות במורד חלקלק, כתבו ג'ונסון ובון. יתר על כן, התגובות הפוליטיות למשבר בתוך יוון עצמה נראות מובנות מאליהן, לאור העובדה שכלכלת יוון שקועה במיתון זה חמש שנים, שיעור האבטלה גבוה מ-20%, קיצוצים נוספים צפויים בהמשך הדרך, ושלל הבטחות שלא התממשו מצד פוליטיקאים בתוך יוון ומחוצה שלה. מה גם שהעובדה שכולם מדברים עכשיו על אפשרת של פרישת יוון מהיורו לא ממש מעודדת השקעות או חוזים ארוכי טווח ביוון.
ג'ונסון ובון יצאו במאמרם נגד פוליטיקאים אירופים שטוענים כי פרישה מסודרת של יוון מהיורו עדיין אפשרית בתנאים הנוכחיים, וכי יוון תהיה המדינה היחידה שתפרוש מגוש המטבע. "הם טועים. פרישת יוון היא בסך הכל צעד נוסף בשרשרת אירועים שמובילה להתפרקות כאוטית של גוש היורו", כתבו הכלכלנים.
שמיטת חובות בהיקף שלא נודע מעולם
לדבריהם, השלב הבא של המשבר באירופה יטמון בחובו התפכחות כואבת לגבי היקף הסיכונים הפיננסים שנטלו על עצמם הגופים האירופים ומשלמי המסים בגוש היורו. "כאשר יוון תפרוש מהיורו, ממשלתה צפויה לשמוט חובות בהיקף של כ-121 מיליארד יורו לנושים הרשמיים, וכ-27 מיליארד יורו לקרן המטבע. עובדה פחות ידועה, אך חשובה יותר, היא כי יוון תכריז על חדלות פירעון גם על חובות ישירים בסך 155 מיליארד יורו למערכת היורו - הכוללת את הבנק המרכזי של אירופה ול-17 הבנקים המרכזיים של מדינות גוש היורו", כתבו ג'ונסון ובון.
הבנק המרכזי של אירופה תמיד הכחיש נמרצות כי נטל סיכונים גדולים מדי, אולם היקף ההלוואות של מערכת היורו למדינות הפריפריה של גוש היורו שנקלעו לחובות, מוערך כעת ב-1.1 טריליון יורו - סכום שווה ערך ל-43% מהתוצר המקומי הגולמי (GDP) של גרמניה, ציינו הכלכלנים במאמרם.
לפי ג'ונסון ובון, התסריט הסביר ביותר להמשך האירועים בגוש היורו הוא כי הבנק המרכזי של אירופה ימשיך לספק בחוסר רצון מימון למדינות נוספות, אולם לא באופן שיספיק בכדי לייצב את המצב. בה בעת, לאור ההרס שתגרום יציאת יוון מהגוש, ומתוך ידיעה שהבנק המרכזי של אירופה ומשלמי המסים בגרמניה לא יסכימו לספוג הפסדים בלתי מוגבלים, המשקיעים ובעלי הפיקדונות ימשכו את כספיהם מבנקים במדינות פריפריאליות אחרות ויימנעו מביצוע השקעות חדשות בהן. בריחת ההון עלולה להימשך חודשים, ותגרום למחסור בנזילות אצל הבנקים במדינות הפריפריה של גוש היורו, אשר מצדם יאלצו לצמצם את היקף האשראי שהם מעמידים, ויגררו בכך את כלכלותיהם למיתון עמוק יותר, ואת המצביעים להצבעות מחאה קיצוניות יותר בבחירות. "בריחת הון מספרד ואיטליה לבנקים בגרמניה תתורגם בפועל להלוואות הולכות וגדלות של הבנק המרכזי של גרמניה לבנקים המרכזיים של איטליה וספרד - כלומר למדינות איטליה וספרד. משלמי המסים בגרמניה יתחילו להבין את המתרחש, וחששותיהם מפני הפסדים נוספים יגברו", כתבו ג'ונסון ובון.
גם גרמניה לא חסינה
"סופה של מערכת היורו ייראה כך", המשיכו הכלכלנים. "מדינות הפריפריה ישקעו במיתון כלכלי הולך ומעמיק, ולא יצליחו לעמוד ביעדים שקבעה הטרויקה של המלווים - הנציבות האירופית, הבנק המרכזי של אירופה וקרן המטבע - ונטל החובות של המדינות יהפוך לכזה שיהיה ברור שלא ניתן לעמוד בו. היורו ייחלש מול המטבעות האחרים, אולם לא במידה כזו שתהפוך את אירופה ליעד השקעות אטרקטיבי יותר". כתוצאה מכך, היורו יפסיק להיחשב בעולם למטבע בטוח, ומשקיעים יימנעו מרכישת אג"ח של כל אזור היורו, ואפילו גרמניה עלולה להתקשות לגייס הון בריבית סבירה, העריכו ג'ונסון ובון.
"התפרקות לא מסודרת של גור היורו תגרום לשוקי הפיננסים העולמיים נזק רב הרבה יותר מאשר המשבר של 2008. בסתיו 2008 ההחלטה שנדרשה היתה כיצד ממשלות צריכות לתמוך בבנקים גדולים ובנושים של הבנקים הללו. כעת מספר ממשלות אירופיות עומדות בפני חדלות פירעון בעצמן. כלכלת אירופה מהווה קרוב לשליש מהתוצר העולמי, וחובות ממשלות מדינות היורו מסתכמים בכ-11 טריליון דולר", כתבו השניים. "שוקי ההון והמערכת הבנקאית העשירים של אירופה, ובכלל זה שוק נגזרים הנקוב היורו בהיקף של 185 טריליון דולר, יקלעו לתוהו ובוהו במקרה של בריחת הון רחבת היקף מאירופה ולארה"ב ואסיה".
"במהלך שלוש השנים האחרונות, הפוליטיקאים באירופה הבטיחו לעשות כל מה שיידרש כדי להציל את היורו. כעת ברור כי הם אינם מסוגלים לעמוד בהבטחתם - מכיוון שהמצביעים במדינותיהם לא יסכימו לכך. איש אינו יודע בוודאות כמה ניתן לדחות את מועד התמוטטותו המוחלטת של היורו, אולי חודשים או אולי אפילו מספר שנים נוספים, אבל אנחנו מתקדמים בבטחה לסוף רע", סיכמו ג'ונסון ובון.
