"אסור לכם להשתמש במערכת המסים כדי ליצור צדק חברתי. זה הכלי הלא נכון" - במלים אלה מסכם מזכ"ל OECD, אנחל גורייה, את המסר העיקרי שביקש להעביר לקובעי המדיניות בישראל: אל תטלטלו את הספינה, סערה מתקרבת. "במצב של סערה, לא מומלץ להגדיל את ההוצאות החברתיות. בנסיבות רגילות אולי היה מקום לקצת תמרון, אבל במצב הנוכחי אנחנו אומרים: עכשיו זה לא הזמן לגמישות", הוא אומר בראיון ל-TheMarker. "עכשיו הזמן להדק חגורות".
לגורייה יש רק מלים טובות לומר על כלכלת ישראל, על מדיניות התקציב של ממשלת נתניהו ועל התוכניות הקיימות לקיצוצים נוספים בתקציב הקרוב. הוא מתנגד נחרץ להגדלת התקציב ללא גידול בהכנסות; שולל העלאה של מס הכנסה לעשירים או העלאה של מס החברות כאמצעי להגדיל את התקציב; וחושב שהדרך היחידה לצלוח את הסערה המתקרבת עלינו מצד ההאטה העולמית ומשבר החובות האירופי היא להקדים תרופה למכה - ולהמשיך להתייעל.
מצד שני, גורייה גם חרד מהאי-שוויון הגובר בעולם, חשש שביטא פעמים רבות בעבר - בפעם האחרונה בדיון בירושלים שלשום, בנוכחות נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר ופרופ' מנואל טרכטנברג, ומאמין שלא ניתן לצמוח ללא תיקון של הפערים החברתיים. כיצד שני הדברים מתיישבים ביחד? לגורייה יש תשובה משלו.
"בכל העולם יש מגמה כיום של הפחתה במסים על חברות ובמס ההכנסה על יחידים, והפחתה בהזרמת הכספים לרשתות ביטחון חברתיות. המטרה היא להקטין את העלות של יצירת משרות. אם תייקר את העלות של העסקה או פיטורים או של יצירת משרות חדשות, יהיה פחות תיאבון ליצירת משרות - וזה מה שאנחנו רואים בעולם כיום. המדינות שיש להן את נטל המס הגבוה ביותר על יצירת משרות הן אלה שמייצרות הכי פחות משרות".
לישראל הגיע גורייה עם מסר של זהירות. לדבריו, המשבר הכלכלי החמור באירופה, בצירוף עם ההאטה בארה"ב וההאטה בסין ובהודו, עשויים לטלטל את הכלכלה העולמית כולה ועמה גם את הכלכלה הישראלית. "אנחנו רואים כיום היחלשות של ההתאוששות הכלכלית, שעוד היתה קיימת רק לפני כמה שבועות או כמה חודשים", הוא אומר. "ארה"ב היתה נקודת האור היחידה, והיא נחלשה בגלל האטה בשוק העבודה שלה ובקצב ההתאוששות. ביפאן, ההתאוששות בפעילות הכלכלית נובעת מעבודות השיקום (מנזקי הצונאמי), וייתכן שהיא לא בת קיימא ברמתה הנוכחית. בקטרי הצמיחה האחרים, בהם סין והודו, יש האטה ברורה מסיבות שונות.
"גם באירופה המצב מסתבך, בגלל השווקים הפיננסיים. יוון סובלת לא רק מבעיות כלכליות, אלא גם מבעיות פוליטיות, ורק ב-17 ביוני, אחרי הבחירות, נדע לאיזה כיוון היא הולכת. גם ספרד ואיטליה סובלות, בנוסף למדינות כמו פורטוגל ואירלנד. יש הרבה לחץ בשווקים כיום, אפילו על מדינות שנקטו בכל צעדי המדיניות הדרושים".
לדברי גורייה, ישראל צריכה להתכונן - להעלות את המע"מ ואת מס הרכוש ולהטיל מסים ירוקים על פליטות של גזי חממה. לטענתו, הדיון הציבורי על הגדלת התקציב, כן או לא, הוא שגוי מיסודו. "השאלה היא לא אם אתה מגדיל את התקציב, אלא אם אתה מגדיל את הגירעון", הוא מסביר. "התקציב יכול לגדול כל עוד יש לך הכנסות נוספות. מצד שני, במצב של תנודתיות בשווקים, לא מומלץ להגדיל את ההוצאות".
"הפסדנו הרבה הזדמנויות"
גורייה, 62, נולד במקסיקו ושימש במשך השנים בשורה של תפקידים בכירים בפוליטיקה המקסיקאית, בהם שר החוץ (1994-1997) ושר האוצר (1998-2000). הוא אינו זר לקיצוצים תקציביים, ומכיר מקרוב את הסכנות שבמדיניות תקציבית לא אחראית. לאחר משבר הפסו של 1994, הוא היה זה שנקרא להציל את כלכלת מקסיקו מהתוצאות ההרסניות של כלכלת הבחירות שהובילו נבחריה ולדון בתנאי הסיוע הבינלאומי שקיבלה. הפתרון שלו לייצוב הכלכלה היה הפחתה דרסטית של ההוצאות התקציביות.
כשהוא מתבונן במצבה של הכלכלה העולמית כיום ובמשבר שממשיך להשתולל חמש שנים לאחר שהתחיל, הוא לא מהסס להצביע על הגורם האמיתי בעיניו: "נראה שאנחנו לא מצליחים למצוא את מבני הממשל המתאימים ואת הדרך לקבל החלטות אפקטיביות, שישדרו מסר חזק מאוד לשווקים - יש לנו את כלי הנשק ואת הכוח ואת המוכנות להשתמש בכוח, ודרך פשוטה להשתמש בכלי הנשק ברשותנו - כדי שהשווקים יבינו ויורידו את הריביות על חובותיהן של מדינות כמו ספרד ואיטליה.
"כבר איבדנו הרבה זמן. הפסדנו הרבה הזדמנויות. ולזמן יש מחיר. לכן הומצא הקונצפט של ריבית, כדי שנהיה אחראים לזמננו. ההפסדים שספגנו בשוקי המניות, בשוקי הסחורות, בשוקי העבודה, באובדן הצמיחה של מדינות, באי-ודאות ובאובדן ההשקעות שווים פי כמה מסך חובותיה של יוון.
"היינו יכולים לפתור את בעיית החובות של יוון לפני שנתיים, באמצעות פיזור החוב בין כל המדיניות השונות באירופה - וזה היה הכל. היינו מפסידים פעם אחת, ואפילו אז לא היינו מפסידים. היינו יכולים להתאושש ולהימנע מהתפשטות המשבר. אבל במשך שנתיים האמנו במיתוס שאסור לארגן מחדש, אסור לגעת ביורו, שמשום שכאשר מדינה מסוימת נמצאת בגוש היורו, לא יכול לקרות לה שום דבר - ואם משהו קורה לה, הוא לא יקרה למדינות אחרות בגוש, כי הן חברות ביורו. עכשיו אנחנו מפסידים את ההזדמנות להרגיע את השווקים, כי אנחנו לא עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות, שזה לתמוך באותן מדינות שעושות את שיעורי הבית שלהן ומתחייבות למדיניות נכונה".
"אף אחד כאן לא מדבר על צנע"
המסר עבור כלכלה קטנה ותלויית יצוא כמו ישראל, אומר גורייה, הוא חד משמעי: "היו מוכנים למצב שהולך להיות מורכב וקשה, שאינו באשמת ישראל, אבל שאם ישראל לא תהיה מוכנה אליו היא תסבול. ישראל לא יכולה לשלוט במחיר הנפט או בריבית בארה"ב או בריבית בגוש היורו או בגירעונות של מדינות אחרות. היא יכולה לשלוט רק בעצמה ובגורלה ובנתונים שלה. אם היא תעשה זאת, לא משנה מה יקרה - היא תהיה מוכנה".
מסיבות אלה, אומר גורייה, הוא תומך לחלוטין בתוכניות של משרד האוצר להמשיך במדיניות הקיצוצים והריסון התקציבי. "בואו נהיה הוגנים וברורים בקשר לישראל: אף אחד כאן לא מדבר על צנע. ממשלת ישראל מנסה להקטין את גירעונותיה ואת יחס החוב-תמ"ג שלה. זה נוגד לחלוטין את המגמה בעולם, שהיא להגדיל את החובות ואת הגירעונות - מדיניות שנמצאת במסלול התנגשות מול המציאות, כי השווקים לא יסבלו זאת. זאת הבעיה של אירופה.
"ישראל עושה את הדבר הנכון: היא מנסה להתרחק מהגישה האירופית, להתרחק מעמודי החדשות, להתרחק מהתמקדות בה כמדינה שסובלת מגירעון גדול או חובות גדולים. לבסוף, בהדרגה, באמצעות המדיניות שלה היא תגיע למצב תקציבי נוח יותר וקל יותר לניהול. המסר שניסיתי להעביר בביקורי כאן הוא שאנחנו במועדון AVIS, לפי הסיסמה של חברת השכרת המכוניות - משום שהיא מספר 2 היא עובדת קשה יותר. אנחנו - ישראל, ומקסיקו - גם נמצאים במצב הזה. זה לא מספיק עבורנו לעשות את הדברים הנכונים. האווירה בחוץ מאוד רעה והיא עשויה להחמיר, ולמרבה הצער אנחנו סובלים מגלי האי-ודאות, הסערות והתנודתיות - אפילו אם אנחנו עושים את הכל כמו שצריך".
"בחוץ המצב מאוד קשה. השווקים מוכנים הרבה פחות לסלוח, הם הרבה פחות גמישים, ואפילו לא רוצים להקשיב להסבר. הם רק רוצים לראות אם אתה דבק במה שאמרת שתוכל לעשות או לא", אומר גורייה. "ישראל היא סיפור הצלחה כיום. מה שאתם לא רוצים הוא להעלות ספקות בנוגע לסיפור ההצלחה שלכם. בניגוד לרוב העולם, כאן השאלה היא לא אם תצמחו או לא תצמחו. אתם תצמחו. קצב הצמיחה שלכם אדיר לעומת מה שרואים בשאר העולם, אולי כפול מזה של ארה"ב. כך שזאת לא שאלה של צמיחה או לא, אלא של רכישת ביטוח. ולביטוח יש מחיר. היתרון שלו הוא שאתה משלם ומצפה לעולם לא להפעילו".
עם זאת, למרות הזהירות, גורייה מודע גם לפערים החברתיים הגוברים בישראל וברחבי העולם. בשנים האחרונות, הזהיר כמה פעמים בנאומים ובראיונות כי אי-שוויון פוגע בצמיחה.
כיצד ניתן לפתור את בעיית האי-שוויון ללא העלאות מסים או הגדלת התקציב? לפי גורייה, הפתרון לאי-שוויון כלל לא נמצא בתקציב, אלא בשוק העבודה. "המחקרים שלנו מראים שאי-שוויון נובע ברובו משוק העבודה", הוא טוען. "ואם יש לך הרבה אנשים שלא יכולים בכלל להיכנס לשוק העבודה, זה מחמיר את המצב, כי אז הם נזקקים לרשתות הביטחון החברתיות. עם זאת, אפילו אנשים שיש להם עבודה סבלו מהגידול ברמת האי-שוויון בשנים האחרונות".
הפתרון היחיד בסופו של דבר, הוא אומר, זאת צמיחה. "צמיחה היא התרופה הגדולה. הצמיחה תגדיל את ההכנסות ממסים ותייצר משרות - אם תעשה הכל כמו שצריך, כמובן, כי יש התאוששויות שלא מייצרות משרות חדשות. אבל משרות גם ייצרו שדה שוויוני יותר וגם רמה גבוהה יותר של סיפוק, ולכן גם רמה גבוהה יותר של אמון מצד האזרחים והמשפחות, המוסדות, השווקים והבנקים.
"הבעיה היא שצמיחה זה מאוד נחמד. אבל אנחנו מנסים לעשות את זה כבר ארבע שנים. אנחנו בשנה החמישית של המשבר ועדיין לא הצלחנו. ישראל, לעומת זאת, צמחה בקרוב ל-5% ב-2010, צמחה בכ-5% ב-2011, תצמח בקצב של יותר מ-3% ב-2012, שתהיה שנה מאוד בעייתית לשאר העולם, וצפויה לצמוח ב-4% בשנה הבאה, לעומת צפי לצמיחה צנועה בשאר העולם. ישראל במצב טוב, בואו נשמור את זה ככה".
גורייה: "צמיחה כלכלית חייבת להיתרגם להתקדמות חברתית"
"צמיחה כלכלית חייבת להיתרגם להתקדמות חברתית. כיום, תוצרי הצמיחה לא מחלחלים מטה. צריך ליצור מנגנונים שיגרמו לחלחול. אנחנו חייבים לגרום לכך שהצמיחה תגיע לכולם על ידי נקיטה בגישות ממשלתיות להפחתת אי-שוויון" - כך אמר אנחל גורייה, מזכ"ל OECD, בכנס שנערך שלשום בירושלים תחת הכותרת "מדיניות חברתית - לאן?"
בכנס השתתפו גם נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר ופרופ' מנואל טרכטנברג, שעמד בראש הוועדה שמינה ראש הממשלה בעקבות התפרצות המחאה החברתית בשנה שעברה. הנושא שעמד במרכז הדיון היה מגמת הגידול באי-שוויון בישראל, כחלק מהמגמה שמאפיינת את כלכלות המערב בעשורים האחרונים.
לדברי גורייה, האי-שוויון בהכנסות במדינות OECD נמצא ברמתו הגבוהה ביותר מזה חצי עשור. ההכנסה הממוצעת של העשירון העליון גבוהה פי 9 מזו של העשירון התחתון. לפני 25 שנה היה היחס 7. נתוני OECD מראים כי בישראל המצב חמור אף יותר - היחס עלה מרמה של 9 בשנות ה-80 לרמה של 13 כיום.
"לאי-שוויון בהכנסות יש השלכות כלכליות וחברתיות. הוא מגביל את היכולת של כלכלה לצמוח ולספק איכות חיים גבוהה יותר לתושביה. הוא גם מוביל לירידה באמון ולחוסר נחת חברתי, כפי שראינו בספרד, בארה"ב, בבריטניה וגם בישראל. זה הכרחי שנהפוך את המגמה, והכלי היעיל ביותר לעשות זאת הוא חינוך איכותי לכולם", אמר גורייה.
גורייה ציין את הצעדים שננקטו בישראל לאחרונה, ובהם יישום המלצת ועדת טרכטנברג למימון מעונות יום לגיל הרך. אך, לדבריו, "יש עוד הרבה עבודה לעשות".
גורייה שיבח גם את תוכניות הממשלה בשוק העבודה, כמו מס הכנסה שלילי ותוכנית ויסקונסין, ואמר כי אין לנטוש אותן. כמו כן, לדבריו, "יוזמות המיועדות לקהילות ספציפיות יכולות להפחית את האי-שוויון בהכנסות".
בסוף דבריו התייחס גורייה לשאלת תקציב הממשלה: "כשיש בעיה פיסקלית, התגובה הרגילה, שהיא גם נכונה ומתבקשת, היא קיצוץ בהוצאות וניסיון להעלות מסים. השאלה היא איך הדבר מסתדר עם הרצון לשמור על לכידות חברתית, כשיש הרבה תושבים שנשארים מאחור. הנסיבות הנוכחיות מחוץ לישראל בטח לא עוזרות כאשר פוטנציאל הצמיחה של ישראל נפגע ושיעורי הצמיחה ירדו".
בתגובה לדברים אמר פרופ' מנואל טרכטנברג כי "המחאה החברתית יצרה מגבלה על מדיניות המאקרו של מדינת ישראל. זה טוב, אבל זה גם מסוכן. המחאה מאתגרת אותנו. היא אומרת לנו שחשבנו שאנחנו, כלכלנים וקובעי מדיניות, יודעים יותר טוב - אבל התברר שאנחנו לא".
דבר מסוכן נוסף, לפי טרכטנברג, הוא תפישת הציבור שלפיה המחאה החברתית והוועדה שבראשה עמד לא הביאה לשינוי. לדבריו, "כן עשינו וכן שינינו. השיח הציבורי בישראל השתנה מהיסוד".
את האירוע ארגן אוהד בר אפרת, עוזרו של פישר. זאת, כחלק מניסיון לייצר דו-שיח פתוח לקהל בין מעצבי מדיניות לארגון בינלאומי בנושאים חשובים למשק.