עונת הקיץ החלה, וככל שעולות הטמפרטורות גובר גם הביקוש לבריכות השכונתיות. שיא הביקוש יגיע בסוף החודש, כשהחופש הגדול יתחיל והורים רבים יחפשו מקומות בילוי ותעסוקה לילדים.
אלא שביקור משפחתי חד-פעמי בבריכה הוא בילוי יקר. זוג הורים ושני ילדים שירצו לבלות באמצע השבוע בבריכה ומציל, צפויים לשלם 140-240 שקל בבריכה עירונית, ו-290-200 שקל בפרטית - לפני הוצאות על אוכל ושתייה במזנון. בשבת ההוצאה מזנקת בעד 25%: המחיר למשפחה בבריכה עירונית יהיה 150-300 שקל, ובפרטית 210-340 שקל. הכניסה בשבת אינה רק יקרה יותר - לעתים היא לא פתוחה לכולם. חלק מהמועדונים הפרטיים מתנים את הכניסה בשבת למנויים בלבד, או מחייבים אורחים להיות מלווים במנויים.
אחת הדרכים לחסוך מעט בעלויות הבילוי בבריכה היא באמצעות רכישת כרטיסייה, שמפחיתה כ-20% מעלות כניסה בודדת. הכרטיסייה מאפשרת לשלם מראש על כמה כניסות לבריכה במהלך השנה. במרבית הבריכות מציעים 10-12 כניסות בכרטיסייה בודדת, לעתים מוצעות כרטיסיות של 20 או 30 כניסות - ואז הנחת הכמות עשויה להגיע גם ל-40%. בתחשיב משפחתי, מדובר באפשרות משתלמת, שכן הכרטיסייה אינה שמית והיא ניתנת להעברה בין בני המשפחה. כך, כרטיסייה של 20 כניסות עשויה להתאים לחמישה ביקורים בבריכה לזוג ושני ילדים. בשתיים מתוך 22 הבריכות שנבדקו בכתבה, רכישת כרטיסייה היא אפשרות הכניסה היחידה למתחם הבריכה.
"עונת הרחצה קצרה, והשאיפה היא למקסם את הפעילות וההכנסות", אומר אבי אלמוג, יו"ר ארגון מנהלי בריכות השחייה, מרכזי הספורט והנופש בישראל ומנהל מועדון בריזה בחולון. "מכירת כרטיסים חד-פעמיים בעלות נמוכה מאוד עשויה לייתר את רכישת המנוי השנתי; מצד שני, למחיר של המנוי השנתי מיתוספים שירותים רבים שאינם קשורים לבריכה, כמו חוגים, מועדון כושר ומגרשי ספורט. בכל מקרה, השאיפה היא תמיד לשמור על קהל המנויים, שיודע שהתשלום השנתי קנה לו מקום קבוע בקאנטרי מתי שיחפוץ, ולא לתעדף אורחים".
מרבית הבריכות אינן מציעות עוד מנויים עונתיים, בתואנה שהביקוש להם נמוך - ולכן האפשרות היחידה שעומדת בפני משפחה שלא רוצה לרכוש כרטיסיות או כרטיסים בודדים היא רכישת מנוי שנתי. מנוי זה, כאמור, לא מיועד לכניסה לבריכה בלבד, וכשמדובר בקאנטרי הוא כולל גם גישה לחדרי הכושר, למגרשי הספורט, לחוגים ולפעילויות העשרה. עם זאת, חלופה זו אינה כלכלית למי שמשתמש בעיקר בשירותי הבריכה בקיץ.
כך למשל, קאנטרי גורן גולדשטיין מציע מנוי שנתי למשפחה הכוללת זוג ושני ילדים ב-4,715 שקל, בעוד שמשפחה שתרכוש כרטיסייה משותפת הכוללת 20 ניקובים (המספיקה לחמש כניסות משפחתיות) תשלם 116 שקל לכל כניסה. מכאן שכדי להצדיק את המנוי על פני כרטיסייה, המשפחה תצטרך לבקר במתחם יותר מ-41 פעמים בשנה בהרכב מלא. לפי אותו חישוב, בקאנטרי דקל, שעלות המנוי בו היא 8,400 שקל (לאחר הנחה של 25% לתושבי תל אביב), תיאלץ משפחה לבקר 35 פעמים לפחות כדי להצדיק את עלות המנוי; בקאנטרי ג' מדובר ב-42 ביקורים. בבריכת גורדון מציעים מנוי חצי שנתי, ומשפחה שתבקר בהרכב מלא יותר מ-19 פעמים במשך שישה חודשים תצדיק את מחירו.
המים מתייקרים
השוואה שביצענו ב-13 בריכות בתל אביב, כיום לעומת אוגוסט 2009, מעלה כי למעט בריכה אחת, בכולן נרשמה עלייה בתעריפי הכניסה. כך למשל, בקאנטרי דקל (בבעלות פרטית) כניסה לילד בשבת עלתה 70 שקל בקיץ 2009, ומחירה כעת הוא 75 שקל (7% יותר). מרכז עלית לספורט של אוניברסיטת תל אביב נהג להציע כניסה חד-פעמית למבוגרים ב-56 שקל, וכיום הוא דורש 65 שקל בימי חול (16% יותר) ו-69 שקל בשבת (23% יותר). קאנטרי ג' ברמת אביב (פרטי) מציע כניסה חד-פעמית למבוגר ב-85 שקל - 15 שקל יותר מהמחיר בקיץ 2009 (התייקרות של 21%). בקאנטרי ג' טוענים בתגובה: "לא העלינו את מחירי הכניסות החד-פעמיות והכרטיסיות מ2002, וביצענו ב-2011 העלאה של 15%-20%. זה הרבה מתחת למדד המחירים לצרכן בתקופה של עשור".
גם הבריכות העירוניות, הזולות יותר, התייקרו בעד 16%. בשלוש בריכות במרכזים קהילתיים (בית דני, נווה גולן ונווה עופר) העלו את המחירים באמצעות הפרדה בין הכרטיסיות למבוגרים ולילדים. כך, כרטיסייה משולבת (לכל הגילים), שמחירה בעבר היה 255 שקל ל-10 כניסות, נשארה אמנם באותו המחיר לילדים, אך למבוגר היא תעלה 290 שקל (14% יותר). כרטיסייה ל-30 כניסות למבוגרים התייקרה בשיעור דומה, ועולה כעת 670 שקל במקום 590.
"קשה להשוות ל-2009. רק באחרונה הגיע בעל מועדון וסיפר לי שהוא משלם 18 שקל לקוב מים - פי שניים יותר ממה שעלה לפני שנתיים", מסביר אלמוג. "גם הגז שמשמש אותנו כמקור אנרגיה העיקרי לחימום הבריכה והמלתחות עלה מכ-3,000 שקל לטונה ב-2009 ל-5,500 שקל".
ארז גולני, האחראי על הקאנטרים והבריכות העירוניות בעירייה, מוסיף: "הבריכות העירוניות נמצאות בגירעון והעירייה מסבסדת אותן. העלייה במחירי הכניסה לעומת 2009 נעשתה בעקבות עליות של עשרות אחוזים שהיו במחירי המים והחשמל. מחירי הבריכות העירוניות נקבעים לפי המלצה - ובאישור מועצת העיר. השנה המלצתי להעלות את המחירים ב-3%, אבל לא קיבלנו אישור".
ואולם לדברי גולני, "בכל מוסד - בין אם זה בריכה או מרכז קהילתי או קאנטרי - לא יהיה דבר כזה שאדם ימצא את עצמו בחוץ. אנו נותנים הנחות למשפחות ברוכות ילדים, לאמהות חד-הוריות, לחיילים, לסטודנטים ולגמלאים. כל אדם שידו אינה משגת יכול למלא טופס ועדת הנחות, והתשובה מגיעה בתוך יומיים-שלושה".
המחיר שמציעות הבריכות העירוניות תחרותי ונגיש יותר, אך גם להן יש מגבלות - כך למשל, בריכות מסוימות נסגרות פעמיים-שלוש פעמים בשבוע ב-16:00-19:00 לצורך חוגי שחייה. גם ועדת התעריפים של העירייה לא מתמחרת את כל הבריכות בצורה זהה. למשל, פער המחירים בין קאנטרי ל' לקאנטרי גורן גולדשטיין מגיע ל-70%.
"התעריפים נקבעים לפי המיקום והשירותים למבקרים", אומר גולני. "בקאנטרי ל' שממוקם בצפון תל אביב יש משחקייה ענקית, שתי בריכות, בריכת פעוטות וסאונות (יבשה ורטובה). בקאנטרי גורן גולדשטיין יש את המדשאות הכי יפות בעיר וגם מתקנים מתנפחים, אבל אין משחקייה ולא סאונה, והוא ממוקם בקרית שלום - לכן גם המחיר בהתאם. בכל תמחור יש שיקול סוציו-אקונומי של האוכלוסייה שגרה באזור הבריכה".