לקראת סוף הראיון עמו, נע עו"ד אמיר ברטוב באי נוחות כשהוא מתבקש להגיב לביקורת כלפי אחד הלקוחות הגדולים של משרדו, חברת דלק נדל"ן , ועל התנהלות בעל השליטה בחברה, יצחק תשובה, בהליך הסדר החוב עם נושיה בסך 2.2 מיליארד שקל. ברטוב אינו מתנצל, מצטדק או מתחנחן. להפך. נדמה שהוא מוטרד מהגישה הביקורתית של התקשורת והציבור כלפי בעלי השליטה שאינם מחזירים את חובותיהם לנושים ומבצעים תספורות - והודף את הביקורת בחריפות.
לפני כשנתיים וחצי ייצג המשרד שבו שותף ברטוב, משרד ליפא מאיר, את מחזיקי האג"ח בבקשת הסדר החוב שהגישה חברת אפריקה ישראל של לב לבייב. בנוסף, הוא מייצג את מחזיקי האג"ח של חברת טאו, שבשליטת אילן בן דב, במגעים להסדר חוב של החברה.
ברטוב מסביר כי לטעמו, "לפעמים זה לא דבר מגונה לעשות הסדר חוב, אלא דבר הכרחי. כישלונות עסקיים וטעויות בכדאיות עסקה יכולים לקרות כל הזמן. זה קורה גם למדינות באירופה. תספורת נהפכה למלת גנאי בישראל. אני הייתי מציע להוריד אותה מהלקסיקון ולהגיע למינוחים נכונים של הסדר חוב, גם אם יש הפחתה בחוב. הסדרי חוב תמיד היו. זה חלק מעולם העסקים - מעגל של הצלחות וכישלונות. כשיש הצלחה כולם נהנים מכך, כשיש כישלון זה בא לביטוי בהסדר. אני לא רואה בכך דבר פסול מעיקרו. בעיני, פסולים מעשי רמאות, אי שקיפות, פעולות שלא נעשות לטובת החברה, אלא לטובת מישהו אחר".
לאור גל הסדרי החוב שמאפיין באחרונה את שוק ההון ומוחק למשקיעים מיליארדי שקלים, לצד חיי הפאר הנמשכים של בעלי השליטה שמבקשים להתחשב בחוסר יכולתם לעמוד בהתחייבויותיהם, נראה כאילו נעלמה הבושה של בעלי השליטה. לבקשות להסדר חוב של תשובה ודלק נדל"ן הצטרפו בעלי שליטה כמו יוסי מימן ששולט באמפל, ואילן בן דב שמחזיק בפרטנר וטאו. במקביל, בעלי השליטה הללו ממשיכים לקנות בתי יוקרה, לטוס במטוסים פרטיים ולחגוג ליקיריהם אירועים במיליוני שקלים.
עו"ד ברטוב, זה לא מדאיג אותך כמי שחסכונותיו מושקעים אצלם?
"אני לא חושב שיש פה היעדר בושה. אף אחד מבעלי השליטה שנתקלתי בהם, בכל ההסדרים שהייתי מעורב בהם, לא היה מעוניין שהחברה שלו תגיע להסדר חוב. אף אחד לא תיכנן זאת. רובם המכריע של בעלי השליטה והנהלות החברות עשו מאמצים כבירים כדי שהמצב לא יגיע לזה. בעלי השליטה השקיעו כספים בחברות. תשובה השקיע 300 מיליון שקל בדלק נדל"ן, בן דב השקיע כסף בטאו. לכל דבר יש גבול. לא בטוח שללבייב, שיש לו עסקים טובים, יש 7.5 מיליארד שקל לתת למחזיקי האג"ח באופן אישי. מבחינה כלכלית גרידא, לתשובה לא כדאי להשקיע אפילו שקל בדלק נדל"ן, כי החברה לא שווה את השקל הזה. מדובר על חברה שמשאירה חוב מופחת של יותר ממיליארד שקל, ולכן להשקיע שקל בחברה כזו זה לא כלכלי. למרות זאת, הוא משקיע קרוב למיליארד שקל בביטחונות, ערבויות וסיכונים אישיים. זה נחמד להגיד מה לא, אבל הייתי מתחיל במה כן".
אז הנושים של תשובה בעצם צריכים להודות לו?
"אני לא חושב שהוא עושה טובה למישהו. משיקולים שלו זה מה שהוא הסכים לעשות. לכל משא ומתן יש נקודת סיום".
המסר של ברטוב למחזיקי האג"ח של תשובה ברור לחלוטין. אם תדחקו את בעל השליטה באגרסיביות רבה מדי לפינה, לא תראו ממנו שקל. ברטוב מציע למחזיקי האג"ח לקבל את ההצעה האחרונה של תשובה להסדר החוב, מתוך ידיעה ברורה שחלופת הפירוק של דלק נדל"ן תותיר את מחזיקי האג"ח של תשובה כש"ידם עם ראשם", כפי שכינתה זאת השופטת ורדה אלשיך, שדנה בהסדר החוב של דלק נדל"ן.
מאז שהתחיל לייצג את דלק נדל"ן בהסדר החוב עם נושיה לפני כשנה, ערכו ברטוב ותשובה כעשרה מפגשים, ובהם פגישות של החברה עם בעל השליטה ועם נציגויות מחזיקי האג"ח.
עד כמה התרשמת מכך שתשובה מוטרד מקריסת החברה?
"אין ספק שזה מקרה לא נעים לתשובה. התרשמתי שהוא עושה מאמצים גדולים וכנים כדי לפתור את הבעיה ולהגיע להסדר. הוא עושה הרבה כדי שיהיה הסדר בחברה. הביקורת כלפיו לא תמיד היתה מוצדקת".
"ורדה אלשיך משקפת ביקורת ציבורית"
בינואר הגיע תשובה להסכמות עם בעלי האג"ח מסדרות ד' וה', שלפיהן תשובה יישאר בעל השליטה עם אחזקה של 50.01% בדלק נדל"ן. תמורת מחיקה של כ-875 מיליון שקל מהחוב הכולל, יקבלו מחזיקי האג"ח בין השאר 46% מהון המניות של החברה, בשווי שוק שנאמד אז ב-45 מיליון שקל, ואילו בעלי המניות הנוכחיים ידוללו לכ-4%.
תשובה התחייב אז להעמיד לטובת ההסדר חבילה של כמיליארד שקל במזומן (500 מיליון שקל), בביטחונות ובערבויות. חבילה זו אמורה להיות מורכבת מהזרמה של 250 מיליון שקל לתוך דלק נדל"ן, מהם 50 מיליון שקל באופן מיידי עם ההגעה להסדר, והשאר בארבע מנות שנתיות שוות בסוף כל שנה. לפי התוכנית שהציג אז, האג"ח הפרטיות של דלק נדל"ן שתשובה מחזיק, בהיקף של כ-80 מיליון שקל, יימחקו והוא יפרע חוב של החברה בהיקף של כ-40 מיליון שקל לבנק הפועלים.
אל כל מתוכנן להצטרף תשלום של 40 מיליון שקל מחוץ לחברה שתשובה הסכים לשלם לבעלי האג"ח משלוש הסדרות (אף שבעליהן דרשו כ-80 מיליון שקל), באופן הבא: 13 מיליון שקל לסדרה כ"ה, 3.46 מיליון שקל לסדרה ד' והיתר, 23.54 מיליון שקל, יתחלקו בין שלוש הסדרות בהתאם לחלקן בחוב המקורי.
מחזיקי האג"ח מסדרה כ"ה סירבו להסדר, והצדדים הגיעו בפברואר לשופטת הפירוקים ורדה אלשיך. בתחילת מארס הורתה אלשיך לצרף את תשובה באופן אישי כצד בדיונים המתנהלים בפניה. היא מתחה ביקורת על התנהלותו האישית והעסקית של תשובה, וכתבה כי "הוא העמיד בפני הנושים ברירה אכזרית מאוד, שכל כולה הערכות לא מדויקות (...) שותפה אני לתמיהות הרבות, בלשון המעטה, העולות בכל הנוגע להתנהלותו של תשובה במשא ומתן, כשלא כל הצעדים שנקט נראים מתחייבים או כתגובה בתום לב להתנהלות הצד שכנגד".
איך אתה מסביר את הביקורת של השופטת אלשיך על תשובה?
"אני לא יודע להסביר מאיפה ניזונה הביקורת של השופטת אלשיך. היא אמרה דבר אחד מרכזי נכון: שיקול הדעת אם לקבל את ההסדר הוא של הנושים. הביקורת נובעת מתחושה שלה, שיש לתשובה זרוע אחרת, שמשפטית לא קשורה לדלק נדל"ן, קבוצת דלק, שמצבה הפיננסי והכלכלי טוב. הביקורת של אלשיך משקפת ביקורת ציבורית, בעיקר של מחזיקי אג"ח, אבל היא לא ביקורת שיושבת על בסיס משפטי. יכול להיות שהיא רצתה לנסות לזרז את הצדדים להגיע להסכמות ולתת להם מוטיווציה לגשר על פערים שהיו בין הצדדים במשא ומתן.
"מבחינה משפטית, עד שלא יוכח אחרת, לכל חברה החובות שלה, והחברה צריכה לשאת בהם. במבחן התוצאה, הסכומים שתשובה הסכים לשים הם חסרי תקדים עד עכשיו בהסדרי חוב. הכל זה מעושרו האישי, ולא מקבוצת דלק שהיא החזקה. תמיד אפשר להגיד שאפשר להביא עוד. אני לא חושב שההחלטה לצרף את תשובה כצד דיוני היא דרמטית. עשו ממנה דרמטית".
בהמשך הדיונים המשפטיים באפריל, הגישה נציגות מחזיקי אג"ח מסדרה כ"ה בקשה לפירוק החברה, לאחר שהמגעים להסדר חוב עלו על שרטון. דלק נדל"ן הודיעה לבית המשפט שאינה מתנגדת לפירוק. כיום רואה ברטוב בבקשה זו את נקודת המפנה החשובה ביותר במגעים להסדר החוב, שעדיין מתנהלים.
מה היה השלב הכי קשה עד עכשיו בגיבוש ההסדר?
"הצומת הקריטי היה כאשר הוגשה בקשת הפירוק על ידי סדרת אג"ח כ"ה. זאת, קצת אחרי שקיבלנו הערות משתי הנציגויות שחתמו על הסדר ינואר, נציגות ד' וה'. ההערות על ההסדר העידו על פתיחה של משא ומתן מסחרי מחדש. שני הדברים האלה - פתיחת משא ומתן מסחרי והגשת הפירוק - הביאו אותנו למסקנה שבנסיבות האלה אין טעם להמשיך עם הראש בקיר במהלך של ההסדר שבוסס על עקרונות ינואר. מהתחלה אמרנו שאם לא תהיה אלטרנטיבה להסדר, דין החברה ללכת לפירוק. באותה עת כל הנסיבות הובילו אותנו למסקנה שאי אפשר להתקדם בהסדר. הודענו לבית המשפט שאנחנו מושכים את הבקשה להסדר, ואין לנו התנגדות לבקשת הפירוק של סדרה כ"ה.
"מה שקרה בפועל הוא שההודעה שלנו רק זירזה את האפשרות שכן יהיה הסדר. סדרה כ"ה פעלה כמו מישהו שכדי להרוג עכבר יורה טיל ממטוס אף-16. במצב כזה אתה הורג את העכבר, אבל מפיל את כל הבניין. כיום אנחנו מדברים ויודעים שאסיפת כ"ה החליטה למשוך את בקשת הפירוק".
למה לדעתך הם הגישו את בקשת הפירוק?
"כאמצעי לחץ במשא ומתן, אבל כשאתה לא מתכוון ללכת עד הסוף עם זה, זה סיכון שיחזור אליך כמו בומרנג. זה כמו לקפוץ באנג'י בלי חבל קשור. כשבמשא ומתן קופצים באנג'י בלי חבל, אתה יכול לצאת ענק אם ההימור שלקחת הצליח, ומישהו שם לך רשת ביטחון לפני שתתרסק. אם בעל השליטה יזרים כסף ויציל את החברה, יצאת גדול. אם קפצת בנג'י בלי רשת ביטחון, התוצאה היא שתתרסק".
אתה חושב שזו היתה טעות של עו"ד גיא גיסין, שמייצג את מחזיקי האג"ח מהסדרה?
"זה היה לא נכון להגיש את בקשת הפירוק. יש בזה סיכון גדול מאוד. בעצם בקשת הפירוק במקרה של דלק נדל"ן יש סיכון אמיתי להידרדרות נוספת בנכסים רגישים מאוד שנמצאים בשרשור בחברות למטה. בין הנכסים האלה נמצא נכס החניונים בבריטניה של הקבוצה, שמורכב מ-127 חניונים, ומהווה את חברת החניונים הגדולה במדינה. הנכס הזה נמצא במצב רגיש בעקבות משבר אשראי ספציפי של שוכר הנכס".
יכול להיות ששמחתם כשהם הגישו בקשת פירוק?
"לא שמחנו על הפירוק. אנחנו חושבים שזו תוצאה קשה למחזיקי האג"ח. החברה מעוניינת בהסדר. זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בשביל הנושים. החברה נותנת להסדר את כל מה שיש לה. סברנו שיש הזדמנות במהלך הזה, להביא יותר מהר לכל הצדדים את ההכרעה האמיתית, את רגע האמת. כל הרעשים והלחצים שקדמו לזה הם חלק ממשא ומתן. כדי להשיג יותר במשא ומתן, אתה צריך לומר שאתה לא מרוצה ממה שקיבלת. אם היית מרוצה בהצעות, זה היה נגמר מזמן.
"בקשת הפירוק זירזה את רגע ההכרעה לכל הצדדים. מבחינתנו ככל שרגע ההכרעה יגיע מהר יותר, זה טוב יותר. החברה עובדת במצב תנאים קשה, היא מתנהלת מאז יולי 2011 כחברה בקשיים, באי ודאות, והיא צריכה בכל יום לקבל החלטות עסקיות על נכסים. ככל שהמצב יתבהר מהר יותר, זה עדיף מבחינת החברה".
"אין חקיקה להסדרי חוב"
איך היית מתאר את ההתנהלות של אלשיך בדיונים?
"היא שופטת מקצועית מאוד. בתחום החברות בקשיים, לשופטת אלשיך יש תרומה מיוחדת וגדולה. יש לה אומץ רב לתת החלטות חדשניות. רשומים על שמה תקדימים רבים בתחום של חברות בקשיים, גם בהבראת חברות והקפאת הליכים וגם בתחום החדש של הסדרי חוב. מטבע הדברים, מאחר שמדובר באירועי חדלות פירעון, שהם מהירים וטעונים החלטות מהירות, אין הרבה התערבות של בית המשפט העליון בתחום. לצערי, בתחום החשוב הזה אין מחוקק.
"יש סעיף אחד בחוק החברות, סעיף 350, שהוא הסעיף היחיד שדן בהבראת חברות עד עתה. סעיף אחד בחוק, שרב הנסתר בו על הגלוי. אין חקיקה כלשהי בתחום של הסדרי אג"ח. המחוקק לא אומר את דברו. בית המשפט העליון, מטבע הדברים ולאור אופי התיקים, לא מעורב ואין הלכות שיוצאות מהעליון. יש חשיבות רבה לפסיקה שניתנת בבית המשפט המחוזי. הייתי רוצה לראות את המחוקק והעליון דנים בכך כדי שתהיה הלכה".
אז למה אתם לא מגישים ערעורים לבית המשפט העליון, כדי ליצור תקדימים מחייבים?
"אנחנו לא מגישים ערעורים אקדמיים. אם יש לזה אפשרות פרקטית להשפיע על התיק אנחנו שוקלים זאת, אבל ברוב המקרים זה לא פרקטי".
המשרד שלכם מייצג במקרים מסוימים מחזיקי אג"ח שנלחמים נגד בעל שליטה כדי להגדיל את החזר חובותיו, ובמקרים אחרים אתם מייצגים חברות שהאינטרס שלהן הפוך. מה אתה משיב לביקורת של אלה הרואים בכך טעם לפגם?
"כל מקרה ונסיבותיו. אני לא טוען טיעונים כלליים בעד או נגד. עורכי דין יכולים לייצג גם קבלן שמוכר דירות וגם לקוחות שקונים מקבלן אחר. עורכי דין מייצגים ספקים ולקוחות. אני חושב שהשאלה לא נכונה. אני לא מתנצל על זה שמשלמים על שירותים שניתנים על ידי עורכי דין כמו שירותים שנותן כלכלן, יועץ. השכר שניתן הוא הוגן ולפי הסכמה. זה ייצוג משפטי רגיל שנעשה בנסיבות אותו המקרה.
"יש יתרון לכך שלפעמים אנחנו מייצגים מחזיקי אג"ח ולפעמים חברות. אנחנו יודעים להבין את האינטרסים של שני הצדדים בסיפור. אני מאמין גדול בהסדרי חוב, להבדיל מפירוק. חברה צריכה לעשות כל מאמץ כדי להחזיר את חובותיה במועדם ובמלואם, זה ברור לחלוטין. המאמצים צריכים להיעשות עוד הרבה לפני הרגע האחרון. החברה צריכה לחשוב איך היא עומדת בהתחייבות לפני שהיא מעבירה עושר לבעלי המניות.
"לפעמים הסדרי חוב מתרחשים בגלל כל מיני סיבות עסקיות, ולא רמאות. הרוב זה כישלון עסקי. להערכתי, ביותר מ-90% מהסדרי החוב שנעשו בישראל מאז 2008, מדובר בכישלונות עסקיים שנבעו מהשקעות כושלות בחו"ל, ובעיקר בנדל"ן. אי אפשר להתעלם מהמשבר העולמי שחל ב-2008. הר המזומנים שהצטבר בישראל בשנים האחרונות הופנה בחלקו להשקעות בחו"ל. זה המקור לבעיות פה. עורכי הדין נותנים שירותים מקצועיים ללקוחותיהם. הם מקבלים וצריכים לקבל שכר הוגן. כשחברה נקלעת למשבר יש לה צרכים משפטיים יותר מלחברה רגילה".