איציק שמולי גייס תרומה מנוחי דנקנר; סגנו התפטר

עפרי רביב, סגנו של יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי הודיע על התפטרותו אתמול - יום אחרי הפגנת המחאה הסוערת בתל אביב מוצאי שבת, שבה הורגשה ההיעדרות של התאחדות הסטודנטים.

הערב פירסם אתר "הארץ" כי התאחדות הסטודנטים ברשותו של אציק שמולי קיבלה התחייבות לתרומה של כ-800 אלף שקל מ"קרן אי.די.בי למען הקהילה", שמנהלת קבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר, זאת עבור פרויקט סטודנטים בעיר לוד. ל"הארץ" נודע כי הקרן כבר החלה למעשה להעביר חלק מהתרומות באמצעות חברת כור.

בתגובה לשאלת "הארץ" האם הפרויקט בלוד היה מהסיבות להתפטרותו, אמר רביב כי היה לו "קשה עם המשאבים שמוקצים לפרויקט - וגם עם המקור הכספי למימון הפרויקט, במיוחד לאור העובדה שאגודות הסטודנטים היו מעורבות במחאה מול קבוצת אי.די.בי, וזה לא נראה טוב".

רביב קושר בין ההיעדרות של ההסתדרות מן המחאה בחודשים האחרונים לבין הודעת ההתפטרות, אם כי מדובר לדבריו בנדבך אחד מתוך רבים. במכתב ההתפטרות כתב רביב: "הסיבה העיקרית היא אובדן האמונה של ביו"ר (איציק שמולי, ה"ו), אותו אני מכיר שלוש שנים. בתחילת הדרך תמכתי בו באופן מוחלט ועקבי...אולם הרגשתי שהאמון שלי בו הולך ומתערער וכיום אני מרגיש שחובתי להתריע על מה שרבים 'מרכלים' מאחורי הקלעים".

ביחס למחאה הוסיף רביב בשיחה כי ההיעדרות של הסטודנטים מן הרחובות צרמה לו וכי החלטות בנוגע למחאה וגישת ההתאחדות למחאה לא נקבעו במשותף עם כל החברים. לדבריו, "אני לא צריך לקרוא בעיתונים מה עמדת יו"ר ההסתדרות ביחס למחאה, אלא החלטות כאלה צריכות להתקבל במשותף. לא היה שיח, וכל עוד אני בתפקיד לא אגיע להפגנות - אחר כך ייתכן שכן". עוד הוסיף: "היתה תחושה שההתאחדות מונעת מאינטרסים אישיים ולא מאינטרסים שכל כלל ציבור הסטודנטים".

יש טענות לפיהן היית אמור להתמודד מול היו"ר שמולי בבחירות להתאחדות ב-9 ביולי והודעת על התפטרות מכיוון שחששת מהפסד.

"מעולם לא הכרזתי על התמודדות וזה בכלל לא הסיפור. אני לא רודף משרות. השאלה היתה איזה החלטות מקבל יו"ר ההתאחדות כמנהיג, ולכן התפטרתי".

בתגובה לדברים של רביב ציין שמולי: "אנחנו מאחים לרביב בהצלחה. אם תדברי עם אנשי התאחדות הסטודנטים תגלי שרביב פשוט רצה להתמודד והבין שאין לו סיכוי ולכן יצא ל'פעולת תגמול'. כידוע אנשים לא רוצים לסיים בחירות בהפסד".

ביחס לביקורת על היעדרות ההתאחדות מהמחאה בחודשים האחרונים ובסוף השבוע האחרון בפרט סיפר שמולי כי רצה להשתתף בהפגנה במוצאי שבת, אולם ברגע ששמע שהיא יורדת לפסים אלימים - גם בקרב המפגינים – החליט להיעדר ממנה. "התכוונתי ללכת – ועשיתי אחורה פנה", סיפר שמולי.

"הייתי בקונפליקט פנימי - אני מאמין במחאה וחושב שהיא צודקת ושהמטרה ראויה, אבל מצד שני אני לא מקבל את אופן הפעולה, ואנחנו לא יכולים להיות שותפים לאלימות ולניצנים של אלימות – שמגיעים גם ממפגנים. המשטרה צריכה לשאול את עצמה נהגה בחכמה, כי הרי לא יכול להיות שתכבה פה כל ניצוץ של מחאה. הברוטאליות שראינו צריכה להטריד את כולנו ללא קשר לעמדות. לגרור מפגינים זה דבר לא מקובל".

יש מי שאומר שמכיוון שהמחאה שנה שעברה היתה "רכה" מדי היא לא הרעידה מספיק את מקבלי ההחלטות. אולי נדרשת יותר עקשנות.

"הגבול בין עקשנות לאלימות הוא דק, ובאלימות אנחנו לא תומכים. זה מדרון חלקלק ואנחנו לא צריכים ללכת בו. כדי לעשות מעשים קיצוניים צריך מטומטם אחד או כמה בודדים, ובסופו של דבר המעשים האלה פוגעים במידת הלגיטימיות של המחאה. הכוח של המחאה נבע דווקא מהאיפוק. אם היא תתפוס כיוונים אחרים – לא בטוח שהציבור הרחב ימשיך לחבק אותה".

מדוע יש תחושה שאתה וההתאחדות נעלמתם מן המחאה החברתית בחודשים האחרונים?

"לא מן הנמנע נראה את הסטודנטים ברחובות בזמן הקרוב. לתזמון ולאג'נדה יש משמעות, ולא תמיד מתאים מסר כללי של 'נמאס לנו'. אנחנו דוגלים בשתי סוגיות עיקריות: שוויון בנטל ותקציב מדינה צודק יותר. בכל רגע נתון אני מנסה להשפיע על המציאות החברתית-כלכלית בישראל – לא רק דרך הכלי של המחאה, אלא גם דרך ועדות בכנסת. יש ארסנל שלם של כלים".