השחיקה בתקציב הבריאות שעלתה מפסק הדין שנתן בג"ץ ביום חמישי לובשת פנים. לפי תחשיב שערך כלכלן הבריאות גבי בן נון עבור TheMarker, בהתבסס על נתוני משרד הבריאות, עולה כי השחיקה המצטברת במערכת הבריאות ובתקציבי קופות החולים הסתכמה בכ-9 מיליארד שקל מאז נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995.
כלומר, כמעט רבע מהתקציב שיועד לביצוע החוק נשחק עם השנים - 1,200 שקל פחות שמקבלות קופות החולים עבור מבוטח (במונחי 2011), לעומת מה שקיבלו עם חקיקת החוק.
בג"ץ קבע כי "זכותם של אזרחי ישראל לבריאות, אשר עוצבה ועוגנה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, מתרוקנת אט-אט מתוכן נוכח השחיקה השיטתית בתקציבי קופות החולים, עליה נדמה שאין חולק".
השחיקה בתקציב לפני בן נון מורכבת משני גורמים: שחיקת המחירים שעליה נסובה פסיקת בג"ץ, וכן שחיקה בתקצוב הקופות בגין הזדקנות האוכלוסייה והגידול בה (עדכון דמוגרפי).
שחיקת המחירים חושבה כפער בין מה שקיבלו הקופות בפועל בגין הגידול בהוצאותיהן (מדד יוקר הבריאות), לבין מדד תשומות הבריאות - מדד תיאורטי המחושב במשרד הבריאות ומשקף את ההתייקרות בפועל של תשומות הבריאות. השחיקה הדמוגרפית חושבה לפי הפער בין הגידול בפועל באוכלוסייה והזדקנותה לבין הפיצוי שקיבלו הקופות בגין משתנים אלה.
"מערכת הבריאות היא דוגמה קיצונית למדיניות המקרו כלכלית של צמצום ההוצאה הציבורית שאפיינה את ממשלות ישראל בעשור האחרון", אומר בן נון. "אני לא מכיר שום תחום רווחה אחר שהמקורות הציבוריים שלו נשחקו באותו היקף כמו מערכת הבריאות".
לאמירות המשפטיות ולמספרים יש ביטויים ברורים בשטח: תורים שמתארכים, הפניות לבתי חולים מרוחקים, זמן קצר לכל מטופל אצל הרופא, חולים במסדרון וכמובן - ניסיון של הקופות להשלים את הפערים באמצעות גבייה פרטית נוספת מהציבור בביטוחים המשלימים ובהשתתפות עצמית.
"נכון שחלק מהשחיקה נבלמת על ידי התייעלות קופות החולים, אבל אין ספק שחלק מרכזי בא לידי ביטוי בפגיעה בזמינות, בנגישות ובאיכות השירותים למבוטחים", מסכם בן נון.