"אחד ההישגים הגדולים של הוועדה והמחאה היו העובדה שהרימו מחסום לכוח מונופוליסטי מופרז שקיים בשווקים המקומיים", כל אמר אמר אתמול פרופ' מנואל טרכטנברג בפורום קיסריה - כנס אלי הורביץ לחברה וכלכלה.
"המחאה הציפה את המצוקה של מעמד הביניים, אבל לצערי אני שומע התבטאויות לפיהן 'מעמד ביניים' זו מלת גנאי כאילו אם מעמד הבייניים מוחה אז זה לא בסדר. למה? הרי מעמד הביניים סבל מיוקר מחיה בלתי סביר בעליל בגלל קיומו של כוח מונופוליסטי מופרז בשווקים הלוקאליים, המחאה התחילה להניע תהליך שישים גבולות לכוח הזה".
פרופ' טרכטנברג, שעמד בראש ועדת טכרטנברג לשינוי כלכלי-חברתי, התייחס למחאת הזעם של אנשי המחאה בסוף השבוע שעבר ובפאנל שעסק בשאלה "לאן הולכת המחאה - אם בכלל?" בפורום קיסריה - כנס אלי הורביץ לחברה וכלכלה המתקיים כעת. לדבריו, לא ניתן לשחזר את קיץ 2011. "במשך שבועות שאלו אם המחאה תתחדש", אמר טרכטנברג, "ואני לא הבנתי את השאלה. בקיץ 2011 קרה משהו מכונן שקורה אחת לדור, האם אפשר לחדש אירוע כזה? כמובן שלא", אמר טרכטנברג.
הוא הוסיף כי "יש קבוצות באוכלוסיה שמרגישות מתוסכלות כי קצב היישום של המלצות הוועדה הוא לא מספיק, וזה בסדר, וטוב שאנשים יוצאים לרחוב להשמיע את דעתם. אבל יש מערכת פוליטית - ואחד האסונות של החברה בישראל הוא שהמלה פוליטי נהפכה למלת גנאי. אבל זה המקום שבו פועלים - מי יתרגם את הרצונות של הציבור לעשייה פוליטית? אם אנשים לא מרוצים, אז בבקשה - שיקימו מפלגות. ההתעוררות שהיתה היא חיובית צריך לדעת לתעל אותה למה שמתאים לחברה דמוקרטית. אין בעיה למחות".
טכרטנברג התייחס לכך שהמחאה ירדה לפסים אלימים בסוף השבוע. "אין בעיה למחות ובלבד שנשמור על תנאי ההתנהגות של הצדדים. כאב לי מאוד לראות מה שקרה בתל אביב באחרונה. כמי שנולד בארגנטינה, מקום שבו הייתי מפוחד לצאת לרחוב שלא אחטוף מכות - וחטפתי - אני אומר 'אני אנחנו לא רוצים שלילדנו יהיו זיכרונות כאלה'. כשיש אלימות זה כמו מלחמה - אתה יודע איפה אתה מתחיל, אבל אתה לא יודע איפה זה נגמר. צריך להיזהר מזה כמו מאש".
בפתח דבריו של טרכטנברג אמר: "השתתפתי בלא מעט כנסים עד היום - והדבר שמייחד את פורום קיסריה זה לעומת קודמיו הוא נוכחותם של שניים של היו כאן שנה שעברה - מובילי המחאה החברתית סתיו שפיר ואיציק שמולי".
הוא המשיך וציין כי ההישג הגדול של הוועדה הוא התנגדות לכוחות מונופוליסטיים. "אחד ההישגים הגדולים של הוועדה והמחאה היו העובדה שהרימו מחסום לכוח מונופוליסטי מופרז שקיים בשווקים המקומיים", אמר טרכטנברג, "המחאה הציפה את המצוקה של מעמד הביניים, אבל לצערי אני שומע התבטאויות לפיהן 'מעמד ביניים' זו מלת גנאי כאילו אם מעמד הבייניים מוחה אז זה לא בסדר. למה? הרי מעמד הביניים סבל מיוקר מחיה בלתי סביר בעליל בגלל קיומו של כוח מונופוליסטי מופרז בשווקים הלוקאליים, המחאה התחילה להניע תהליך שישים גבולות לכוח הזה".
למרות זאת אמר טרכטנברג שאין ברירה, תחת הנסיבות הקיימות, אלא להעלות מסים. "אי אפשר לקיים את רמת הביטחון הדרושה ובמקביל להעלות את חלקה של הממשלה בהוצאה האזרחית, בתוואי המסים שהיינו בו. טוב שבעקבות המחאה בוטל המתווה של המשך הורדת המס", אמר טרכטנברג. "אני לא יודע איפה הייינו נמצאים כיום לו היינו ממשיכים באותו תוואי. חייבים להעלות את המסים הישירים באופן קבוע, גם אם הולכים לגירעון של 3%, שזה בגדר הסביר. אם אתה רק משנה את המע"מ אתה מסמן שהיום זה עולה ומחר זה יורד- והממשלה צריכה לסמן שהעלאת המסים היא קבועה.
לסיכום הציע טרכטנברג כי המדדים החברתיים יימדדו בידי הממשלה לצד מדדים פיסקאליים. " אנחנו נמצאים בנקודת מפנה, אלא כיום עולה גם נושא של רווחה ושוויון הזדמנויות לכלל אזרחיה של מדינת ישראל. למה הנושא הזה נדחק הצידה כל השנים האלה? כי המדדים שהיו על השולחן היו של מדיניות פיסקאלית ויציבות ודברים אחרים נדחקו הצדה. אני רוצה לבקש שכל החלטת ממשלה תיבדק, וייבחנו ההשלכות שלה - גם בהיבט של שוויון חברתי. צריך להיות גם יעד שנוגע לאי שוויון , שנוגע לעוני ושנוגע לתעסוקה - לא אבטלה. היתה נכונות לעשות כן אבל זה נעלם. דברים אלה יכולים להשפיע יותר מכל ועדה. יש לגרום לכך שאכן השנה הזו תהיה שנת מפנה, צריך להטמיע תהליך רציף לבניית חברה יותר שוויונית".
"כשאנחנו מסתכלים על הטווח הארוך, יש תחושה שהפכנו למדינה ככל המדינות אבל זה לא כך. נטל הביטחון זה מטיל עלינו צורך ומשמעת כלכלית גדולה לעומת מדינות אחרות. אני מקווה שכאשר איציק וסתיו יהיו הבוגרים בעוד עשור או שניים נוכל להגיד אחרת, אבל עדיין לא - זה מחייב אותנו. אנחנו חברה שבנויה מגזרים-מגזרים. יש לי תחושה שבידנו להפוך את מה שקורה כיום לנקודת מפנה. אבל אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במקום לא נכון אם האנרגיות יתועלו למקומות לא נכונים", סיכם טרכטנברג.