שר האוצר, יובל שטייניץ, החליט כבר לפני כמה שבועות להעלות את יעד הגירעון בתקציב 2013 מ-1.5% ל-3% מהתוצר. את ההחלטה הוא התכוון לפרסם ביום רביעי שעבר בפורום קיסריה שנערך בים המלח, ובו שימש כיו"ר. להפתעתו, אכזבתו וכעסו, מישהו גנב לו את ההצגה, וליתר דיוק - לשכת ראש הממשלה.
ביום שלישי בבוקר פירסמה הלשכה, במפתיע, כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, החליט להעלות את יעד הגרעון בתקציב 2012 ל-3%. נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, ששמע את הידיעה בתקשורת - ולא מראש הממשלה או משר האוצר, כמקובל בשלטון תקין - כעס גם הוא. ביטוי לכעס הוא נתן ביום חמישי כשתקף את ההחלטה בפורום קיסריה בצורה חריפה ביותר, וביום ראשון, כשהעלה את עמדתו בישיבת הממשלה השבועית.
לפני שקיבל את ההחלטה על יעד הגירעון, התייעץ שטייניץ בעניין עם שרי אוצר לשעבר, עם מומחי כלכלה, וכמובן עם בכירי משרדו. ואולם לדברי מקורבים, לעצותיו של אדם אחד הוא ייחס חשיבות מיוחדת - אנחל גורייה.
גורייה - כלכלן בינלאומי, מזכ"ל OECD מ-2006 וקודם לכן שר החוץ ושר האוצר של מקסיקו - תמך בהעלאת יעד הגירעון. שטייניץ נועץ בגורייה בעת ביקורו בישראל באחרונה, ובשיחות טלפון לפני ואחרי הביקור. גורייה הבטיח לשטייניץ כי יסייע לישראל בפורומים בינלאומיים ובפני חברות דירוג האשראי הבינלאומיות, אם יידרש, כדי להגן על העלאת יעד הגירעון, וכי תדמיתה של כלכלת ישראל לא תיפגע - בתנאי שיעד החוב החדש לא יעלה על 3%. לפי OECD, יעד הגירעון המקסימלי המומלץ ל-34 המדינות החברות בארגון הוא 3%.
בערבו של יום שני בשבוע שעבר היה אמור נתניהו להיפגש עם הנגיד ועם בכירים במשרדו ובמשרד האוצר - ובהם שטייניץ. הפגישה נועדה לדיון בתקציב 2013, ונושא הגירעון היה אמור לעלות בה, ואולם באותו יום ביקר בישראל נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, והפגישה בוטלה בגלל עומס בלוח הזמנים של ראש הממשלה. עם זאת, באותו לילה נפגשו נתניהו ושטייניץ בלשכת ראש הממשלה בירושלים. שטייניץ אמר לנתניהו כי החליט להעלות את יעד הגירעון ל-3% וכי בכוונתו להביא את ההחלטה לאישור הממשלה בישיבתה הבאה, שנועדה להיערך ביום ראשון. לא נערך דיון בעניין: ראש הממשלה הסכים עם החלטת שטייניץ.
שטייניץ ידע כי פישר תומך בהעלאת היעד ל-2.5% ומתנגד להעלאה ל-3%. הוא התכוון להיפגש עמו ביום שלישי בבוקר ולעדכן אותו בהחלטה - אלא שבבוקר יום שלישי נדהם שר האוצר לקרוא באתרי האינטרנט כי ראש הממשלה החליט, בניגוד לעמדת אגף התקציבים באוצר, להעלות את יעד הגירעון ל-3%. אגף התקציבים, נאמר בהודעה, תמך בהעלאת היעד ל-2.5%. שמו של שטייניץ לא נזכר בהודעה. ההודעה הדגישה את נושא המסים (העלאת יעד הגירעון תאפשר לוותר על העלאות מסים מסוימות) ולא הזכירה את נושא יחס החוב-תוצר, החשוב לשר האוצר לא פחות. הנגיד, כאמור, שמע על ההחלטה בתקשורת, וכנראה נפגע.
המחלוקת עם פישר
מקורבי שר האוצר סבורים שקשה להבין את עמדת הנגיד שלפיה אסור שיעד הגירעון יעלה על 2.5%, שכן לדעתם אין הבדל תהומי בין יעד של 2.5% ל-3% - ואם הנגיד רוצה טווח ביטחון, הוא היה צריך לדרוש גירעון של 0%. הנגיד חושש שהגירעון יקפוץ בשעת משבר לגבהים מאיימים, ואולם, אומרים המקורבים, "אם הגירעון יקפוץ בשעת קטסטרופה ב-8%, כפי שהנגיד חושש, אזי מה ההבדל בין גירעון של 11% לגירעון של 10.5%?"
מקורבי שטייניץ וגם מקורבי הנגיד אמרו אתמול כי היחסים בין השר לנגיד נותרו טובים כמקודם, גם לאחר הוויכוח על העלאת יעד הגירעון. שלשום נמשכה העבודה המשותפת של בכירי הבנק והאוצר בנושאים שונים. בסביבת שטייניץ סבורים כי ההתנגדות של הנגיד להעלאת יעד הגירעון ל-3% רק תסייע לשטייניץ להדוף בדיוני התקציב שרים שירצו תוספות מעבר למתוכנן - ובמיוחד, לדבריהם, את שר הביטחון, אהוד ברק.
ישראל בדרך למאסטריכט
העלאת יעד הגירעון תקל על משרד האוצר בגיבוש תקציב 2013 - שנה כלכלית לא פשוטה בשל המשבר הכלכלי הגלובלי וחוסר הוודאות ביחס לעתיד הכלכלות הגדולות בעולם. הגדלת היעד תקטין בכ-15 מיליארד שקל את הקיצוצים הנדרשים בצד ההוצאות בתקציב ואת העלאת המסים הנדרשת. עם זאת, עדיין יהיה צורך בקיצוצים ובהעלאת מסים.
0.5% מהתוצר שווים לכ-5 מיליארד שקל - כך שהפער בין יעד גירעון של 2.5% ליעד של 3% משמעותו הפרש של 5 מיליארד שקל. מאידך גיסא, ואת זה גם שר האוצר ובכירי משרדו יודעים, הגדלת היעד ב-0.5% תביא לא רק להגדלת חובות העתיד של המדינה, אלא גם לפגיעה בתוצר המשק בכ-3 מיליארד שקל, ואולי יותר.
עם זאת, גירעון של 3% עדיין יאפשר לישראל להמשיך במתווה הרב-שנתי להפחתת החוב ביחס לתוצר. כיום החוב מגיע ל-74% מהתוצר, ולפי סימולציות שערך משרד האוצר, עם צמיחה של 3.5% בממוצע, ישראל תגיע ב-2020 לחוב של 61.5% מהתוצר, ואם הצמיחה הממוצעת תגיע ל-4%, החוב ב-2020 יהיה 59% מהתוצר. בשני המקרים, ישראל תהיה בעוד שמונה שנים באזור יעד מאסטריכט, הקובע רמת חוב של 60% מהתוצר השנתי לכל היותר כתנאי לכניסה לאיחוד המוניטרי האירופי ואינדיקטור ליציבות כלכלית. לעומת זאת, אומרים מקורבים לשטייניץ, גירעון של 3.5% לא יאפשר להוריד את החוב - ועצירה בהפחתת החוב היתה פוגעת במעמדה הכלכלי של ישראל.
שטייניץ מקפיד תמיד לומר כי הוא מקשיב לבכירי האוצר, ואולם הוא ורק הוא מקבל את ההחלטות במשרד. שני בכירים באוצר, ראש אגף התקציבים, גל הרשקוביץ, והחשבת הכללית, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, תמכו בהעלאת יעד הגירעון ל-2.5% - ואולם שניהם אמרו - בדיונים הפנימיים במשרד האוצר ובפגישות עם ראש הממשלה, כי יוכלו לחיות עם יעד של 3%.
מקורבים לשר האוצר אומרים כי ההחלטה להעלות את היעד ל-3% היתה כלכלית גרידא, ולא עמדו מאחוריה שיקולים זרים - לא פוליטיים, לא פופוליסטיים ולא אחרים. הם מוסיפים כי ההחלטה שקולה ומידתית, בהתחשב בטלטלה העוברת על הכלכלה העולמית, ובעיקר על שותפת הסחר המרכזית של ישראל, אירופה.
לפי חישובי האוצר, גביית המסים במחצית הראשונה של 2012 נמוכה ב-3 מיליארד שקל מהתחזיות. הגבייה בפועל בששת או בשבעת החודשים הראשונים של 2012 תהיה הבסיס לקביעת יעד גביית המסים ב-2013. אם היעד שייקבע יהיה נמוך, הדבר ישאיר פחות כסף, כמובן, גם לצד ההוצאות בתקציב.
שטייניץ סבור כי ניתן להשתמש - לשם סתימת חורים בהכנסות המדינה - במבצעים מיוחדים של רשות המסים - למשל מהרווחים הכלואים של חברות רב-לאומיות, מחברות הארנק שמקימים מנהלים אמידים לשם הפחתת המס על שכרם, ומהעמקת המלחמה בהון השחור. שר האוצר גם שואב עידוד מהערכת כלכלני הראל פיננסים, שפורסמה שלשום, ולפיה המשק יצמח ב-2012 ב-3.7% (לעומת הערכת בנק ישראל כי הצמיחה תהיה 3.2%). לדעתו, 2012 תהיה טובה יותר מהערכות האנליסטים.
הרשקוביץ ועבאדי-בויאנג'ו, לעומת זאת, אומרים כי בין צד ההוצאות ובין צד ההכנסות בתקציב יש פער קבוע, מבני, וצריך לסגור אותו באופן קבוע בתקציב 2013, מבלי לחכות ולהתבסס על גבייה אקראית.
מבחינת שר האוצר, ישנם סימנים מובהקים להאטה בצמיחת המשק, כמו הירידה בגביית המסים והירידות בבורסה - ואולם מאידך יש נתון חיובי בתחום התעסוקה: במאי, החודש האחרון שהנתונים עליו פורסמו עד כה, נוספו למשק, על פי הלמ"ס, 12 אלף מקומות עבודה חדשים, בעוד שהממוצע החודשי הוא 5,500. עוד 1,000-2,000 עברו ממשרה חלקית למשרה מלאה. בארה"ב, הנתון של תוספת מקומות עבודה נחשב למרכזי בניתוח מצב המשק.
בגלל הנתונים החיוביים, שטייניץ סבור כי צריך להמתין לנתונים החודשיים הבאים כדי לדעת היכן בדיוק המשק נמצא.