פרטיות או תחרות: האם בנקים יקבלו נתוני אשראי?

הוועדה להגברת התחרות בבנקים, בראשותו של המפקח על הבנקים דודו זקן, עומדת לפרסם בעוד כשבוע את מסקנותיה. במרכז הדו"ח של הוועדה עומדת ההצעה לפתוח את שוק האשראי למשקי בית לתחרות. עם זאת, בשל התנגדות של משרד המשפטים החושש מפגיעה בפרטיות, הפתיחה של תחום נתוני האשראי בישראל תהיה מוגבלת.

לפי ההצעה המתגבשת, שתיושם באמצעות שינוי בחוק נתוני האשראי, לא ניתן יהיה לאסוף בישראל נתוני אשראי על לקוחות כל הבנקים - בשל חשש כי איסוף נתונים כזה בידי גופים המתמחים בכך, כמו סוכנויות נתוני אשראי, יפגע בפרטיות הלקוחות. בכך יישאר בתוקפו המצב הלא תחרותי הקיים כיום בישראל, כאשר חוק נתוני אשראי אינו מאפשר בפועל איסוף נתוני אשראי.

עם זאת, ועדת זקן הצליחה להגיע לפשרה עם משרד המשפטים בדבר הקמת מנגנון טכנולוגי, מעין מסלקה ממוחשבת, שלדעת הוועדה יאפשר בכל זאת לאסוף נתוני אשראי על לקוחות. לפי ההצעה, כל הבנקים יחויבו באיסוף שיטתי של כל הנתונים הרלוונטיים על התנהגות האשראי של לקוחותיהם. נתונים אלה ייאספו, אבל לא יימסרו. לקוח שייכנס לסניף של בנק חדש, כלומר, בנק שהוא אינו לקוח שלו, ויבקש לקבל אשראי, יאשר לאותו בנק חדש לשאוב את נתוני האשראי שלו. במקרה כזה, בלחיצת כפתור, יוכל הבנק החדש לשאוב באופן מיידי את הנתונים על הלקוח מהבנק הרלוונטי.

בוועדת זקן סבורים כי זהו פתרון טכנולוגי טוב, שיאפשר לקבל את נתוני האשראי של לקוחות שיחפצו בכך. עם זאת, מומחים אחרים סבורים כי זהו פתרון מסובך, שיווקית וטכנולוגית, ובפועל הוא צפוי להיכשל - כפי שנכשל חוק נתוני האשראי הנוכחי. להערכתם, ההצעה תביא לכך שהתחרות בשוק האשראי לא תיפתח.

נתוני אשראי הם הבסיס לתחרות בשוק האשראי. כדי שבנק יוכל להעמיד אשראי ללקוח שאינו מכיר, עליו להכיר את היסטוריית האשראי של אותו לקוח, כלומר, התנהגותו כצרכן אשראי לאורך שנים. בלי היסטוריה כזו אף בנק לא יעמיד אשראי ללקוח לא מוכר, או שיגבה ממנו ריבית גבוהה במיוחד.

לכן, כדי לאפשר תחרות אשראי על צרכנים קטנים, הוקמו בעולם סוכנויות של נתוני אשראי. סוכנויות אלה שואבת את נתוני האשראי על כל לקוחות הבנקים, וכל בנק שרוצה להיכנס לתחרות מקבל מהן את הנתונים. בהתאם לנתונים יודע הבנק להעריך את הסיכון של לקוח חדש ולהתאים לו את הריבית.
יש לציין כי סוכנויות אשראי מקובלות ברבות ממדינות העולם, ובראשן ארה"ב. הן מהוות את הבסיס לכניסת בנקים חדשים לשוק האשראי, ולכך שבנקים יכולים לחזר אחר לקוחות טובים, כלומר, לקוחות עם היסטוריית אשראי טובה, באמצעות הצעות אשראי מפתות. במדינות מסוימות, כמו ארה"ב, הנתונים נאספים ואף נמסרים ללא כל הסכמה של הלקוחות. עידוד התחרות בשוק האשראי נתפש כחשוב יותר משמירה על פרטיות הלקוחות.

בישראל, לעומת זאת, המצב הפוך. ב-2001 חוקק חוק נתוני אשראי, אך כבר אז הוא הוגבל קשות בשל חשש מפגיעה בפרטיות. כתוצאה מכך כיום ניתן לאסוף בישראל רק נתוני אשראי שליליים (למשל, על לקוחות שחזרו להם צ'קים ושנפתחו להם תיקים בהוצאה לפועל). הנתונים על לקוחות אלה הם גלויים לחלוטין - אבל כמעט שאינם רלוונטיים משום שרק שיעור קטן מאוד מלקוחות הבנקים הם לקוחות שצברו היסטוריה שלילית (הפכו ללקוחות מוגבלים). לכן, כמות נתוני האשראי בישראל היא מזערית, ואינה מאפשרת כניסת בנקים חדשים ויצירת תחרות.

החוק הקיים מאפשר ללקוחות להתיר איסוף נתוני אשראי עליהם - כלומר, לקוחות יכולים לפנות לבנק מתחרה, ולאשר לו לקבל את היסטוריית הנתונים שלהם. עם זאת, הדבר בפועל לא קורה. לקוחות אינם יוזמים פניות כאלה, ובהכרח בנקים חדשים אינם מסתכנים בכניסה לשוק שבו יכולתם לקבל נתוני אשראי תהיה תלויה ברצון הטוב של מיעוט מהלקוחות.

חברים בוועדת זקן טוענים כי דרישות הפרטיות שמעלה משרד המשפטים דומות לאלה המקובלות במרבית המדינות המפותחות. לדבריהם, אף מדינה בעולם אינה מאפשרת למסור נתוני אשראי לבנקים מתחרים ללא אישור מפורש של הלקוחות. לגבי עצם איסוף הנתונים במסגרת סוכנויות אשראי, לדברי חברי הוועדה ב-70% ממדינות אירופה נדרשת הסכמת הלקוח אפילו לשם האיסוף - כך שישראל אינה חריגה בדרישתה שגם איסוף הנתונים וגם מסירתם יתאפשרו רק לאחר אישור מפורש של הלקוח.

עם זאת, בוועדת זקן מודים כי בפועל המצב במרבית מדינות אירופה שונה מהותית מזה של ישראל. אמנם נדרש אישור הלקוח לשם איסוף נתוני האשראי שלו, אבל האישור ניתן באופן אוטומטי. בכל פעם שלקוח מקבל כרטיס אשראי, למשל, הוא חותם על הסכמה לאיסוף הנתונים שלו.

המצב בפועל הוא שכמעט בכל המדינות המפותחות נתוני האשראי של כל הלקוחות נאספים באופן שוטף. לעומת זאת, בישראל אין כלל איסוף של נתוני אשראי, וגם אין מי שידחף את הלקוחות לאשר איסוף כזה (לחברות כרטיסי האשראי, השייכות לבנקים, אין אינטרס להחתים לקוחות על אישור איסוף הנתונים שלהם).

זאת ועוד, הממונה על רשות ההגבלים העסקיים לשעבר, דרור שטרום, שחזה בעת הדיון על חקיקת חוק נתוני האשראי הנוכחי ב-2001 את כישלונו, גורס כי חברי הוועדה טועים בטענתם כי במדינות העולם לא אוספים ולא מוסרים נתוני אשראי על לקוחות. שטרום טוען כי ההפך המוחלט הוא האמת - בארה"ב סוכנויות נתוני האשראי (גופים פרטיים לחלוטין) אוספות נתונים ואף מוסרות אותם ללא כל צורך באישור הלקוח.

"בנק שרוצה להיכנס לתחרות באיידהו", אומר שטרום, "מתקשר עם סוכנות נתוני אשראי מקומית, קונה ממנה את המידע על כל הלקוחות הטובים באזור - ופונה אליהם בהצעות לקבל ממנו אשראי זול. בארה"ב חושבים שהתחרות בתחום האשראי חשובה מספיק כדי לאפשר מסירת נתונים".

ההצעה החדשה של ועדת זקן מותירה למעשה את המצב המשפטי הנוכחי ללא שינוי: לא ניתן יהיה לאסוף נתוני אשראי חיוביים, וגם לא ניתן יהיה למסור אותם לבנקים מתחרים ללא אישור מפורש של הלקוח.

השינוי שמציעה הוועדה עתה הוא אותו מנגנון טכנולוגי, שלדבריה יאפשר את איסוף הנתונים באופן מיידי, בכל מקרה שבו הלקוח יאשר זאת. עם זאת, המנגנון כולו תלוי ביוזמת הלקוחות - הבנקים חסומים מלקבל מידע על לקוחות ללא הסכמה מפורשת שלהם. החשש הכבד, לפיכך, הוא כי ההצעה לא תביא לשינוי מהותי במצב הקיים - לא תאפשר העברת נתוני אשראי ולא תפתח את שוק האשראי הצרכני לתחרות.

ועדת זקן עומדת להעלות הצעה נוספת - העברת כל נתוני האשראי של כל לקוחות הבנקים באופן שוטף לחברות דירוג האשראי. ואולם כל הנתונים יועברו באופן אנונימי. חברות דירוג האשראי יראו את התנהגות כל צרכני האשראי במשק, אך הן לא יוכלו לשייך זאת ללקוח ספציפי. הסיבה לכך היא הצורך לבנות מאגר נתונים סטטיסטי בחברות דירוג האשראי, שעל בסיסו הן יבנו מודל לקביעת דירוג האשראי של כל לקוח.

דירוג האשראי הוא הציון שמקבל כל לקוח, על בסיס היסטוריית האשראי שלו ובהשוואה להיסטוריית האשראי של כל הלקוחות האחרים במשק. לכן, כדי שניתן יהיה לבצע השוואה כזו, חברות הדירוג כן יקבלו את כל נתוני האשראי, אבל על בסיס אנונימי בלבד.