מי אשם במשבר החשמל? הבחירה קשה

רף הביקושים לחשמל קבע אתמול שיא ישראלי חדש, והביא את המשק לסיפן של הפסקות חשמל יזומות - שש שנים לאחר שאלה הכו לראשונה במשק כתוצאה מכושר ייצור חסר. האזרח התמים היה מצפה ודאי מממשלתו כי במהלך התקופה שחלפה תפיק לקחים מאותו מאורע טראומתי, תפעל לתקן את הליקויים ותמנע את הישנותם. אלא שלא כך נעשה.

משק החשמל המשיך לנוע מכוח האנרציה, ולדבוק בקונספציה של מרדף אחרי הגבהת עקומת ההיצע, תוך ביסוסה על חברת החשמל הקורסת. ברגע שבו נתקלה עקומה זו בחסמים, התרסקה שוב הקונספציה, וכבר היום עלול המשק להתמודד שוב עם איום הפסקות החשמל.

מי שביקש בימים האחרונים לזהות מטרה להפניית חיצי האשם במצב - סבל מסחרחורת. זאת, בשל זריקות האשמה הצולבות בין כל הגורמים המעורבים בענף החשמל. למען האמת, הפעם צודקים אלה בהטחת האשמה זה בזה, פשוט מכיוון שכולם אשמים.

מאז חקיקת חוק משק החשמל ב-1996, שפתחה את שוק החשמל לתחרות, עושה חברת החשמל כל שביכולתה כדי שהקמת הגנרציה הנדרשת למשק תבוצע על ידה. לרוב, היא מסתייעת באימפוטנטיות של הרגולטורים שלה כדי לזכות מן ההפקר, ולכן היא ניזונה ממשברים.

תכלית החברה היא לזכות קודם בתוכניות חירום שיבטיחו לעובדיה תעסוקה בפיקוח רופף, ורק אחר כך לדאוג למימונן ולעמידה בלוחות הזמנים לביצוען. כך, עדיין לא הושלמה תוכנית החירום למשק שאושרה לחברה ב-2008, ומומנה חלקית בייקור החשמל כנגד עמידה בשורת תנאים, בהם יישום שינוי מבני בחברה, שמעולם לא בוצע.

כך, החברה מבקשת גם לנצל את המשבר הנוכחי כדי להעלות על סדר היום הציבורי את הקמת תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון (פרויקט D), ולפרוץ את האיסור שהוטל עליה להקים תחנת כוח נוספות, באמצעות החייאת תחנת הכוח באלון תבור.

אלא שכבר כיום מתופעלים בידי חברת החשמל מתקני ייצור בהספק כולל של כ-12,800 מגה-ואט. בקיזוז השלכות החום ומשבר הגז הטבעי על נצילותם, מדובר בכ-12,400 מגה-ואט - 800 מגה-ואט מעבר לשיא הביקושים שנרשם אתמול בצהריים. אלא שבפועל, היו אתמול בידי החברה 10,900 מגה-ואט בלבד, בשל סדרת תקלות בתחנות הכוח של החברה - דווקא ברגע האמת.

כמאמר האמרה "תקלות לא קורות - אלא נגרמות", הסיבה לתקלות כפולה: רשלנות - כמו אותו חור שהתגלה בדוד שביחידת ייצור 5 בתחנת הכוח בחדרה, מייד לאחר שיפוץ שהוכרז כ"מוצלח"; או גריעה שקטה ומתמשכת מתקציבי התחזוקה של החברה - שם קל יותר לקצץ כשצריך, כדי לא לפגום בתנאי העבודה ובהטבות לעובדים.

רשות החשמל, שנוסדה מכוח חוק משק החשמל, היא שאמונה על קידום התחרות בחשמל ועל הפעלתם של יצרני החשמל הפרטי. מכלול סיבות הביאו לכך שעד ימינו לא קם ולו יצרן פרטי קונבנציונאלי מהותי אחד, אך האחריות מוטלת בראש ובראשונה על הרשות.

הרשות היא שלכדה את היזמות שוב ושוב בסבך הרגולטורי, הצליפה בו ברגולציה מסובכת ומתוסבכת שהשתנתה חדשות לבקרים, וייאשה לא מעט גורמים, לצד הרתעת אחרים מלהיכנס להרפתקה הזו. זאת, בעוד שהיא כושלת בפיקוח על חברת החשמל ובבקרה האפקטיבית על קצב פעילותה (גם אם מחוסר כלים).

אלא שחטאה הגדול של רשות החשמל לא מסתכם רק בטיפול הכושל בהיצע, אלא גם בכל הקשור לריסון הביקוש. ברשות מתגאים כיום ב-16 הסדרים לניהול צריכה - מנגנונים כלכליים שנועדו להפחית את צריכת החשמל בשעות העומס. ואולם במשך שנים התנגדה הרשות לתמרץ צרכנים פרטיים לחסוך בחשמל, וראתה בפיתוח מנגנונים אלה סרח עודף.

כך, למשל, סירב יו"ר הרשות הקודם, אמנון שפירה, לדרישתו המפורשת של שר האנרגיה, עוזי לנדאו, לאמץ את "מודל קליפורניה", המקנה הנחה של 20% בחשבון החשמל למי שחסך 20% מהצריכה לעומת הקיץ שעבר. רק משהתברר עומק המשבר הצפוי הקיץ, מיהרו ברשות לגבש את קמפיין "חסכת-הרווחת", והחלו בפרסומו רק באמצע מאי - שבועיים לפני תחילת חישוב החיסכון.

במקביל, נתקלו הסדרי חיסכון אחרים שהוציאה הרשות בהתנגדויות מצד קהלי היעד ובטענות מצד חברת החשמל, שהביאו לעיכוב החלתם ולתיקונם "על הדרך". לפיכך, לא פלא שהיקף הביקושים לחשמל ביוני זינק ב-14% לעומת יוני אשתקד, לעומת ירידה של 18% שנרשמה לפני שלוש שנים בצריכת המים במשק בזכות קמפיין החיסכון במים ("ישראל מתייבשת").

הדיווחים שליוו בשנה האחרונה את גיבוש דו"ח מבקר המדינה לבדיקת אסון השריפה בכרמל, נדמו לעתים לדיווחים שעשויים ללוות את ועדת החקירה העתידית לקריסת משק החשמל. בדיוק כפי שנעשה במערך שירותי הכבאות, כך גם במשק החשמל ביקש האוצר ליישם רפורמה מבנית נחוצה, נתקל בהתנגדות מצד מונופול פוליטי ומסואב, והגיב ב"ייבושו", תוך שהוא שוכח מן הצורך בקידום חלופות.

במסגרת חוק ההסדרים למשק, העביר אגף התקציבים ב-2007 את סעיף 60 (ד'9) לחוק משק החשמל הקובע כי החל ב-2009, לא תעסוק עוד חברת החשמל בהקמת תחנות כוח חדשות. זאת, כחלק מהסנקציות שהוטלו על החברה כדי שתיישם את הרפורמה שנדחתה כבר יותר מעשור.

אלא שבעוד שהיד האחת בולמת (בצדק) את המשך ההתנפחות הלא ריאלית של המונופול, לא דאגה היד השנייה לקידומו של שוק ייצור חשמל פרטי. זאת, באמצעות רשות החשמל שנשלטת בפועל בידי משרד האוצר.

בנוסף, לא פעל האוצר להסרת החסמים בשוק המימון הפרויקטאלי. זאת, אף שבחן בעבר את האפשרות לשלב את השוק המוסדי במימון בפרויקטי גנרציה - הנהנים מרשת חסרת תקדים של הגנות תומכות מימון.

משרד האנרגיה הוא שנושא באחריות המיניסטריאלית למשק החשמל, גם אם הוא טורח באחרונה להפנות אצבע מאשימה לעבר כל משרד אחר. אנשי המשרד התריעו אמנם בפני המחסור בחשמל לאורך השנים האחרונות - אך לא מעבר. המשרד מתעכב עדיין בגיבוש תוכנית האב למשק החשמל, מחל לחברת החשמל על העיכובים בהקמת תחנות הכוח, נכשל בכל הקשור להקמת תשתית הולכת גז וחלוקתו, טען (באמצעות רשות הגז) כי אין צורך ביבוא גז לאחר תגלית תמר, התעלם בקדנציה האחרונה מכל הקשור ביישום השינוי המבני בחברת החשמל - ואפילו נוהל רשמי למדיניות ניתוקים במקרה של הפסקות חשמל - לא הצליח עדיין לגבש.

המשרד להגנת הסביבה מתגאה בקדנציה הנוכחית בהפגנת שרירים תכופה כלפי גופים חזקים, ואולם כוח לא צריך לבוא על חשבון מוח. פעמיים במהלך השנתיים האחרונות חטא המשרד בעמידה על הרגליים האחוריות כדי למנוע נזק סביבתי נקודתי מוגבל, ובקוצר רואי גרם לנזק לאומי מתמשך.

הפעם הראשונה היתה בהערמת הקשיים על קביעת נקודת הנחיתה של הגז הטבעי מתמר. בפעם השנייה היה זה איסור על שימוש מקדים בסולר ובמזוט להסקת תחנות הכוח של חברת החשמל, כדי לשמור עתודות גז לקיץ.

סדרת הפיצוצים בצינור הגז מצרים הביאה מאז פברואר 2011 לאובדן של 40% מהגז שעליו נשען המשק הישראלי. במשרד האנרגיה הזהירו מפני הגברת השימוש החלופי והמואץ בגז שבמאגר ים תטיס, והציעו להעביר כמה מתחנות הכוח של החברה לשימוש חלופי בסולר ומזוט, מחשש למשבר גז עתידי.

במשרד להגנת הסביבה העדיפו לבטל כלאחר יד את האזהרות, סירבו להתיר לחברה לעשות שימוש בדלק המזהם וחייבו את הגברת השאיבה מהמאגר שמול אשקלון. ב-2011 נשאב מהמאגר 31% יותר גז מהשנה שלפני כן, והתוצאה לא איחרה לבוא. שמונה מבין 10 הבארות בקידוחי ים תטיס קרסו והתמלאו במים. כך, נדון המשק לשימוש כפול ומכופל בסולר ובמזוט במהלך חודשי הקיץ, ואף לחשש מהפסקות חשמל.

הציניקנים יאמרו שכתיבת הרגולציה בשוק החשמל הפרטי לא נעשתה במשרדי רשות החשמל בירושלים, אלא דווקא במרכז תל אביב - במשרדי הדואופול הבנקאי פועלים-לאומי. אין עוד משק חשמל בעולם שבו זוכים הבנקים לרשתות הגנה על האשראי לפרויקטי ייצור חשמל כמו אלה שלהן זוכים הבנקים בישראל. הסיבה לכך נעוצה בהיעדר התחרות בשוק האשראי בישראל ובבריחת הבנקים הזרים, שמעצימים את כוחם של הבנקים הגדולים, שבלעדיהם לא יזכה אף יזם אנרגיה במימון.

האדישות שהפגין בנק ישראל כלפי היעדר התחרותיות בענף עולה כיום על סדר היום הציבורי, אבל לא בכך מסתכמת אדישותו בכל הקשור לענף האנרגיה. כך, למשל, מתעקש המפקח על הבנקים לסווג את החוב הבנקאי לענף התשתיות תחת סיווג נדל"ן, ומצמק את האשראי הבטוח יחסית לענף החשמל, לטובת מיזמי נדל"ן על קרקעות תפוחי אדמה בפרברי מוסקווה.

העיכובים הסטטוטוריים הנודעים של מינהל התכנון במשרד הפנים, אי קבלת ההחלטות והסרבול שביישומן זוכים בדרך כלל בסיקור במתרחש בענף הנדל"ן. אבל לא רק בניית בתי מגורים מתמהמהת בישראל. כשחברת החשמל טוענת כי הקמת תחנת כוח חדשה בישראל נדרשת כמעט כל שנה, אך זו אורכת שמונה שנים - שמתוכן רק שלוש נדרשות להקמה - הרי שלוועדות התכנון יש חלק לא מבוטל בפיגור של ישראל בתחום תשתיות האנרגיה, ובהרחקת משקיעים פוטנציאלים מהענף. זאת, מבלי להיכנס לעשור שחלף מאז קבלת ההחלטה על הקמת תחנת D באשקלון.

לנוכח חולשת השלטון המרכזי, מתחזק והולך מעמדם של ראשי הרשויות המוניציפליות, שנוטים יותר מבעבר להגן על האינטרסים הצרים של תושביהם, גם במחיר של פגיעה באינטרס הלאומי. הרשויות לא בוחלות בהפעלת כוח פוליטי, ניהול קמפיינים תקשורתיים ובפנייה לערכאות משפטיות נגד מהלכים שתכליתם הצבת תשתיות מדינה נחוצות בשטחן המוניציפלי. לעתים, בנימוק המתריס והפשוט: "למה דווקא אצלי?".

כך, מתנגדים יישובי חוף הכרמל למיקום תחנת קליטת הגז מתמר בשטחם, אך שתקו כש"זכתה" אשדוד בהרחבת תחנת הקליטה בשטחה; כך מתנגדים תושבי באר טוביה להקמת תחנת כוח בגז באזורם - גם אם המחיר יהיה הקמת תחנה פחמית שנייה באשקלון; כך גם מנסה עיריית תל אביב למנוע את הפעלת אחת היחידות בתחנת רדינג במזוט, אף שהמשק משווע להפעלתה כדי שתצילו מהפסקות חשמל.