אשת העסקים, רחל סייג סופר, שחייבת מעל שלושה טריליון שקל בעקבות פסק בורר שצבר ריביות קיצוניות, קיבלה מבית הדין הארצי לעבודה הזדמנות נוספת לערער על פסק הבורר נגדה.
סייג סופר ניהלה עסק בינלאומי של העברת טכנולוגיות מישראל לחו"ל בתחום החקלאות והפרחים. ב-2000 היא חתמה על הסכם שלפיו מונה עו"ד יהונתן צברי לתפקיד מנכ"ל סניף הודו ואסיה של החברה. בהסכם נקבעו תנאי העסקה וסעיף שלפיו מחלוקות בין הצדדים יתבררו באמצעות בורר שיכריע בהן. ההסכם קבע עוד כי איחור של עד 45 יום בתשלום המשכורת יזכה את צברי בהפרשי ריבית חודשית בשיעור של 20% מהיום שנועד לתשלום ועד לתשלום בפועל.
לאחר שבעה חודשי עבודה התגלע בין צברי לסייג סופר סכסוך חריף שהביא לסיום את יחסי העבודה ולתביעות הדדיות שהגישו הצדדים לבורר עו"ד דרור גל. הבורר דחה את תביעתה של סייג סופר וקיבל חלקית את תביעתו של צברי, כך שסייג סופר והחברה שבבעלותה חויבו לשלם לו כ-310 אלף שקל.
צברי הגיש בקשה לבית הדין האזורי לעבודה לאשר את פסק הבורר. בדיון טענה סייג סופר כי הבורר היה נגוע בניגוד עניינים חמור, שכן בעת שדן בבוררות בין הצדדים הוא הופיע כעורך דין בפני הרכבים שבהם ישב צברי כנציג ציבור בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. היא הוסיפה כי הפסק חרג מהסכם הבוררות וכי הבורר נפגש עם צד אחד שלא בנוכחות הצד שכנגד.
בית הדין בירושלים החליט כי כדי לדון בערעור על סייג סופר להפקיד ערובה בסך 150 אלף שקל בקופת בית הדין. מכיוון שהיא לא הפקידה את הערובה ניתן בדצמבר 2008 פסק דין המאשר את פסק הבוררות. סייג סופר עירערה לבית הדין הארצי לעבודה אך ערעורה נמחק על הסף בשל איחור בהגשתו. צברי פתח בהליכי פשיטת רגל נגד סייג סופר לאחר שלא שילמה לו את חובה לפי פסק הבוררות. תביעת החוב שהגיש היתה יותר משלושה טריליון שקל, בשל סכומי הריבית שנפסקו בפסק הבוררות. לסייג סופר הוצא צו כינוס נכסים וצברי מונה למנהל מיוחד של נכסיה יחד עם עו"ד איתן ארז.
במאי 2010 הגישה סייג סופר בקשה נוספת לבית הדין האזורי לעבודה לביטול פסק הבוררות. בית הדין החליט לדחות על הסף את הבקשה, מאחר שבעבר לא הפקידה סייג סופר את הערבות שנקבע שעליה להפקיד. סייג סופר עירערה על כך לבית הדין הארצי לעבודה באמצעות עו"ד רם גמליאל, וטענה כי הפקדת הערבות היתה מבחינתה מחסום בלתי עביר משום שאין לה אפשרות כלכלית להפקידה.
בפסק דין שניתן באחרונה בבית הדין הארצי לעבודה קבעה השופטת ורדה וירט לבנה, כי יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים כדי שידון בו ויתייחס לטענותיה של סייג סופר לגופן. וירט לבנה ציינה כי היא חורגת מעקרון סופיות הדיון שלפיו לא יחודש הליך משפטי שכבר נדחה בשל "נסיבות חריגות וקיצוניות באופן מיוחד, אשר מגולמים בהן אינטרסים משמעותיים וכבדים החורגים מאינטרסים של בעלי הדין שבפנינו".
השופטת הדגישה כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום, ובנסיבות המתאימות ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק ואינו פוגע בבעל הדין האחר". היא ביקרה את סייג סופר שגרמה להתמשכות ההליכים ומנעה מצברי לממש את פסק הבוררות ופסק הדין שאישר אותו. ואולם, היא קבעה כי "המצב שאליו הגיע הסכסוך בין הצדדים, שבו אין הכרעה לגופו של עניין בטענות שהועלו נגד הבורר ופסק הבוררות, וחובה של סייג סופר לצברי ממשיך לתפוח לממדים אבסורדיים עד דמיוניים בשל הריבית שנקבעה בפסק הבוררות, אינו מצב שיש לאפשר את קיומו מבחינת מדיניות משפטית רצויה מבלי לברר את הטענות לגופן".
וירט לבנה מציינת כי סייג סופר העלתה טענות חמורות נגד הבורר וצברי ולדבריה "הותרתן ללא הכרעה עלולה לרבוץ כעננה על ראשם. אם אכן טענות אלה מופרכות ושקריות, כפי שטוען צברי, טוב יהיה גם לשיטתו כי תינתן בהן הכרעה והתיק לא ייוותר סגור רק בשל מחדל דיוני מצדה של סייג סופר".
השופטת מוסיפה כי יש חשיבות רבה לכך שפסק הבוררות יעבור ביקורת מעמיקה, בעיקר בכל הנוגע לריבית החריגה שנפסקה בו והביאה את סך החוב לסכום דמיוני באופן קיצוני במיוחד, זאת גם לאור העובדה שצברי עבד אצל סייג סופר שבעה חודשים בלבד". בית הדין הארצי קבע כי על סייג סופר להפקיד ערבות צד שלישי, של בנה, עורך הדין, בסך 50 אלף שקל כתנאי להמשך ההליכים.