הפתעה: חנויות מזון במגזר הערבי יקרות יותר

הסופרמרקט של רשת קינג סטור ביישוב פרדיס שליד זכרון יעקב, מזכיר במבט ראשון מחסן מסודר. התאורה מעט חשוכה, המדפים גבוהים, ומרבית המוצרים שייכים למותג פרטי של הרשת או למותגים לא מוכרים. רבים מהמוצרים נמכרים באריזות ענק - כמו קטשופ בדלי או שמן וקופסאות שימורים בכמויות שלא רואים בסופרמרקטים ביישובים יהודיים. הבדל מהותי נוסף שבולט מיד לעין הוא היעדרם של פירות וירקות.

סניף קינג סטור בפרדיס היה אחת התחנות שלנו בסיבוב מכולות וסופרמרקטים שערכנו ביישובים ערביים בצפון וביפו, כדי לבדוק איזו חוויית קנייה ומבחר הם מציעים ובאילו מחירים. חשבנו שמחירי המוצרים שנמצא ביישובים הערביים יהיו נמוכים יותר מאלה שנהוגים ברשתות השיווק המוכרות. להפתעתנו, גילינו שלא כך הדבר. במרבית המקומות שבדקנו מצאנו מחירים גבוהים בעד עשרות אחוזים מאשר ברשתות הדיסקאונט היהודיות. במקביל, הרכבנו סל קניות של כמעט 60 מוצרים, אך בעקבות המבחר הדל נאלצנו לצמצם את היקף הבדיקה.

הרשתות הגדולות כמעט לא נמצאות במגזר הערבי, ומלבד סניף חצי חינם בנצרת מצאנו רק סופרמרקטים קטנים יחסית ומכולות בבעלות ערבית, שהציעו מגוון מוצרים קטן למדי והזכירו ברובם מכולות מלפני 20-30 שנה. אף שאפשרויות הקנייה מצומצמות יותר ביישובים הערביים, התושבים מוציאים יותר כסף על מזון לעומת היישובים היהודיים.

לפי בדיקת צ'מנסקי בן שחר, ההוצאות על מזון הן רכיב ההוצאות הגדול מסך ההוצאה השנתית במגזר הערבי - 25%, לעומת 16% במגזר היהודי. עוד עולה כי במגזר הערבי נוהגים לרכוש מעט מוצרים בהרבה רכישות, ולא כמות מוצרים גדולה ברכישה אחת. כמו כן, הצרכנים במגזר הערבי מעדיפים לערוך את רוב הקניות בחנויות ערביות, גם כאשר ההיצע אינו גדול. אחד השיקולים בבחירת החנות הוא היכרות מוקדמת עם המוכרים.

פרידה, תושבת היישוב יפיע הסמוך לנצרת, מוציאה על מזון למשפחה בת חמש נפשות כ-100-150 שקל ליום. היא מספרת כי בעבר היתה קונה במכולת שליד ביתה, אבל כעת היא מגיעה למחסני כמעט חינם בנצרת כדי להוזיל עלויות. לטענתה, התושבים במגזר הערבי מודעים יותר כיום לעניין המחירים ומחפשים אפשרויות קנייה זולות יותר. "זה ידוע מזמן שהמכולות האלה יקרות יותר, ורק אם אין ברירה אני משלימה שם את הקניות. פעם נסעתי עד עפולה כדי לקנות ברמי לוי וזה באמת היה זול יותר, אבל הנסיעה הזו ארוכה מדי בשבילי כדי לעשות קניות. הרבה פעמים בעלי פשוט הולך לקנות במגדל העמק ברשת 'אושר עד' וחוסך לנו הרבה כסף. חבל שאין לנו יותר אפשרויות קרובות לבית", אומרת פרידה.

את הסיבוב התחלנו בפרדיס, במינימרקט השכונתי חוואשי וברשת קינג סטור. בחוואשי קיבלנו יחס חם ונעים, אך התאכזבנו מהמבחר המצומצם. מצאנו רק 12 מוצרים שיכולנו להשוות לשופרסל דיל באור עקיבא. כמו כן, בחוואשי ובקינג סטור בלט לעין היעדר סימון מחירים על רוב המוצרים. הלקוח לא יכול לערוך השוואת מחירים בין מותגים שונים, ורק כשמעבירים את המוצרים בקופה אפשר לדעת כמה הם עולים.

המבחר בקינג סטור היה גדול יותר, והפרשי המחירים לעומת מוצרים הנמכרים גם ברשתות במגזר היהודי היו נמוכים מחוואשי - אך עדיין משמעותיים. כך לדוגמה, ספגטי פרפקטו של אסם, שעולה בשופרסל דיל 7.40 שקלים, עלה גם בחוואשי וגם בקינג סטור 9 שקלים - הפרש של 21%. הסל של קינג סטור היה יקר ב-11% משופרסל דיל באור עקיבא, ואילו הסל במינימרקט חוואשי היה יקר ב-23%.

בחיפה בדקנו את סופר נעמה סוידאן ואת סופר בר לכל, שממוקמים בעיר התחתית, לעומת מגה בול שנמצאת במרכז קסטרא. גילינו כי במרחק של כמה מאות מטרים, אפשר למצוא הפרשי מחירים של 20% בין סופרים שונים במגזר הערבי.

בסופר סוידאן חווית הקנייה דמתה למעדנייה או לחנות אורגנית. המבחר כלל שפע של שוקולדים וחטיפים המוכרים לרובנו מחו"ל, והיצע הדליקטסים היה מרשים. החנות היתה נקייה ומזמינה, אך המחירים היו גבוהים בהשוואה למגה בול ולסופר בר לכל הסמוך. חטיף במבה אסם, למשל, עלה 5.90 שקלים, לעומת 5 שקלים במגה בול ו-4 שקלים בסופר בר לכל. אבקת מרק עוף, שעלתה בבר לכל 22 שקל, עלתה בסוידאן 29.90 שקל - המחיר הגבוה ביותר שמצאנו בבדיקה.

סופר בר לכל הוא סופר גדול יחסית, אך הוא עדיין לא מזכיר את חווית הקנייה ברשתות הגדולות. החנות היתה חשוכה, ובמבט מבחוץ כלל לא ניתן היה להבחין שמדובר בסופר. המחירים, לעומת זאת, היו מעודדים - הצלחנו להוזיל את הסל ביחס למגה בול גם במוצרים היבשים וגם בירקות ובפירות. גם היחס בין מנהל החנות ללקוחות היה לא שגרתי: לקוחה התלבטה אם לקנות מנגו והמנהל החליט לתת לה הנחה ואמר: "העיקר שתקחי הכל הביתה ותהיי מרוצה". לסיכום, מצאנו שסופר בר לכל זולה ב-4% ממגה בול, אך מגה בול מציעה מבחר רב יותר, חנייה, מרווח בין מדפים ובעיקר - מזגן.

היעד הבא שלנו היה נצרת, העיר הערבית הגדולה בישראל, שמונה יותר מ-70 אלף תושבים. התפלאנו לגלות שעד היום, הרשת היחידה שפתחה סניף במקום היא מחסני כמעט חינם, וגם היא מנוהלת על ידי זכיין.

בנצרת ביקרנו בשמשום מרקט ובמחסני כמעט חינם, והשוונו את המחירים לרשת מגה בול בנצרת עלית. בבדיקה הצלחנו להרכיב את סל המוצרים הרחב ביותר, שכלל 29 מוצרים זהים. מצאנו כי שמשום מרקט יקר יותר ממחסני כמעט חינם, שהוזילו את הסל גם בהשוואה למגה בול.

שמשום מרקט הפתיע מבחינת חווית הקנייה החו"לית - שקטה ונעימה, כשברקע מתנגנת מוסיקה ערבית. על המדפים ניתן למצוא את כל המוצרים המוכרים והמובילים בישראל. עם זאת, סל הקניות הסופי היה יקר ב-25 שקל (8%) ממחסני כמעט חינם. חנות מחסני כמעט חינם היתה גדולה ומרווחת, והציעה את אותו מבחר, אותם מבצעים ואותה חווית קנייה שמציעים רוב הסופרמרקטים.

יפו היתה התחנה האחרונה שלנו, שכללה את סופר זול ביארי וסופר עבד סייף. בסופר זול ביארי, כמו בפרדיס, המחירים לא היו מסומנים על גבי המוצרים וגם בחשבונית לא נרשמו חלק משמות המוצרים שקנינו, אלא צוינו כ"מוצר כללי". אמנם מצאנו בחנות מבחר גדול, אך היה קשה להתעלם מאי הסדר ומרמת התחזוקה הנמוכה. בחנות עצמה יש מחסן פתוח עם מוצרים למכירה, שבו כבלים משתלשלים מהתקרה ואין תאורה. החום ששורר במקום לא עוזר למוצרים, ובשורה התחתונה - גם המחיר לא משתלם. סל הקניות בסופר זול ביארי היה יקר ב-27% משופרסל דיל בקניון עזריאלי בתל אביב.

בסופר עבד סייף המצב היה טוב בהרבה, והמבחר היה גדול יותר וכלל גם ירקות ופירות. גם התחזוקה בחנות היתה ברמה נאותה. בנוסף, בלט היחס האדיב של העובדים במקום, וחווית הקנייה היתה נעימה. האכזבה היתה במחיר הסל הסופי, שהיה גבוה ב-14% משופרסל דיל.

בניסיון להבין את פערי המחירים פנינו לבילאל סלאח, מנכ"ל רשת קינג סטור, שהופתע מהממצאים. לטענתו, הוא מתחייב תמיד למחיר הזול ביותר, וגם המוצרים שנבדקו נמכרים כעת במבצעים שונים. "החנות בפרדיס קטנה, אבל בשאר הרשת אין סיכוי למצוא הפרשים כאלה", אמר סלאח. לטענתו, המגזר הערבי מעדיף לקנות את המותגים המובילים כמו אסם ועלית, אבל בוחר לרכוש את המוצרים הללו בכמויות גדולות לאחר השוואת מחירים. "הלקוחות קונים במבצעים של 1+1 או מבצעי הוזלה לכמויות גדולות, ולכן רוב לקוחותינו מגיעים בעקבות קופונים שמוציאה הרשת", אמר. בהתייחס לטענה כי המחירים לא מופיעים על גבי המוצרים טען בילאל שבתקופה זו הרשת נמצאת בחוסר סדר בגלל הרמדאן, ומוצרים נחטפים מהמדפים. "בימים רגילים אין אף מוצר ללא מחיר", הוא מבטיח.

רני צים, מבעלי רשת מחסני כמעט חינם, שנמצאה הזולה ביותר באזור, טוען כי כמו רוב הישראלים, במגזר הערבי אוהבים מותגים מוכרים ורוצים ליהנות ממרכזי קניות ומשפע. צים מוסיף כי לקהל הערבי גם הרגלי קנייה שונים. "במגזר היהודי 50%-60% מהעסקות מתנהלות באשראי, ובמגזר הערבי 70% מהלקוחות מעדיפים לשלם במזומן. הם גם קונים כמויות עצומות". צים טוען שהסיבה העיקרית לפער במחירים היא היעדר תחרות. "אם נכנסים לאזורים קטנים, לא פלא שהמחירים גבוהים. צריך להבין שהציבור הערבי הוא קהל לקוחות נאמן, ולכן הוא לא ממהר לעזוב את הרגלי הקנייה הקודמים שלו. כנראה גם זו גם סיבה שתורמת לעליית המחירים".

לגבי היעדרן של רשתות גדולות במגזר, שיכולות היו לתרום לתחרות, טוען בכיר בענף המזון כי הרשתות ניסו בעבר להיכנס למגזר הערבי ללא הצלחה, מאחר שלא הצליחו לפלח את השוק. לדברי הבכיר, "צריך לדעת לא רק לתרגם, אלא להבין את השפה הערבית באמת, והרשתות לא הצליחו בזה. למגזר הערבי יש חגים שונים שצריך להכיר ולתכנן את התוכנית השיווקית לפיהם. בנוסף, כולם שם מכירים את כולם ועובדים עם כולם, והרשתות לא ידעו לנצל זאת נכונה אלא נרתעו מכך".

שופרסל דיל ומגה בול סירבו להגיב.

הבדיקה נערכה ביום רביעי 18 ביולי בחיפה, נצרת ופרדיס שליד זכרון יעקב, וב-19 ביולי ביפו. בכל יישוב ערבי בחרנו סופרמרקט אחד ומכולת או מינימרקט, שאותם השווינו לספורמרקט דיסקואנט ביישוב יהודי בקרבת מקום.

לפני שיצאנו לבדיקה הרכבנו סל של 60 מוצרים מהמותגים המוכרים. בכל אזור נאלצנו לצמצם את מספר המוצרים בהתאם להיצע הקיים.