לפני חודש נחת בישראל נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לביקור היסטורי חטוף. לפי הדיווחים, הסוגיה המרכזית שנדונה בפגישתו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו היתה הצעתה של חברת הגז הממשלתית הרוסית גזפרום "לשתף פעולה" עם ישראל בתגליות הגז שנחשפו לחופיה.
במשלחת הרוסית אף הבהירו כי גזפרום מעוניינת לפתוח חברה בת, גזפרום ישראל, שתעסוק כאן בקידוחי גז ובהנחת תשתית גז אל החוף. מה שלא היה ידוע אז, הוא שגזפרום התמודדה באותה עת במכרז הענק של חברת החשמל לרכש גז טבעי נוזלי (LNG) בהיקף כמיליארד דולר. מי שבכל זאת ידע, הביע דאגה מההצעה.
"בלשון זהירה, אומר שבמה שמכנים שיתוף פעולה עם גזפרום', אתה לא באמת שותף", אומר ד"ר אבינעם עידן מהתוכנית ללימודי אנרגיה בבית הספר לניהול באוניברסיטת חיפה. "התערבות שכזו מצד גזפרום בענף האנרגיה בישראל נושאת סיכונים שאני לא בטוח שבמערכת אצלנו מודעים להם".
מה החשש?
"בשונה מהנפט, המרכיב הפוליטי בסחר בגז הוא הרבה יותר מהותי, כי מדובר בהתקשרות שהיא קבועה ומתמשכת, בעוד שעיקר הסחר העולמי בנפט מתנהל בעסקות ספוט (נקודתיות, א"ב) ובבורסות של ספקים מתחלפים. כך, צינורות הנפט מוליכים אותו לנמלי הים, ולא מחברים ישירות בין מדינה שמספקת למדינה שצורכת, כמו בגז. זה כמו נישואים, ולכן התלות הפוליטית יותר מהותית.
"גזפרום, לפיכך, היא חברה שמאז ומתמיד, כמעט בהגדרה, שימשה כלי לקידום האינטרסים הפוליטיים של רוסיה. זה משתלב בתפישת העולם של פוטין עצמו, שעוד בתקופת לימודיו הגבוהים ב-1997 הכין עבודת תזה, שבה כתב על חשיבות הניצול של משאבי הטבע כדי לקדם את מעמדה של רוסיה ולהחזיר לה את העוצמה שאבדה לה. התפישה הזו הופכת כל מעורבות של גזפרום לסיפור אחר לגמרי. הרי מה מידת העניין, הכמעט נלהב הזה, שגילתה גזפרום בהשתלבות בענף האנרגיה אצלנו? מה עומד מאחורי זה?"
את התשובה לתהיות אלה מספק עידן בהצבעה פשוטה על חוסר ההיגיון הכלכלי שבהתעניינות בישראל של קונצרן ענקי, שרשם ב-2011 לבדה רווח נקי של 44 מיליארד דולר בזכות הכנסות שנתיות של 158 מיליארד דולר - פי עשרה משווי כלל עתודות הגז שלה. "אם אתה בוחן את הנתונים, אתה מגיע למסקנה שיש פה יותר עניין פוליטי, ופחות עניין בגז. מכאן אתה מבין שאנחנו מדברים לא על מהלך כלכלי, אלא על רצון ליצור מנוף פוליטי כדי להשיג שליטה חלקית, או יותר מזה, בזירה הפוליטית-כלכלית של ישראל. אם אצלנו לא יהיו ערניים מספיק, נמצא את עצמנו במצב שבו יש לנו שותף בכיר, או אפילו מישהו ששולט על אספקת הגז לישראל, וכאן כבר ייכנס לתמונה היבט של אמינות אספקת האנרגיה וביטחון לאומי".
על אותו משקל אתה יכול לומר שהאמריקאים שולטים כיום בענף, בזכות אחזקות נובל אנרג'י בכלל עתודות הגז.
"נכון, אבל אם אתה בוחן את ההתנהגות של חברות אמריקאיות לאורך השנים, וצריך לבחור בינן לבין גזפרום, אני יודע מה אני הייתי בוחר. נובל אנרג'י היא חברה שמתמחה בעיקר בחיפושים ובקידוחים, ולא מתעסקת בצינורות. גזפרום, לעומת זאת, מתמחה בהולכה ובחלוקה, ואנו עלולים להגיע למצב של אירופה, שנתנה לגזפרום לשלוט על הפקת הגז, הולכתו ואספקתו לצרכנים הסופיים".
מאידך, ייתכן שחברות הגז הישראליות מעוניינות בגזפרום כדי לממש את הגז במהירות.
"עם כל ההבנה לרצון לממש רווחים, מדובר בגוף בעל עוצמות בלתי רגילות, שלמשוך אותו אלינו, כשבמקומות אחרים מנסים להתרחק ממנו, זה נראה לי בעייתי מאוד מבחינת האינטרס הלאומי הישראלי".
ומה אם הזיקה הפוליטית היא בדיוק הסיבה שבגינה אנחנו מעוניינים ברוסים?
"אז זו שאלה שצריך קודם לדון בה. אם אנחנו מבקשים מהם את איראן, ובתמורה ניתן להם את השליטה באספקת הגז למשק, אז הטענה שלי היא שהם לא יתנו לנו דבר בנושא האיראני. זה לא האינטרס הרוסי, ומאותה סיבה הם גם לא יזנחו את נשיא סוריה בשאר אסד, אלא בתנאים שלהם, ולאחר שיהיה ברור להם מה יהיה בסוריה אחריו.
"במשך שנים ישראל לא פיענחה את האניגמה של המדיניות הרוסית כלפי איראן. שוב ושוב אנו מנסים להסביר לרוסים מדוע זה האינטרס שלהם לפרק את איראן מנשק גרעיני, ושנים על גבי שנים חוזרים על אותה טעות בניסיון לשכנע אותם באינטרס שלנו. לרוסים אין שום בעיה עם איראן גרעינית. הם מעלים את הנושא כקלף מיקוח כל אימת שהם צריכים משהו מהמערב. הרי כמה פעמים בעבר עלתה וירדה סוגיית האספקה של טילי הקרקע-אוויר S300 לאיראן? לפי הפרסומים, כל פעם ביקשו מאתנו משהו אחר בתמורה לאי האספקה. ב-2008 למשל, בעקבות המלחמה שניהלו בקווקז, הם ציינו בעצמם כי קיבלו מאתנו את עסקת המל"טים הראשונה.
"לכן, אנחנו נאמר לרוסים: אוקי, קחו שליטה בגז תמורת איראן', וספק רב אם נראה מזה תמורה. בינתיים, נמשכן את הביטחון הלאומי שלנו".
סיכונים בבחירת שותפים
אחד המקרים המובהקים לשימוש הכוחני שעשתה רוסיה באספקת הגז ללקוחותיה היה במקרה של אוקראינה, שלה הפסיקה רוסיה את האספקה בחורף 2008, אף שדרך צינור זה מוליכה גזפרום כ-80% מהגז שהיא מספקת ללקוחותיה באירופה (25% מכלל צריכת הגז ביבשת).
הישענות היבשת על צינור רוסי בודד הדליקה אז נורה אדומה בוהקת בקרב ממשלות אירופה, אך גם בקרמלין. משכך, האיצה רוסיה את פרויקט ה-North Stream - פרויקט ענק להנחת צינור גז באורך 1,220 ק"מ, שיחבר את רוסיה וגרמניה במסלול עוקף אוקראינה וביילורוסיה, באמצעות צנרת שתונח על קרקעית הים הבלטי. הפרויקט, שבו מחזיקה גזפרום 51% מהמניות, נועד לספק לאירופה 10% מתצרוכת הגז שלה. ואולם, הוא נדרש בסיוע מצד ממשלות המערב, בשל הצורך הרוסי בקבלת ערבויות של בנקים מערביים לצורך מימון חלקה בפרויקט, שעלותו נאמדה אז ב-11 מיליארד דולר.
"בין קאנצלר גרמניה דאז, גרהרד שרדר, לבין פוטין, התפתחה באופן נדיר מערכת קשרים אישית מאוד, ופוטין אף סייע לו באימוץ ילדה כבת שלוש מבית יתומים בסנט פטרסבורג", מספר עידן. ואמנם, שרדר היה זה שחתם על אישור ממשלת גרמניה לביטחונות שנדרשה רוסיה לספק לבנקים, זמן קצר בלבד לפני שסיים את תפקידו. בחלוף שבועות ספורים מפרישתו, הוא מונה ליו"ר הקונסורציום שבונה את הצינור בתמורה לשכר של 250 אלף יורו. "כך המערכת באירופה עובדת", אומר עידן. "בקלות מתמסרים לעניין הזה".
אז בישראל מתנהגים כמו באירופה?
"אין לי תשובה לזה".
בינתיים, טוען עידן, עושות מדינות אירופה מאמצים להפחית את התלות בגז הרוסי (ראו טבלה) - בין היתר, באמצעות מגבלות שקבע האיחוד האירופי על בעלות צולבת במקטעי ההולכה והחלוקה של הגז, וכן באמצעות בניית מתקני גיזוז לגז נוזלי מיובא, לצד קביעת יעדים לשילוב אנרגיות מתחדשות בייצור החשמל.
משכך, מסביר עידן, גזפרום פונה לעבר שווקים חדשים, ומנצלת בין היתר את הקשיים הכלכליים שאליהם נקלעו יוון וקפריסין. למשל, באמצעות הלוואה בסך 2.5 מיליארד יורו שהעמידה רוסיה לטובת קפריסין, המשוועת בימים אלה לחילוץ.
"לקפריסין יש חשיבות לא קטנה בעיני הרוסים, בייחוד לאור המתרחש בימים אלה בסוריה", אומר עידן ומסביר: "לרוסים גישה מוגבלת לים הפתוח. הבסיס הימי העיקרי שלהם, בסבסטופול שבחצי האי קרים, מוחכר מאוקראינה, והגישה ממנו לים התיכון אינה נוחה בגלל אמנת מונטרה, שקובעת מגבלות על מעבר ציים צבאיים דרך מצרי בוספורוס והדרדנלים. נקודה זו נשלטת בידי טורקיה, שהיא חברה בנאט"ו, ולכן הגישה של הצי לים התיכון תמיד היתה עקב האכילס האסטרטגי של רוסיה.
"זו הסיבה לחשיבות שרואה רוסיה בהקמת בסיס ימי בים התיכון, וזו הסיבה למשקל הרב שנותנת רוסיה לאחיזה שלה בנמל טרטוס שבצפון סוריה, שם הקימה כבר בסיס ימי רוסי. המחוייבות לאסד נתנה להם יתרון רב, והם חייבים לחשוב כיום על אחיזה חלופית במזרח אגן הים התיכון. לכן הם מגלים עניין רב גם בקפריסין, וכך גם בהגברת השפעתם בישראל".
כיצד לדעתך צריכה לנהוג ממשלת ישראל?
"צריך לקבל החלטות בפיתוח משק הגז של ישראל, לא רק בראי היבטים כלכליים וטכנולוגיים, אלא בראייה אסטרטגית רחבה של הביטחון הלאומי. הדבר מחייב את ממשלת ישראל בראייה מפוכחת לגבי שילוב גורמים זרים בפיתוח מקורות אספקת האנרגיה. כמו כן יש לבחון לא רק סיכויים, אלא גם סיכונים בבחירת השותפים, כדי שלא לאפשר שליטה של מדינות זרות במשק האנרגיה המתפתח, ובכך ליצור מנופי השפעה ותלות מדינית ישראלית ארוכת טווח".