השם פיטר לים מוכר כיום לכל אדם בסינגפור. באופן אירוני, השם מייצג דבר והיפוכו: הוא סמל להצלחה המדהימה של המודל הקפיטליסטי הדיקטטורי שיושם במדינה הזעירה, אך הוא גם מבטא את החוליים החברתיים שסינגפור הכריזה עליהם מלחמה כשקיבלה עצמאות ב-1963. רצה הגורל ואין מדובר באותו אדם.
פיטר לים הראשון הוא מיליארדר סינגפורי שעשה את הונו כברוקר באינדונזיה ובהשקעה מוצלחת בחברת שמנים סינגפורית בשם ווילמר אינטרנשיונל, שנהפכה מאז הקמתה ב-1991 לאחת הגדולות באסיה, עם מחזור שנתי של 45 מיליארד דולר. בשל אהבתו לכדורגל הוא רכש את הזיכיון לרשת הברים של מנצ'סטר יונייטד באסיה ופתח עשרות סניפים ביבשת. ב-2010 קיבל תיאבון גדול עוד יותר וניסה לרכוש את השליטה במועדון הכדורגל ליברפול, אך נכשל. כיום נאמד הונו האישי ב-1.6 מיליארד דולר, והוא מדורג במקום השמיני ברשימת עשירי סינגפור של מגזין "פורבס". לים נשוי ולו שני ילדים.
קורות חייו של לים הם מופת של הגשמת החזון הסינגפורי, שמעלה על נס את טיפוח הכישרון, העבודה הקשה, פיתוח כלכלי וטכנולוגי, שוק פיננסי פתוח ומתקדם וקשרי מסחר ותיירות הדוקים עם העולם. לא פחות חשוב מכך, הוא נתפש כסמל להתנהלות מוסרית מן המעלה הראשונה - כיבוד התא המשפחתי, תרומה לקהילה ומחויבות לחוקי המדינה.
המקרה של פיטר לים השני, לעומת זאת, אינו מקור לגאווה גדולה. לים השני הוא בכיר בשירות המדינה ששימש עד לאחרונה כראש חיל ההגנה האזרחי, האחראי על כל שירותי החירום האזרחיים (כגון שירותי ההצלה ומכבי האש). בתחילת יוני הואשם בעשרה סעיפים של שוחד וקבלת טובות הנאה מיניות מנשים שביקשו להטות חוזים ממשלתיים לטובת חברות פרטיות שייצגו.
הרשות למאבק בשחיתות בסינגפור ציינה בכתב התביעה כי במשך יותר משנה, לים "השיג סיפוק מיני באופן מושחת משלוש נשים ששימשו ספקיות של חברות שעובדות עם חיל ההגנה האזרחי", כפי שדיווח "וול סטריט ג'ורנל". הבלוג הסינגפורי "טמאסק טיימס" נקט לשון בוטה אף יותר, וסיפק פירוט גרפי של מעלליו המיניים. עם אחת מהנשים נערכו המפגשים בבית שבו הוא מתגורר עם אשתו ובנו בן ה-17. אם יורשע, הוא צפוי לעונש של עד חמש שנות מאסר וקנס כספי של 100 אלף דולר סינגפורי.
כתב האישום השערורייתי - במונחים סינגפוריים - אינו רק ניגוד חד לסיפור ההצלחה הנקי מכל רבב של לים המיליארדר, אלא הוא גם מקרה חריג בסינגפור - מדינה שהנהיגה מדיניות קשוחה, ויש שיאמרו אף מטילת אימה, כדי לרסן כל ניסיון להפר את החוק. שנים ארוכות עמדה סינגפור במקום הראשון בדירוג המדינות הפחות מושחתות. בשנה שעברה היא נסוגה למקום החמישי.
דיקטטורה נאורה ושוק חופשי
המדיניות המשלבת יד קשה עם רווחה כלכלית וביטחון אישי גבוה נזקפת לזכות אבי האומה, לי קואן יו, שעמד בראשה המדינה עד 1990 (ולאחר שהעביר את השלטון לבנו, המשיך לכהן כשר עד 2011). לי הנחיל למדינה מודל שלטוני ייחודי ושנוי במחלוקת, המשלב דיקטטורה נאורה עם כלכלת שוק חופשי תחרותית.
כך, לצד תופעות שהרוח הדמוקרטית אינה סובלת - רדיפת אנשי אופוזיציה, שליטה מוחלטת של הממשלה בכלי התקשורת, פיקוח הדוק על מחקרים אוניברסיטאיים, גיוס סטודנטים לתפקיד של סוכנים סמויים המדווחים על מרצים סוררים, וכמובן, עונשים קיצוניים בחומרתם על עבירות קלות (מוות בירייה על עישון סמים, מלקות על ריסוס גרפיטי, מאסר על יריקת מסטיק ברחוב) - אזרחי סינגפור יכולים להתגאות במדינה שיישמה את המוטו הלאומי שלה, "קדימה סינגפור", בצמיחה שנתית ממוצעת של 7.5% מאז 1961, אבטלה של 2% בלבד ב-2011 (נתון מרשים במיוחד על רקע המשבר העולמי), מקום שני בעולם ברמת החופש הכלכלי בדירוג "וול סטריט ג'ורנל" מ-2008, מקום שלישי בעולם ברמת התחרותיות הכלכלית לפי דירוג הפורום הכלכלי העולמי ב-2010 והמקום הטוב בעולם לעשות בו עסקים לפי דירוג של הבנק העולמי ב-2011.
סינגפור, עיר האריה בסינית, המשתייכת למשפחת הנמרים האסייאתיים (לצד דרום קוריאה, הונג קונג וטייוואן), אינה מסתפקת במגזר עסקי משגשג. היא מתהדרת גם במגזר ציבורי יעיל, דינמי ונקי כפיים, מושא לקנאה למדינות רבות שנאלצות להתמודד עם מנגנונים ממשלתיים מסורבלים, שירות ציבורי באיכות ירודה, בריחת הון אנושי לשוק הפרטי, סיאוב ושחיתות.
"ממשלה ישרה ויעילה, סדר ציבורי, ביטחון אישי וקידמה כלכלית וחברתית לא נוצרו במסגרת המהלך הטבעי של הדברים", כתב לי קואן יו באוטוביוגרפיה שפירסם ב-2000 בניסיון להסביר את הכלל שעמד לנגד עיניו בניהול המדינה. ואכן, לאחר שהפכה את המגזר הפיננסי והעסקי שלה לאחד המרכזיים באסיה, החליטה סינגפור בשנות ה-90 למקד מאמץ בשירות המדינה ולבצע כמה רפורמות ממשלתיות, שהעיקרון המשותף לכולן הוא אימוץ מודלים של המגזר העסקי המשגשג במשרדי ממשלה ובמערכות ציבוריות. שלא במפתיע, המהלכים לא נתקלו בהתנגדות כלשהי מצד האיגודים המקצועיים, וזאת משום שבסינגפור יש איגוד עובדים אחד, הנמצא בשליטה מוחלטת של הממשלה.
ביטול מדיניות קערת האורז
בשלב הראשון, המדינה חייבה את משרדי הממשלה לאמץ שיטות ניהול חשבונאי מתקדמות שהעניקו למשרדים עצמאות תקציבית גדולה יותר ואוטונומיה בגיוס כוח אדם ורכש. "המטרה היא לעודד יוזמה ניהולית ולקדם טכניקות ונורמות של ניהול עסקי במגזר הציבורי", הסביר שר האוצר של סינגפור ב-1991. הרפורמה גם הביאה לשיפור השקיפות והאמינות של המשרדים, שהחלו לדווח באופן שוטף על ביצועיהם על פי מטרות שהגדירו מראש.
הרפורמה השנייה היתה קורפורטיזציה (הפיכת ישות ממשלתית-ציבורית לחברה ממשלתית שפועלת כגוף עסקי) של משאבי מדינה אסטרטגיים. ב-1993 נהפכה סינגפור טלקומס, חברת התקשורת הלאומית, לגוף ממשלתי עסקי תחת פיקוח המדינה. ב-1995 פורקו רשות החשמל והגז לחמש חברות ממשלתיות נפרדות. ב-1997 נהפך נמל סינגפור לחברה ממשלתית שמגייסת הון מהציבור תחת קונצרן ההשקעות טמאסק הולדינגס שבבעלות הממשלה. בנוסף לכך, שתי חברות מספנות ממשלתיות הפועלות תחת טמאסק הולדינגס מתחרות ביניהן על מכרזים ממשלתיים בסינגפור ומחוץ לה. גם מרבית בתי החולים הציבוריים עברו קורפורטיזציה, וזוכות למימון ממשלתי על בסיס מספר המטופלים בהן.
הרפורמה השלישית היא המשמעותית מכולן, ומשקפת את החתירה של סינגפור למגזר ציבורי נקי משחיתות. בתחילת שנות ה-90 הוחלט לבטל את מדיניות קערת האורז - מונח סיני המבטא ביטחון תעסוקתי, הכנסה קבועה והטבות סוציאליות מהמדינה - שמנעה פיטורים והביאה לעלייה מתמדת במספר עובדי המדינה. לצד זאת החליטה הממשלה להצמיד את שכר עובדי המדינה לשכר במגזר העסקי. למהלך היה רציונל כפול: ראשית, הוא נועד להפוך את המגזר הציבורי לאטרקטיבי לא פחות מהשוק הפרטי מבחינת הכנסות, וכך למשוך את מיטב הכישרונות. שנית, הוא נועד לבטל כל תמריץ למעשי שחיתות בקרב עובדי מדינה.
הצמדת שכר העובדים בשירות הציבורי לשכר במגזר העסקי הפכה את עובדי המדינה של סינגפור לבעלי השכר הממוצע הגבוה מבין המגזרים הציבוריים בעולם. עובדים בעלי ותק של 2-4 שנים במשרדי ממשלה משתכרים 3,000-7000 דולר סינגפורי - שווה ערך ל-9,600-25,000 שקל ברוטו - ובפברואר השנה פורסם כי הם יזכו להעלאה של 10% בשכר. עובדים בדרגה המקבילה לסגן מנהל משתכרים 6,000-10,000 דולר סינגפורי (32-22 אלף שקל), וקיבלו העלאה של 5% בשכרם השנה. פקידים בכירים נהנים משכר של 11,000 דולר סינגפורי ומעלה (35 אלף שקל).
בנוסף לכך, זוכים עובדי מדינה לבונוסים שנתיים בהתאם לביצועים של כלכלת המדינה. בהתחשב בעובדה שמאז 2000 צמחה סינגפור מדי שנה ביותר מ-5% בממוצע (למעט צמיחה שלילית ב-2001 וב-2009), הבונוס השנתי - מונח שכה מזוהה עם השוק הפרטי - נהפך לתושב קבע בתלוש השכר של עובד מדינה בסינגפור.
ממשלת סינגפור, שמצפה מעובדי המדינה להפגין רמה גבוהה ביותר של מסירות, יצרנות ושירות לאזרח, מתגמלת אותם לא רק בשכר גבוה, אלא גם בתנאי פרישה חלומיים. נשים יכולות לפרוש לפנסיה כבר בגיל 45 וגברים בגיל 55, לאחר שהגישו מכתב המסביר את הסיבות לפרישה ובכפוף לאישור הממונה. ללא בקשה מיוחדת, נשים וגברים יכולים לצאת לפנסיה בגיל 60. מי שאינו מעוניין לפרוש יכול להמשיך לעבוד. קרן הפנסיה הממשלתית של סינגפור (CPF) מחייבת כל עובד להפריש 20% ממשכורתו לקצבת הפנסיה עד גיל 55, 12.5% בגיל 55-65 ו-7.5% לאחר מכן. גם המעסיק מחויב בהפרשה: 10% עד גיל 55, 4% בגיל 55-60 ו-2% לאחר מכן.
גאוות יחידה בשירות הציבורי
סינגפור מצליחה למשוך הון אנושי איכותי גם בזכות תוכנית מלגות רבת שנים ורחבת היקף, המעניקה לעובדים צעירים ומוכשרים לימודים חינם במיטב האוניברסיטאות בעולם. כל המלגות מחייבות את הצוער לעבוד לאחר לימודיו שמונה שנים במגזר הציבורי, ומעודדות את משרדי הממשלה לאתר ולפתות את המוחות המבריקים במדינה.
שירות המדינה של סינגפור הצליח ליצור גאוות יחידה גם בזכות המכללות למינהל ציבורי, המכשירות את עובדי המדינה. במוסד המוביל, סיביל סרוויס קולג', עוברים הכשרות והשתלמויות כל הפקידים הבכירים, ואילו המכון למינהל ציבורי מיועד לכל שאר העובדים בשירות המדינה. בנוסף לכך, משרדי ממשלה רבים אימצו את התפישה הארגונית של המרכז האקדמי הפרטי PSD People Standard) Developer) הפועל לחינוך למצוינות ומבוסס על מודלים בינלאומיים לניהול כוח אדם שפותחו באוניברסיטאות ברחבי העולם.
התגמול הכספי והסוציאלי הנדיב הוא חלק מהאמונה הבלתי מתפשרת של סינגפור במגזר ציבורי יעיל, יצרני ונקי משחיתות, והדבר מקבל ביטוי מובהק בציונים שזוכה לה המדינה במדדי הבנק העולמי. במדד היעילות השלטונית קיבלה סינגפור ב-2010 את הציון המושלם 100. ישראל, לשם השוואה, קיבלה 86.6 נקודות. במדד הפיקוח על השחיתות זכתה סינגפור לציון 98.6, לעומת 72.2 בישראל. 98.6 נקודות מקבלת סינגפור גם בסעיף איכות הרגולציה, לעומת 76.3 בישראל.
רק במדד אחד זוכה סינגפור לציון נמוך במיוחד. 37.4 נקודות הוא הציון שמעניק הבנק העולמי לסינגפור בתחום החירויות של אזרחיה - חופש הביטוי, החופש להתאגד, חופש העיתונות והמידה שבה אזרחי המדינה משפיעים על בחירת הממשלה. הרבה פחות מ-52 הנקודות שקיבלה מקסיקו, שבה התקשורת נשלטת על ידי המיליארדר קרלוס סלים ושהבחירות שנערכו בה באחרונה העלו חשד כבד של זיופים המוניים. גם ישראל אינה זוכה בסעיף זה לציון מזהיר במיוחד - 67.8 נקודות.
המגזר הציבורי בסינגפור נחל הצלחה גדולה בשני העשורים האחרונים והציב רף חדש של יעילות ואיכות בעקבות הרפורמות שנעשו בו, תוך מחיקה כמעט מוחלטת של מקרי שחיתות נוסח פיטר לים.
הבראת המגזר הציבורי בישראל ושיפור משמעותי של השירות לאזרח הם מהלכים חיוניים. כעת נותר לבחון אם ניתן ליישם את המודל הסינגפורי גם במדינה דמוקרטית.