באיחור של חודש וחצי, תתכנס הממשלה ביום רביעי לישיבה ראשונה על תקציב המדינה ל-2013. בתחילת ספטמבר תקיים הממשלה דיון שני בתקציב, כשהדיון השלישי והמכריע, כולל הצבעות השרים, יתקיים לפני ראש השנה. כל הדיונים יעמדו בצל הודעת ראשי האוצר כי תקציב 2013 יהיה עמוס בגזירות, בשל ההכרח לקצץ בצד ההוצאות 13-15 מיליארד שקל - קיצוץ חסר תקדים בעשרות השנים האחרונות.
החלטה על קיצוץ של 14 מיליארד שקל בתקציב השנה הבאה היא ללא ספק החלטה קשה למי שצריכים לקבל אותה. היא קשה שבעתיים לאחר שהממשלה החליטה רק באחרונה להעלות את המסים ב-2013 ב-14.4 מיליארד שקל. כלומר הציבור הרחב, בעיקר שכבות הביניים והשכבות החלשות, יספגו ב-2013 שתי מכות כואבות - פחות שירותים ויותר מסים.
את ההחלטה על אופי הקיצוץ יצטרכו לקבל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והממשלה, לאחר שמשרד האוצר יגיש כמה אלטרנטיבות בנושא. תקציב המדינה המקורי ל-2012 הוא כ-348 מיליארד שקל, מתוכו 37 מיליארד שקל תשלומי ריבית. כלומר הקיצוץ של 14 מיליארד שקל צריך לבוא מתוך תקציב הוצאות של כ-310 מיליארד שקל - 4.5% מכלל התקציב.
עד לפני כמה שבועות ההערכות היו כי הבחירות לכנסת הבאה יוקדמו והמדינה תתנהל בתחילת 2013 (בערך עד מאי), עד להקמת ממשלה חדשה, לפי תקציב 2012. כך, הממשלה החדשה, שתהיה בעלת יכולות שאין לממשלה הנמצאת בסוף דרכה, היא זו שתעביר את הקיצוץ הדרמטי.
לפני כשבוע החליט נתניהו כי הוא בכל זאת יעביר את תקציב 2013, כולל הקיצוץ הענק של 14 מיליארד שקל, תחילה בממשלה ועד סוף דצמבר גם בכנסת. נתניהו אמנם החליט, אבל אין ודאות כי גם יצליח לבצע, שכן קיימים כוחות גדולים מאוד גם בקואליציה שיסרבו לקיצוץ הענק בתקציב. המלחמה על תקציב 2013 מזכירה מאוד "הצגה" דומה שחזינו בה לפני ארבע שנים. ממשלת אולמרט העבירה אז בקיץ את תקציב המדינה ל-2009, שבסופו של דבר לא הגיע לאישור הכנסת. הבחירות הוקדמו והממשלה החדשה היא שאישרה במאי 2009 את תקציב 2009. האם ההיסטוריה תחזור על עצמה?
לקראת ההכרעה, חמישה כלכלנים בכירים התבקשו על ידי TheMarker לענות על השאלה - איך היית מקצץ 14 מיליארד שקל בתקציב המדינה ל-2013?
איל גבאי: "נתניהו של 2013 אינו נתניהו של 2003. הוא לא יקצץ בביטחון, בקצבאות או במגזר הציבורי"
איל גבאי היה עד לפני כשנה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, והוא מכיר היטב את כל המספרים מקרוב ואת כל הנפשות הפועלות במקום. לדבריו, המספר האמיתי של הקיצוצים הנדרשים הוא לא 13-15 מיליארד שקל, כפי שהאוצר מפיץ, אלא 8-9 מיליארד שקל. גם זה מספר אימתני, כשקיצוץ דומה היה באחרונה ב-2003.
לדבריו, לא ניתן למצוא את הכספים הנדרשים לקיצוצים במשרדים האזרחיים, שהם קשיחים למדי, אלא אם כן מבטלים את כל תקציב הפיתוח של משרד התחבורה, 10 מיליארד שקל בשנה. הגידול השנתי בסל התרופות, לדוגמה, הוא 320 מיליון שקל. גם תקציב הגנה מפני מתקפות סייבר שהולך לגדול, נמוך מול היקף הקיצוצים הנדרש.
"המספרים הגדולים בתקציב נמצאים בתשלומי הריבית, שבהם אי אפשר לגעת, וגם בתקציבי הביטחון, שכר עובדי המדינה ובקצבאות. ב-2003, כשמצוקת התקציב היתה דומה ונתניהו היה שר האוצר, הוא הלך על שלושת הנושאים האחרונים. שם היו הקיצוצים.
"למעשה אלה הם שלושת הנושאים שנתניהו צריך ללכת עליהם גם היום, ונתניהו יודע את זה. אבל נתניהו של 2013 אינו נתניהו של 2003. השנה הוא לא ילך על קיצוץ בביטחון, להיפך, הוא יגדיל אותו. הוא גם לא ייגע בקצבאות, הוא רועד מפחד מהשותפים הקואליציוניים שלו, והוא לא ייגע בשכר במגזר הציבורי, כי יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, לא ייתן לו.
אם נתניהו לא נוגע בשלושת הנושאים האלה אני לא רואה איך ראש הממשלה עושה את הקיצוץ הנדרש. בתחילת הקדנציה שלו נתניהו החזיר את קצבאות הילדים, אז עכשיו הוא יפגע בהן, או בקצבאות הזקנה, האבטלה או בקצבאות אחרות?
"אני בטוח שבמגירות של אייל אפשטיין (סגן ראש אגף תקציבים לנושאי מקרו; מ"ב) יש קיצוצים בתקציב הביטחון, קצבאות ושכר, אבל אני בספק אם יש כיום מישהו שרוצה ויכול להוביל את המהלך הזה. מה שנתניהו צריך לעשות כעת הוא להגיע לעסקה עם עיני בנוסח 'אני פוגע במה שיקר לי, הביטחון, ואתה במקביל תסכים לקיצוץ 2%-3% בשכר עובדי השירות הציבורי'. אבל הוא לא מוכן לגעת בביטחון. יש לי מכתב חתום על ידי נתניהו, במסגרת ועדת טרכטנברג, על קיצוץ 3 מיליארד שקל בביטחון, וכולם יודעים שתקציב הביטחון לא רק שלא קוצץ, אלא גם עלה. עיני לא ייתן לו, בשום אופן, קיצוץ גם בשכר וגם בגמלאות. זה גם יחיה את כל המחאה החברתית.
"חייבים לקצץ בביטחון. הרי הצרכים הביטחוניים של ישראל הם אינסופיים. מערכת הביטחון אומרת כי ישראל צריכה להיות מוכנה לכל האיומים בו-זמנית. מי שמקבל את הטענה הזו צריך לדעת שהוא מפקיר את החזית האזרחית".
יורם גבאי: "לקצץ ברווחה זה בעייתי. ישראל נמצאת בתחתית הדירוג מבחינת ההשקעה בתחום"
יורם גבאי, מבכירי המקרו-כלכלנים בישראל, מראשי חברת פעילים ולשעבר ראש מינהל הכנסות המדינה באוצר, אומר כי לאחר שיעד הגירעון בתקציב 2013 נקבע ל-3% מהתוצר, כלל ההוצאה קבע כי תקציב 2013 יהיה גבוה ב-2.7% מזה של תקציב 2012. מאחר שנטל המס ב-2013 גדל ב-14.4 מיליארד שקל, טוען גבאי כי לא ניתן יהיה להטיל מסים חדשים בשנה הבאה, ולכן כל הצעדים צריכים להיות בצד ההוצאה.
"אני לא חושב", אומר גבאי, "שכלכלן צריך לענות על השאלה היכן לקצץ 14 מיליארד שקל. זו מערכת העדפות לאומית-פוליטית ופוליטיקאים הם שצריכים לתת את התשובה. הקואליציה הממשלתית בנויה מסיעות מוטות התנחלויות, חרדים, עולים חדשים, ולפיכך בנושאים אלה לא ייגעו בקיצוץ.
"כמובן שעולה שוב השאלה אם לקצץ בנושאי רווחה, חינוך ובריאות. ישראל נמצאת בתחתית הדירוג במדינות העולם המפותח בהשקעה ברווחה - מקום 32 מבין 34 חברות OECD . לקצץ ברווחה זה בעייתי, אז מאיפה כן לקצץ? הממשלה תחליט איפוא לפי סדר העדיפויות שלה.
לפי גבאי, "עד כמה שהדברים ייראו אולי משונים, נתניהו ניהל בשנתיים האחרונות מדיניות סוציאל-דמוקרטית. הוא השקיע בבריאות, עשה שתי רפורמות במערכת החינוך, השקיע בהשכלה הגבוהה, אימץ את מסקנות ועדת טרכטנברג והנהיג כלכלה מרחיבה. עכשיו הוא צריך לקבל החלטות בכיוון ההפוך".
השיקולים שהממשלה תפעיל בקיצוצים יהיו שיקולים לאומיים-פוליטיים ולא כלכליים. האם לפגוע בבריאות, רווחה, חינוך ולא בביטחון, זה פוליטיקה - לא כלכלה. במושגים ארוכי טווח יש הרבה דרכים להתייעל. אבל כאן לא מבקשים החלטות ארוכות טווח, אלא החלטות על מה עושים מחר. בניגוד להחלטות בנושא העלאות המס, שם שאלו אותי והשיקולים היו כלכליים ברורים, כאן ההחלטה היא פוליטית".
שמואל סלבין: לצמצם את הפטור ממס ליצואנים, לעכב את מסקנות טרכטנברג וההשקעה בתשתיות
שמואל סלבין, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה וכיום יו"ר חברת סלע קפיטל, אומר כי "2013 הולכת להיות שנה קשה. את הקיצוץ יש לבצע במקומות שלא יפגעו בצמיחה". לפיכך, "יש להוריד את התוספת של 3-4 מיליארד שקל שקיבל משרד הביטחון ב-2012 מתקציב השנה הבאה. יש סכנות אמיתיות לביטחון ישראל ויש סכנות פחות אמיתיות, ולנוכח המצוקה הקשה אין ברירה אלא לקצץ בביטחון".
לדעת סלבין, את מסקנות ועדת טרכטנברג יש לרווח על פני יותר שנים, כדי לחסוך ב-2013 1-2 מיליארד שקל. סלבין מציע גם לצמצם את הפטור ממס ליצואנים במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. "עיקר הפטור הולך לחמש-שש המייצאות הגדולות בישראל, שגם בלי החוק מרוויחות טוב. מהלך כזה יחסוך לקופת המדינה מיליארדי שקלים בשנה".
סלבין גם מפנה אצבע לעבר תקציבי התשתיות: "גם בתקציבי הפיתוח, למשל של הרכבות, יש מקום לחיסכון על ידי דחייה לשנים טובות יותר פיתוח קווים חדשים, כמו הרכבת הקלה בת"א, רכבת העמק והרכבת לכרמיאל. לדעתו, השיפור בתנאי העסקה של עובדי הקבלן, עליו הוחלט השנה, היה צעד הכרחי וחשוב, אבל לנוכח המצב יש מקום לשקול פריסה של ההטבות על פני כמה שנים. גם אין ברירה, אלא לבצע קיצוץ משמעותי בתקציבי משרדי הממשלה".
סלבין סבור כי יש לבטל את הפטור ממס לקרנות ההשתלמות, אך להערכתו מהלך כזה לא יצא לפועל, כיוון שנתניהו והאוצר לא ירצו להתעמת עם עופר עיני וההסתדרות. לדעתו, אסור לפגוע בחינוך, גם לא בהשכלה הגבוהה, שסבלו במשך שנים מקיצוצים, והם מעודדי צמיחה.
על אף שרק באחרונה הוגדל נטל המס ב-14.4 מיליארד שקל, סלבין מודה כי אין מנוס מהטלת מסים חדשים, כמו העלאת מס החברות והעלאת מס הייסף לעשירים בעוד 1%-2%. "על אף שאין הרבה כסף במס הזה אני בעד סולידריות חברתית. הטענה שהעשירים יעזבו לחו"ל חסרת שחר. המצב שם פחות טוב מבישראל, ואף אחד גם לא מחכה להם שם".
עומר מואב: "לטובת הציבור בישראל היה מוטב שיהיו יותר מסים ופחות קיצוצים"
עומר מואב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת לונדון, כשתחום המחקר שלו הוא צמיחה כלכלית. מאפריל 2009 ועד אוקטובר 2010 שימש מואב כיועץ הכלכלי של שר האוצר, יובל שטייניץ. לדבריו, הממשלה תחליט על קיצוץ בסך 14 מיליארד שקל, לפי שיקולים של סדרי עדיפויות פוליטיים ולא לפי השיקולים הכלכליים הנכונים. במלים אחרות, השיקול שיעמוד לטובת מקבלי ההחלטות לא יהיה טובת המשק, או טובת המעמד הבינוני העובד, שהוא רוב הציבור, אלא שיקולים שמתאימים למפלגות המרכיבות את הממשלה.
"אמרתי לאנשי המחאה החברתית לפני שנה, אתם רוצים יותר כסף לחינוך ודיור, ואתם צודקים, אבל תוצאת המחאה שלכם תהיה יותר כסף לחרדים ואתם תשלמו את זה'. וצדקתי", אומר מואב. "הממשלה אוהבת להשקיע בשטחים, ואני לא אוהב את זה. הממשלה אוהבת להשקיע בחרדים, ואני לא אוהב את זה. והממשלה אוהבת להשקיע עוד ועוד בביטחון ובתנאי שירות לאנשי הקבע ואני לא אוהב את זה. אבל אלה ההחלטות של הממשלה. לטובת הציבור בישראל היה מוטב עוד מסים ופחות קיצוצים בהוצאות - ויש איפה להעלות מסים.
"למרבה הצער, נתניהו, שאנחנו יודעים מה האג'נדה הכלכלית שלו, פועל בדיוק הפוך. כך למשל הוא לא פעל לצמצום כוחם של הוועדים הגדולים במשק. הממשלה מתפקדת מתוך חולשה. היא נגררת לפשרה אחרי פשרה ולאי עשייה. גם כשהממשלה הגדילה תקציבים לחינוך, היא עשתה זאת מתוך חולשה, למשל להשכלה הגבוהה. התקציבים גדלו, וזה בסדר, אבל לא ביצעו במקביל את הרפורמות ההכרחיות בהשכלה הגבוהה. הממשלה פיזרה צ'קים לרוב, אבל לא עשתה במקביל את הרפורמות המתבקשות, וזה ביזיון.
"זו ממשלה אימפוטנטית מאוד, עם ראש ממשלה חלש מאוד. כל מה שהוא עושה זה כדי לשרוד. הוא לא קידם את האג'נדה הכלכלית-חברתית שלו, אלא פעל בכיוון הפוך, מכיוון שהוא לא החליט אלא נגרר".
יוסי זעירא: "רק הפטורים הניתנים כיום במס החברות שווים 5 מיליארד שקל בשנה"
פרופ' יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מאנשי האקדמיה המלווים את המחאה החברתית, סבור כי אין לקצץ כלל בתקציב המדינה ל-2013 מכיוון שכל קיצוץ יפגע בשירותי המדינה לאזרחים. לפיכך, אם הדברים היו תלויים בו הוא היה מגדיל את המסים הישירים.
זעירא מטיל ספק אם מספרי האוצר, ביחס לגובה הקיצוץ הנדרש, נכונים. לדבריו, הקיצוץ האמיתי הנדרש, בהתבסס על נתוני האוצר ונתוני המשק, נמוך יותר.
הוא גם מתנגד להגדלת הגירעון בתקציב שכן, לדעתו, מדובר בצעד שאינו נכון מבחינה כלכלית.
זעירא מציע לאוצר להעלות את המסים הישירים על בעלי ההכנסות הגבוהות, גם את מס ההכנסה וגם את מס החברות.
לדבריו, "אפשר להעלות מסים ב-14 מיליארד שקל. רק הפטורים הניתנים כיום במס החברות שווים 5 מיליארד שקל בשנה. אני מזכיר לכולם, שכיום מס החברות הוא 24% בלבד. עד 2000 חיינו עם מס חברות של 36% וצמחנו לא פחות".