משרד החינוך הודיע אתמול כי שנת הלימודים נפתחה כסדרה, אך מסתבר שמאות ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגיל 3-4 לא החלו את השנה בגני הילדים בגלל שמשרד החינוך טרם העביר את התקציב הדרוש להעסקת סייעת אישית עבור הילדים, הנחוצה לצורך שילובם בגנים.
בנוסף, מאות הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים בגיל 5 קיבלו רק ביום חמישי את הבשורה על כך שנמצא פתרון לילדיהם - ימים ספורים לפני תחילת הלימודים - כך שחלק גדול מהם לא נערך בזמן או שמצא פתרונות אחרים. ממשרד החינוך נמסר כי התקציב יועבר בהקדם, כך שהילדים יוכלו לפתוח את שנת הלימודים בגן בימים הקרובים.
מאז 2007, בעקבות מאבק הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים לשילוב ילדיהם בגנים, מעביר משרד החינוך מדי שנה תקציבים למימון סייעות עבור הילדים. אך השנה התקציב לא עבר, ולכן הילדים לא הגיעו לגנים. במקרים מסוימים, הרשויות המקומיות מילאו את הפער שנוצר ומימנו בעצמם סייעות עבור התלמידים בגיל 3-4, על אף שעל פי החוק אסור להן לעשות זאת. בנוסף, ההורים לא יכולים לממן סייעת בעצמם מכיוון שהדבר אסור על פי חוק.
"התנהלות מביכה של משרד ממשלתי"
זכותם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים ללמוד במסגרות חינוך רגיל מעוגנת בחוק החינוך המיוחד, בתיקון שנערך ב-2002 (חוק השילוב). מאחר שחוק חינוך חובה חל בחלק מהיישובים בגיל 5 ובישובים אחרים מגיל 3, התקציב עבור ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגיל 3-4 מועבר מדי שנה באופן נפרד, והם זוכים למימון של 70% משכרה של הסייעת, כשהיתר מתוקצב על ידי הרשויות המקומיות. ילדים מתחת לגיל 5 לא זוכים לתוספת של הוראה ושירותים מיוחדים אחרים, בישובים שבהם מוחלת התוכנית לחינוך חינם מגיל 3, ולא חוק חינוך חובה. לפי נתוני משרד החינוך, עלות המימון למשרת סייעת בשיעור של 70% הוא 58 אלף שקל לשנה.
רויטל לן כהן, ממובילות המאבק למען ילדים והורים בעלי צרכים מיוחדים, מוסיפה כי עלות מימון הסייעת על ידי משרד החינוך נמוכה פי שניים משילוב הילדים במסגרות החינוך המיוחד.
"התחושה היא שילדים עם צרכים מיוחדים לא נמצאים בראש מעיניהם של קובעי המדיניות במשרד החינוך", היא אומרת. "הדרך שבה הם מתנהגים מהווה תמריץ שלילי להורים לשלב את ילדיהם וגורמת להם להשאיר את הילדים בתוך החינוך המיוחד, בנפרד מהחברים שלהם. בהתנהלות זו הם מדירים את הילדים עם צרכים מיוחדים מהחברה. לא רק שהוא חלק מהחינוך רגיל והוא יותר זול למערכת מאשר אם היה חלק מהחינוך המיוחד - גם התוצאות וההשלכות לטווח הארוך הרסניות, מבחינה אישית ומבחינה כלכלית. ככל שמשלבים ילד בגיל צעיר, כשהוא גדל הוא יוכל להיות חלק מהחברה. אם לא עושים זאת, ילד כזה מתקרב יותר ויותר להוסטלים. כיום הוא לא עולה הרבה, אבל הוא יעלה יותר אחר כך. וזה מבלי לדבר על הפן המוסרי והחברתי".
"בכל שנה אומרים להורים שספק את התקציב יאושר בזמן, אם בכלל, ורומזים לנו שעדיף שנשלח את הילד לחינוך מיוחד או נמצא פתרונות אחרים", אומרת אם לילדה אוטיסטית בת 4. "השנה הם הגזימו לגמרי. האחראים לנושא במשרד החינוך יצאו לחופשה, והורים רבים לא קיבלו מענה לשאלותיהם עד לרגע האחרון".
"ההתנהלות של המשרד היא פשוט שערורייתית. כרגע הילדים נתונים לחסדי המשרד", אומרת נעמי, אם לילד בן 4 המאובחן כאוטיסט, ועל פי מומחים בתחום קיימת חשיבות קריטית בשילובו בחינוך הרגיל. "לא ברור מדוע בכירי המשרד יוצאים לחופשה לקראת תחילת שנת הלימודים ומשאירים את ההורים תלויים באוויר עד השנייה האחרונה. זו התנהלות מביכה של משרד ממשלתי, כשבמקביל שר החינוך יוצא בראש חוצות ואומר ששנת הלימודים התחילה כסדרה. עבורנו זה רחוק מאוד מהמציאות".
לאחרונה אישר המשרד תקציב של 6 מיליון שקל עבור סייעות רפואיות לילדים בעלי צרכים מיוחדים רפואיים בגיל 3-4. זאת, לאחר מאבק ארוך שניהלה גלי אניב-תורג'מן, אם לילדה בעלת צרכים רפואיים מיוחדים. עם זאת, המשרד מתקצב את הסייעות רק עבור חלק מיום הלימודים, בהתאם לאופן תקצוב הסייעות לכל ילדי החינוך המיוחד.
במקביל להעברת התקציב לילדים בעלי צרכים רפואיים, הבטיח המשרד לתקצב ב-25 מיליון שקל בשנים הקרובות ובאופן הדרגתי את שילוב ילדים נוספים בגיל 3-4 מהחינוך המיוחד אל החינוך הרגיל. עם זאת, תקציב זה עדיין לא הועבר.
מעמותת אלו"ט, המסייעת להורים ולילדים בעלי אוטיזם, נמסר: "אנו מצטערים מאוד שמשרד החינוך גורם למתח מיותר להורים, ומצפים ממנו להיות ערוך כבר בתחילת השנה למען הילדים".