אחד הפתגמים האהובים על המ"כ שלנו בטירונות היה "לכל שבת יש מוצאי שבת". כלומר, "יש תקופות שבהן אסור לטרטר את הכפופים לך והם יכולים לפרוק עול. אבל כדאי להם לזכור שלבסוף יוגש החשבון".
השבוע נזכרנו בפתגם הזה לאחר שיחה מדאיגה עם פקיד באוצר. מתברר שבאוצר עובדים בימים אלה בשקט על תוכנית מיסוי אגרסיבית, שאמורה להיכנס לתוקף זמן קצר אחרי הבחירות.
"הציבור בישראל חי בגן עדן של שוטים", אמר הפקיד, "חגיגת הבחירות מעניקה תחושה של חסינות מפני גזירות כלכליות וכל פוליטיקאי שרוצה להיבחר מפזר תחזיות אופטימיות על שגשוג וצמיחה. אבל כל ממשלה שתיבחר תהיה חייבת לסגור במהירות את הגירעון העצום שנפער בתקציב עוד לפני מבצע 'עמוד ענן', שעלותו עשויה להסתכם ב-3-4 מיליארד שקל, ובוודאי שאחריו. הדרך היחידה לעשות זאת היא גזירות כלכליות".
מיסוי הרכב על הכוונת
אפשר להמר שחלק לא קטן מהגזירות יתמקד במיסוי הרכב והדלק - שני מסלולים בטוחים להגדלת הכנסות המדינה. הסיבה היא שעקומת הביקוש לרכב ולשימוש בו בארץ מפגינה קשיחות מרשימה. כיוון שהזיכרון הקולקטיבי של הציבור רעוע למדי, נרשה לעצמנו לרענן אותו בכמה מספרים. ב-2007 עמד המחיר הממוצע של המכוניות המשפחתיות על כ-112 אלף שקל. זאת בעקבות הורדה עקבית במס הקנייה ושער דולר ידידותי יחסית. באותה שנה נמכרו בישראל כ-190 אלף מכוניות. בשנה שעברה נע המחיר הממוצע של משפחתית מאותה קטגוריה סביב 123 אלף שקל ושער הדולר נשק לתחתית, אבל המכירות נסקו ל-226 אלף יחידות.
אמנם, מכירות הרכב בישראל מושפעות ממכלול של גורמים כמו זמינות האשראי בשוק והביקוש לליסינג. אך עדיין המספרים מוכיחים שרגישות הלקוח הישראלי לעלייה של כמה אחוזים במחירי הרכב החדש אינה גבוהה - כל עוד העלייה מתרחשת לכל רוחב השוק.
באוצר מכירים את המספרים היטב ויודעים לתרגם אותם לכסף. כל עלייה של אחוז במס הקנייה על הרכב "שווה" לקופת המדינה משהו כמו 125 מיליון שקל בשנה באופן ישיר. יש לכך גם "בונוסים צדדיים" ונגיע לכך מיד.
אפשר להמר שהתוכנית לטיפול במס הקנייה על רכב אחרי הבחירות תכלול שני שלבים. בשלב המיידי ייושם העדכון ב"מס הירוק", שכבר אושר בממשלה. זהו טיפול עדין שיעלה את המס הריאלי רק על חלק מהמכוניות, ואמור לגייס לקופת האוצר בסביבות ה-400 מיליון שקל בשנה. אבל במצב הנוכחי של הגירעון ספק אם הסכום יספיק. לא נופתע לגלות שיש תוכנית מגירה לשלב ב', ובה העלאה ישירה של תקרת מס הקנייה על רכב - אולי אפילו ב-4%-5%, לרמה ההיסטורית של 87%.
עליית שווי השימוש בדלת האחורית
העלאת מס קנייה ישירה כזו תגייס כחצי מיליארד שקל נוספים בשנה, וזאת בהנחה שהביקוש לרכב לא ייפגע דרמטית.
אבל יש לה גם בונוסים צדדיים. למשל, צידוק "חברתי" למהלך. אחת מנקודות הביקורת המרכזיות על העדכון המתקרב של המיסוי הירוק היא שהוא עתיד לייקר רק את המכוניות העממיות, החסכוניות והזולות.
באוצר יודעים שהעלאה ישירה של מס הקנייה תשפיע בצורה חדה על כלי הרכב היקרים ביותר. ניתן יהיה להציג את המהלך בתור מעין "מס עשירים" פרוגרסיבי או "מס ג'יפים". אגב, בהחלטת הממשלה על "צעדים לצמצום הגירעון ולהתמודדות עם השלכות המשבר בכלכלה" מיולי השנה יש קריאה מפורשת להעלאת המס על רכבי יוקרה, והכרזה זו עשויה לשמש "אליבי" לצעד מיסוי כזה.
הבונוס השלישי הוא העלאה עקיפה של שווי השימוש החודשי על רכב צמוד מהעבודה באמצעות ייקור הרכב. כיום כל העלאה ישירה של שווי השימוש באמצעות שינוי נוסחת החישוב המוסכמת שלה, שנקבעה לפני שלוש שנים, היא בחזקת "טאבו". נגד כל צעד כזה תתייצב חזית כלכלית-פוליטית מבוצרת, שמורכבת מפוליטיקאים ומפטרוניהם בארגונים הכלכליים החזקים במשק.
האוצר ומשרד התחבורה גילו את עוצמת ההתנגדות לפני כמה חודשים, כאשר דלפה לתקשורת טיוטה של חוק ההסדרים החדש שבה הוצע לכלול גם את מרכיב הדלק כחלק משווי השימוש. ההצעה, שהייתה רק על הנייר, החרידה קן של צרעות ואילצה שרים וחברי כנסת לשלוח מסרים בהולים של הרגעה.
לפיכך, הדרך היחידה והיעילה ביותר של האוצר להעלות את שווי השימוש היא באמצעות דחיפת מחירי הרכב לצרכן - שמהם נגזר שווי השימוש באופן ישיר - כלפי מעלה. "הבונוס" הזה לא מבוטל אם מביאים בחשבון שמס שווי השימוש מכניס לקופת האוצר יותר מ-2 מיליארד שקל בשנה.
נדגיש שזהו צעד ששום פוליטיקאי לא יכול לחתום עליו לפני הבחירות, אבל אחרי הבחירות חוקי המשחק משתנים ותמיד אפשר להוריד בעתיד שוב את מס הקנייה אם המשק יתאזן. נשאר כמובן גם העניין הקטן עם ארגון ה-OECD, שכבר מתח בעבר ביקורת על מיסוי הרכב האגרסיבי בישראל. אבל כיום, כאשר חלק מחברות ה-OECD מטילות כל מס אפשרי כדי להימנע מפשיטת רגל לאומית, סביר להניח שלארגון יש צרות אחרות. באוצר, בכל אופן, לא מתייחסים רשמית לנושא, כך שאפשר לראות אותו כרגע כספקולציה.
מתדלקים את הקופה
גזירה לא פופולרית נוספת עשויה להיות העלאת הבלו על בנזין וסולר. באוצר אומרים שזהו צעד רגיש מאוד מבחינה פוליטית אבל עשוי להיות בלתי נמנע אם לא יימצאו דרכים אחרות לצמצם את הגירעון. אף אחד לא מתווכח לגבי יעילותו של הצעד בגיוס הכנסות למדינה: עקומת הביקוש לדלק תחבורתי בישראל היא קשיחה להפליא ועובדה שגם כאשר נחצה השנה הסף הפסיכולוגי של 8 שקלים לליטר אוקטן 95, ההשפעה על הנסועה הייתה זניחה. במילים אחרות, הציבור התלונן אבל הסתגל.
מנגד, כל עלייה של 10 אגורות במיסוי על בנזין בלבד (לא כולל סולר), בין אם כתוצאה מעליית המע"מ או כתוצאה מבלו, "שווה" לקופת המדינה בסביבות 320 מיליון שקל. יתר על כן, בשנתיים האחרונות הפך הבלו על בנזין למעין "כרית ספיגה", שבה משתמשים מקבלי ההחלטות הפוליטיים כדי לרכך עליות מחיר חדות שנובעות ממחירי הדלק בשוק העולמי (באמצעות "צווים זמניים"). לפיכך, באוצר עשויים להתייחס להעלאת הבלו בדרך של "צריך להעלות, כדי שיהיה מאיפה להוריד".
אם היינו צריכים להמר, קרוב לוודאי שהעלאת הבלו נמצאת כרגע בתחתית סולם העדיפויות של האוצר, אבל הכול תלוי במצבה של קופת המדינה. כך או כך, נראה שבשנה הבאה נשלם הרבה יותר על הפריבילגיה של העמידה בפקקים