איש הרכב מספר אחת בארץ יצא מהמתחם הבוהק בניקיונו בפארק אפק שבראש העין. הוא נכנס לרכב שנראה כמו קופסה מרובעת, שחורה, מבריקה, ולא ממש גדולה - רכב שטח, מסדרת G החדשה של מרצדס. שמואל חרל"פ, יו"ר ובעל הבית של כלמוביל, יבואנית הרכב המובילה בישראל, נוסע.
הרכב - כבעליו. מבחוץ "ספרטני", סגפני משהו, כמעט ללא סממני עושר. ממש מתאמץ לא לנקר את עיני הנתקלים בו. לא רך ולא מפנק. מבפנים, רכב מהחזקים והמתקדמים מסוגו בעולם. חרל"פ (68) עושה את הדרך לכיוון תל אביב. שלושה נתיבים יש בכביש, והוא - כל הזמן הזה - רק בנתיב האמצעי. קילומטרים שהוא לא נע, לא לימני ולא לשמאלי, לא נוגע ואפילו לא מתקרב לקו המקווקו מימין ומשמאל. ישר. יציב. שקול.
מהירות נסיעתו אחידה. אולי אפילו טיפה פחות מהמותר. כולם עוקפים אותו, מכוניות יפניות, אמריקאיות, אירופיות, קוריאניות והוא - בשלו. נוסע, ובמקביל, כל הזמן רץ.
הרגעים היחידים במהלך הראיון איתנו, שבהם פניו המסותתות והקשוחות של חרל"פ, בעל תספורת המארינס, מתרככות, הופכות לחולמניות, מתגעגעות ואפילו עורגות, מתרחשים כשהוא מדבר על ריצה, ועל ריצות מרתון בפרט. "החלום שלי הוא לרוץ ריצת מרתון נוספת עד גיל 70, ועדיף בניו יורק", הוא אומר בראיון בלעדי ומיוחד ל"גלובס".
חרל"פ רץ הרבה, קורא הרבה ואפילו חוטא בכתיבת מאמרים, אך להתראיין הוא מעדיף כמה שפחות. למעשה, זהו רק הראיון השני שהוא נותן לעיתונות הכתובה במהלך חייו, וזאת למרות דעותיו הנחרצות - חלקן די חריגות - על כמעט כל דבר שקורה בארץ. חרל"פ, ד"ר לפילוסופיה בהשכלתו, נהנה בשנתיים האחרונות מהצלחה עסקית שבולטת על רקע הקשיים שאליהם נקלעו חלק מעמיתיו למקצוע: כלמוביל, יבואנית רכבי מרצדס, מיצובישי, יונדאי וסמארט, חזרה להוביל את שוק הרכב הישראלי (תואר שנלקח ממנה בעבר על ידי דלק רכב), וחרל"פ ומשפחתו, כפועל יוצא, הפכו לאחת המשפחות העשירות בישראל עם הון המוערך במיליארד שקל לפחות.
ועדיין, קשה לדבר איתו על העסק שבנה ("זו חברה פרטית ואני בן אדם פרטי"), ושבמקור ירש מאביו לפני שלושה עשורים - עסק שלמעשה הקפיץ אותו מעלה ומזכה אותו בתואר "טייקון רכב", תואר שהוא מתעקש להתנער ממנו.
בעוד פחות מארבעה שבועות יתקיימו הבחירות. במי לא תבחר?
"בהרבה אני לא אבחר. בכל מערכת בחירות, אני בוחר באדם אחד: אברהם לינקולן. ובהיעדרו אני בוחר במי שהכי מתאים להשקפת עולמי, מי שעושה את העבודה הכי טובה, הן במניעה של דברים שאני לא אוהב, והן בקידום של דברים שאני כן אוהב".
אמרת שאתה אוהב שורות תחתונות. מה זה אומר בשורה התחתונה?
"שמאל פוליטי וימין כלכלי".
אבל אתה לא יכול לשים שני פתקים.
"נכון, וזה אומר שכנראה אצביע ליאיר לפיד או לציפי לבני".
ושלי יחימוביץ'?
"יש לי ויכוח עם שלי יחימוביץ', והוא נוגע בעיקר לתמיכתה בהעלאות מיסים לעשירון העליון".
בנקודה זו מסביר חרל"פ את גישתו הכלכלית. "אם שיעור המס הוא אפס, מה יהיו תקבולי הממשלה? אפס. ואם שיעור המס הוא 100%, מה יהיו תקבולי הממשלה? אפס, משום שאף אחד לא יעבוד. לכן, בין אפס למאה יש נקודה שבה תקבולי הממשלה יהיה מקסימליים, ושאלת השאלות היא מהי אותה נקודה", אומר חרל"פ.
"פרופסור ארתור לאפר, שהיה יועצו הכלכלי של נשיא ארה"ב, רונלד רייגן, הגה את 'עקומת לאפר', שטענה דבר די פשוט: ככל שהמיסוי נמוך יותר, תקבולי הממשלה גבוהים יותר, וזאת משני טעמים: ראשית, ככל שהמס נמוך יותר, לאנשים יש פחות מוטיבציה להעלים מס, וכך הכלכלה השחורה מצטמקת. שנית, ככל שהמס נמוך יותר, ההכנסה הפנויה גדלה, ואז קורה אחד משלושה: או שצורכים יותר או שחוסכים יותר או שמשקיעים יותר, וכל אחת משלוש האפשרויות האלו כדאית, וכל אחת מהן תורמת לצמיחת המשק, וכך להשטחת פירמידת האי שוויון".
גם הימין וגם השמאל בישראל מסכימים שצריך להשטיח את אותה פירמידה.
"נכון, אך הבעיה היא שהשמאל של יחימוביץ' ושל דב חנין, מטעם חד"ש, רוצה קודם כול לכסח את השפיץ של הפירמידה ורק אח"כ להוריד ממנה נדבך ועוד נדבך דרך מיסוי העשירון העליון. לאפר ועבדכן הנאמן חושבים שצריך לעשות ההפך: צריך להוריד מסים. מס החברות צריך לרדת ל-15% ומס ההכנסה השולי צריך לנוע בין 25%-30%, ולא יותר".
ואיך יממנו את הגירעון שייוצר בקופת המדינה?
"מביטול כל הפטורים הקיימים, החל באלו שניתנו במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, עבור בפטור ממע"מ על ירקות ופירות וכלה בפטור ממס על קרנות השתלמות. פטורים הם מקלטי מס פנימיים, תוצר ארכיאולוגי של שיטת המס בארץ. יהודה נסרדישי, מנהל רשות המסים, אמר באחרונה שהיקף הפטורים עומד על 83 מיליארד שקל. זה הרבה".
החוק לעידוד השקעות הון היה שגוי מלכתחילה?
"לא, הוא היה נכון לתקופתו".
והוא לא נכון עכשיו?
"אם יורידו את מס החברות ל-15%, אז לא נצטרך אותו".
אך אם יורידו את המסים הישירים, יעלו את המסים העקיפים.
"לא, זה לא יקרה כי תהיה מספיק הכנסה. זה כל היופי של 'עקומת לאפר'".
אז לפי משנתך, מס נמוך יותר עדיף יותר, ולא רק למי שמשלם אותו.
"כן, אני דוגל במיסוי שהוא נמוך מאוד, כמה שאפשר, שוויוני, שקוף ואחיד. ובכלל, בכל העולם המערבי המסים כל הזמן יורדים. בתקופת רייגן, הגלובליזציה עדיין לא הייתה קיימת. לא הייתה תחרות על ההון. היום, לעומת זאת, צריך כל הזמן למשוך את ההון, ומה הון רוצה? תשואה ומיסוי נמוך. מי שלא יאכיל את מפלצת ההון הבינלאומי, מפלצת של טריליוני דולרים, ההון לא יגיע אליו".
אם כך, למה אתה לא בוחר בבנימין נתניהו?
"כי אני לא מסכים עם האג'נדה המדינית שלו. אני שמאל פוליטי, והוא ימין פוליטי".
ובאותו הקשר, יובל דיסקין, בעברו ראש השב"כ, אמר באחרונה כי "פתק לבן נראה לי יותר ויותר כאופציה טובה שיכולה לשמש אמירה חזקה".
"זו אמירה סופר ילדותית. אני מתפלא על דיסקין, בן אדם כל כך רציני, שמדבר שטויות. פתק לבן זו בחירה ילדותית. לבחור זו חובה ציבורית אזרחית מינימלית".
"צריך להגן על זכויות עובדים"
חרל"פ עוקץ את שי אגסי ואומר כי "בעבר פרסמתי מאמר ב'גלובס' שכותרתו הייתה 'על סיפון הטיטניק עם שי אגסי'. זה היה לפני שנתיים, ובדיעבד צדקתי. אני לא מכיר את אגסי באופן אישי, אך מה שלא אהבתי בו זה היוהרה שלו והחוצפה לטעון שהוא סוג של סטיב ג'ובס".
כלמוביל מעסיקה קרוב ל-1,000 עובדים באתריה השונים: משרדי ההנהלה בראש העין, אתר מסירה מתקדם באשדוד, מרכז לוגיסטי ממוחשב שמשמש גם מרכז הפצה עם צי משאיות בראש העין, עשרה אולמות תצוגה ברחבי הארץ ושבעה מרכזי שירות.
בעבר הצהרת כי אתה לא בעד ועדי עובדים.
"צריך להגן על זכויות העובדים, אבל לא צריך להגן על מקומות העבודה".
נניח שאתה עכשיו בנעליו של גיל שרון, מנכ"ל פלאפון. תתיר הקמת ועד, כן או לא?
"בוודאי שכן. אין לי שום בעיה עם זה".
אז גיל שרון טועה?
"לא ממש עקבתי אחרי ההתפתחויות בפלאפון. ועד זה דבר לגיטימי לחלוטין. צריך להגיע למצב שבו העובדים מספיק מרוצים כדי שלא יצטרכו להתאגד נגד ההנהלה".
במי זה תלוי?
"לטנגו תמיד צריך שניים. אנשים צריכים להרגיש שהם שייכים לארגון שבו הם עובדים, שהם תורמים לו ושמעריכים אותם על זה".
אתה חושב שהעובדים שלך מרוצים?
"עד כמה שאני יכול לשפוט, כן".
איך הם משתכרים? מעל הממוצע במשק?
"מעל הממוצע".
ואם כבר בשכר עסקינן, מה דעתך על מחטפי השכר שבוצעו ערב כניסת תיקון 20 לחוק החברות?
"זהו ניצול הזדמנויות לגיטימי לחלוטין. זה החוק, ואין לי בעיה עם זה".
אתה מצטייר כאיש די רגוע. אין משהו שממש מעצבן אותך?
"עוולות מרגיזות אותי, הן ברמת המדינה, החברה והפרט. גירוש ילדי עובדים זרים, כדוגמה, מקומם אותי. תופעת הגירוש היא תופעה מזוויעה, כמעט מפלצתית, ואני מסייע למי שמנסה להילחם בתופעה הזו".
יש כאלו שיתהו אם זה לא יפריע לך שעובדים זרים יגורו לידך.
"זה לא יפריע לי. אין לי שום בעיה עם זה".